רדיוהד כמשל

קמתי עם מרץ מוזר הבוקר. יחד עם המרץ, נחת על שולחני לינק המנתח סטטיסטית* את עלילות רדיוהד ושיטת השיווק המהפכנית שלהם** (ותודה לסלאשדוט). הזדמנות מצויינת לשפוך כמה מילים על הנושא.

1. נכון לרגע זה נראה שמדובר בהצלחה מסחררת: רדיוהד הרוויחו בין 6 ל – 10 מליון דולר (למה הסכום לא בפאונד?), וזה עוד לפני שהאלבום שוחרר לחנויות. וזה יקרה מתישהו בקרוב. שחרור הדיסק בחנויות אמור להוסיף רווח נכבד נוסף היות ו: א. מעריץ אדוק אמיתי מעדיף להחזיק דיסק, עם עטיפה, ספר שירים מעוצב וכל הדברים המסורתיים האלה ביד. ב. הדיסק ניתן להורדה ב – 160kbps ולא – באיכות סי.די: 320kbps. פאנאטיים של מוזיקה, והעולם משופע בכאלה, שמים לב להבדל התהומי. הם רוצים איכות דיסק. או תקליט – גם טוב בעצם.

2. סטטיסטיקות ההורדה שפורסמו הבוקר, משמימות למדי: מתוך 1.2 מליון אנשים שהורידו את המוצר, 38% בחרו לשלם עליו. אחוז מכובד ומפתיע לטובה לדעתי. אולי עוד יש עתיד לאנושות הזאת :] 17 אחוז שילמו פחות מ – 4 דולר, סכום שנשמע מעליב קמעה, אך עדיין נחמד כשחושבים שהאופציה השנייה הייתה לשלם אפס. 12 אחוז שילמו בין 8-12 דולר. שזה כבר ממש אחלה.

3. הכוחות המסורתיים לא חסכו בנסיונות להציג את הרפתקאת רדיוהד באור שלילי. כותרת מקרית: "רוב המעריצים שילמו אפס דולר תמורת אלבום רדיוהד". דברו על להסתכל על חצי הכוס הריקה. מלבד זאת, גם ביטויים שקשורים לעולם הקבצנות הוזכרו לא מעט בעת האחרונה. מטבע הלשון החדש מבחינתי: "קופת הקבצנות של האינטרנט". לא קצר, אך קליט ביותר.

4. מסוכן מאד לבסס תיאוריות על סמך מקרה אחד, מה שלא הפריע להרבה אנשים לקפוץ ולהכריז על 'סוף עידן חברות התקליטים'. להזכירכם, מדובר כאן על אחת הלהקות הגדולות בכל הזמנים. שכל מיני אנשים אפילו הכתירו אותה ללהקה הבריטית הגדולה אי פעם (כן, לפני הביטלס). יש לה שכבת מעריצים פאנטית מבוססת, שישלמו כסף כדי לשמוע את ת'ום יורק מתעטש עם שאר החברים. בינינו, לשפוט מודל חדש על פיה, זה כמו לשפוט שיטת הגנה חדשה ע"פ מידת ההצלחה שלה בעצירת מייקל ג'ורדן.

5. הבסיס האיתן הזה, אגב, נבנה בעזרתה האדיבה של שיטת השיווק הישנה. ועדיין קשה לראות כיום איך משיגים אותו בלעדיה. גם ללהקות הייפ האינטרנט החדשות, אלו שמשיגות תודעה ציבורית בעזרת בלוגים, יש יחצן חרוץ שמשווק אותן לבעלי הבלוגים השונים. לא ברור כיצד להקה חדשה בוסרית יכולה להצליח מטאורית בלי בסיס היחצון של חברות התקליטים. יותר מזה – קשה לראות איך זה קורה לעשרים להקות באותה השנה. אני לא פסימי, ומאמין בהחלט שחברות התקליטים יפלו בעתיד. אבל אנחנו עדיין לא שם. בינתיים, אולי עדיף ללהקות לשכור יחצ"ן במקום חברת תקליטים?

6. הערה מעניינת מסלאשדוט ששווה הארה: ב – 18 לאוקטובר שמה להקת Stellar Vector את האי.פי החדש שלה להורדה חינם באתר, עם לינק לתרומות. התוצאות כיום: 70 הורדות, חמש תרומות עם ממוצע של 6.8 דולר לתרומה. לא שמעתי אותם, אז יכול להיות שמדובר באי.פי גרוע. סתם דוגמא מעניינת.

7. הניסוי האמיתי מבחינתי, יהיה כשאמן בסדר גודל בינוני, Twilight Singers נגיד, ישווק בשיטת רדיוהד. קשה לי מאד לחזות מה יהיו תוצאות מקרה כזה. יש מהמרים בקהל?

8. וסתם קצת פיקנטריה לסיום: למרות ההורדה חינם, האלבום הורד יותר באופן פירטי מאשר באורח חוקי. אולי מכיוון שלמורידים קשה לשבור הרגלים ישנים. אולי כי הורדה פירטית לא דורשת הרשמה באימייל – ואולי, כמו במקרה שלי, פשוט בגלל שהאתר סירב לעלות כמו שצריך (פיירפוקס ואובונטו). פיטצ'פורק לא הצליחו להימנע מהבדיחה הנדרשת, ונתנו לקהל בעצמו לקבוע את ציון האלבום. סביר להניח שאיש השנה הבא של טיים מגזין יהיה [תקבעו אתם]. בדיקה אמפירית קצרה מראה שהטיעון המוביל לתמיכה בצעד רדיוהד, הוא: 'הם הרוויחו הרבה יותר מאשר היו מרוויחים לו היו משווקים ומשלמים עלויות לחברות התקליטים'. אמת.

1. ואוו. זו הייתה תרפיית כתיבה טובה לשעות הבוקר המוקדמות. כל הנאמר לעיל נכתב במהירות על, כך שאיני אחראי לטעויות הלוגיות בו.
2. יצא משהו טוב בשבועיים האחרונים? שמעתי בעיקר אוסף ענק של שירי אינדי חדשים מאוקטובר שהורדתי. תענוג צרוף, אבל דורש זמן האזנה ניכר. בין לבין בטח פספסתי משהו שחייבים לשמוע. המלצות?

——————-
* חשוב לזכור: סטטיסטיקה זה לא מתמטיקה :]
** למי שחי על הכוכב 55 Cancri בחודשים האחרונים: רדיוהד שיווקו את אלבומם האחרון והמצוין, In Rainbows, בצורה מקורית והרפתקנית משהו: הם נתנו אותו חינם להורדה (פה). מחיר? כמה שבא לך. יכולת להוריד ולא לשלם כלום, לשלם סנט, לשלם 4 פאונד (המחיר המומלץ לצרכן) – או 47 פאונד (המחיר המומלץ לתושב כפר שמריהו). אם טרם הספקתם – לכו להוריד ולשמוע. בעיקר את הטראק החביב עלי: Nude.