ליל המוזיאונים בברלין – וכמה הערות רומנטיות

רגע לפני שהטיול הבא יגיע, צריך לסיים את סיכומי הטיול הקודם. אשתדל להריץ השבוע מהר את שארית החוויות. לכן, יעלו הערב שני פוסטים על שני אירועים שאי אפשר לפספס אם מטיילים באירופה בקיץ.

ליל המוזיאונים הארוך בברלין

25 באוגוסט. יש תכונה בעיר ברלין. רק נחתנו, וכבר מרגישים שמשהו עומד להתרחש בערב. אירועי לילות המוזיאונים הלבנים חוגגים עשור. ובעיר שידועה, בין השאר, בעשרות, אם לא מאות, המוזיאונים היחודיים לה – עושים זאת בגדול. קנינו כרטיסים ותוכניה, והראש החל להסתחרר. כל כך הרבה אירועים! כל כך הרבה מה לעשות! כל מוזיאון מביא אטרקציות: הופעות בחזית, קוקטיילים בעלי נושא מסוים בפנים, אורות, זיקוקים – הכל! והדברים לא מרוכזים, הם לא במקום אחד – ולתייר לרגע, קשה לדעת לאיפה ללכת ואיך.

[הערה: איך יודעים שהטיול שלך הולך כמו שצריך? כשמגיעים לברלין בשיא המקריות, בדיוק ביום של ליל המוזיאונים הארוך:)]

"התפשרנו" על מתחם אי המוזיאונים, מתוך תקווה שהשם שניתן לו לא מקרי. ראיתי בערך ארבעה מקומות שונים – ובסוף כל תמונה ופריט ומתחילים להיות מה–זה–זהים. אין מה לעשות, אין לי סיבולת מוזיאונים גבוהה. עברתי לשכב על הדשא, להתבונן בתאורה המדהימה בחזית מוזיאון הטבע. לשמוע את הקונצרט באיזור, להרגיש את התחושה. היה כבר חצות, אחרי לילה שעבר עלינו בלי שינה. בלי כל האנרגיות שהביא איתו האירוע, גם עד שעה זו לא היינו שורדים.

מידע על ליל המוזיאונים נמצא באתר הזה. נראה לי שהם מתקיימים פעמיים בשנה – כאשר הקרוב קורה ב – 26 בינואר. ליל המוזיאונים הספיציפי עליו דיברתי נמצא פה. אסור (בתכלית האיסור וכאלה) להחמיץ אם אתם באיזור.

ובינתיים, המיילים ממשיכים לזרום
התמכרתי למיילים של זושה. זהו, אפשר להודות בזה עכשיו בדיעבד. ניצלתי כל חצי שנייה פנויה, ולא היו הרבה כאלה, כדי לקפוץ לאינטרנט קפה, לבזבז המון כסף, ולהשיג חצי שעת הנאה טהורה של תקשורת אינטרנטית. התחילו לזרום לי מחשבות נורא לא תמימות בראש: איך אוכל לראות אותה שוב. אבל לא רציתי לקפוץ מהר מדי, לא ידעתי אם הרגש שנוצר במיילים הדדי או לא. נזהרתי (גם קורה).

היום השני בברלין היה עמוס. קמתי וטסתי לאינטרנט קפה. היו לי שם שבע דקות, וגם ככה איחרתי להיפגש עם אנשים. הודעתי לזושה: "לא אצליח להגיע למחשב שוב היום. אכתוב לך מייל ארוך מחר" – והלכתי. יום מאוחר יותר, כשחזרתי למחשב, גיליתי את תשובתה. היא טענה שהיא מפחידה את עצמה. קצת אובססיבית. בדקה את תיבת המייל אתמול כל חמש דקות – רק בשביל הסיכוי שמצאתי באופן לא צפוי מחשב וכתבתי משהו. בשביל רגעים כאלה המציאו את החיוך :]. כי ידעתי מה אני עומד לעשות: לשנות את מסלול הטיול, לקנות כרטיס רכבת לורשה – ולנסות להרוויח כמה ימים של קסם טהור.

יומיים אחרי זה, באמסטרדם, התקשרתי אליה והצעתי שאבוא לבקר.

היא סירבה.
(קצת המשך, יבוא עוד שעה בפוסט הבא. מצטער על אופרת הסבון שיש פה, אבל מה זה כיף לי לכתוב אותה.. בסופו של דבר בלוג זה גם קצת בשבילי, לא?)