סוף מסלול (חלק ב')
[אזהרה: פוסט קיטשי ברמות! המשך של הפוסט הזה]
היה קר בעשרת הימים הראשונים של ספטמבר בוורשה. יותר קר ממה שרוב הפולנים זוכרים. ישבנו על ספת יחיד קטנה, אני וזושה, צופים בסרט לפני הזריחה. לא ידעתי מה לעשות עם היד, התכסנו יחדיו בשמיכה קטנה, צמודים ועם זאת רחוקים. חשבתי, חשבתי, בהיתי – לעיתים בה ולעיתים בסרט. העפתי מבט ביישני עם חצי חיוך מובך, ושאלתי 'אפשר לחבק אותך?'. היא הנהנה. התחבקנו, בשיא העדינות. אנרגיות המבוכה שהיו שם יכולות להניע מכונית קטנה.
התחלנו לעשות דברים. הורדנו את הכלב וזושה רצה איתו בגשם. בכיס, היו לי כמה שוקולדי בוטיק ששמרתי כמו על תינוק כל הדרך מבריסל. אכלנו אותם ושתינו בירות מפסטיבל הבירה. המבוכה החלה להתמסמס. טיילנו, רטובים בגשם, בעיר העתיקה של ורשה. ופתאום אין מבוכה. ישבנו בפאב מקסים, שמשקיף על חומות העיר העתיקה. השיחה הלכה בערך כך: מחליפים דקת שתיקה ברבע שעת דיון פילוסופי לוהט. היחסים התחממו. עמדנו מחובקים קפואים, אלוהים יודע כמה זמן, בראש מצפה בעיר העתיקה. משקיפים על ורשה. והעולם בער.
***
ממש מאוחר בלילה, ישבתי לאכול עם בחור עירקי מקסים שפגשתי. היו על הצלחת עלי גפן ממולאים בבשר ואורז מתובל. אפילו טחינה מוצלחת הייתה לו – מלבנון! 'מה מעשיך בורשה?' שאל. הרמתי ראשי מהאוכל, חייכתי בגאווה: 'באתי בשביל בחורה'.
***
יש משהו טראגי באהבה על זמן שאול. ישבנו בפאב מערתי, יומיים לפני העזיבה, וכשזושה קמה לרגע לשירותים ניגש אלי בחור פולני: 'מה רשום לחברה שלך על החולצה?'. לחברה? שלי? התפוצצתי מגאווה. הכיף העצום של הרגע הראשון בו מישהו מכיר בכם כזוג. דקה לקח עד שהגיע הדכדוך של 'הסוף-קרב'.
***
קטעים סודיים ממכתב ניימן לזושה. הועבר בערב האחרון בורשה. חשבתם שהפוסט היה קיטשי עד עכשיו? חכו שתקראו את הפסקה הבאה, שבערך חתמה את המכתב:
"אז מה עכשיו? לאיודע. כמו שאמרו בסרט: 'אם היו מציעים לי עכשיו להתחתן איתך או לא לראות אותך יותר לעולם, כנראה הייתי בוחר באופציה הראשונה. אבל התבגרתי, ואין לי מושג אם אני מאוהב או שזו התאהבות באידיליה הרומנטית של אהבה. ולכן אני מציע שאחזור הבייתה, נחכה שבועיים, ניתן לאבק לשקוע ונראה אז מה נשאר."
באותו הערב הייתה מסיבת פרידה לזושה. היא נוסעת ללמוד שנה בצרפת. שמרתי מרחק, לא להיתקע בינה לבין חבריה במסיבה, וקצת לפני הסיום פרשתי לאינטרנט בחדר צידי. נמאס קצת לשחק אותה שגריר ישראל אל מול אנשים שיכורים חמודים.
***
'נקום בבוקר, נשתה קפה, אנשק אותך לפרידה, אגיד 'ביי' ואלך, בלי סרטים ומילים נרגשות. לא יודע איך לעשות את זה אחרת. אני מה-זה לא טוב בפרידות'.
(ניימן נפרד מזושה. כמה דקות לפני הזריחה)
וכל השאר כבר סופר פה. נסגר מעגל, תם ונשלם.
1. רגע לפני שיאבדו לי כל קוראי הבלוג – סיימתי את סיפורי הטיול. מעכשיו – רק פוסטים נורמאליים :] שקלתי לעשות איזה פוסט סיכום של 'איפה הם עכשיו'. עם מה קורה עם דמויות שתוארו בפוסטי הטיול, וגם כמה טיפים כלליים למטייל באירופה. יש בזה רצון? או שכבר ממש עבר את רמת האוברדוז פה?
הי ניימן, הפוסטים הטיוליים שלך ממש כיפיים! זה מזכיר לי למה יש לי מן עקצוץ כזה בכל הגוף כל
פעם כשהרכבת מב"ש לת"א עוצרת בשדה התעופה (שדרך אגב זה ממש לא לעניין, אנשים שטסים צריכים לעלות על רכבות נפרדות, מה זה הקטע המנקר עיניים הזה?)
ואני אומר את זה למרות (ואולי גם קצת בגלל) כל הרומנטיקה בפוסטים האחרונים 🙂
או במילים אחרות- אני בעד טיפים כלליים למטייל באירופה
lol על הרכבות :]
ותודה רבה. תהיתי באמת כמה אנשים קוראים את הפוסטים האישיים סטייל-בלוגי תפוז וישראבלוג האלה. נחמד לדעת שיש לזה לפחות קצת קהל :]
איך זה מרגיש, אהבה עם תאריך תפוגה.
כתבת את זה יפה.
תמשיך, תמשיך…כבר התמכרנו
אחד – תודה :] דווקא את המשפט 'אהבה עם תאריך תפוגה' לא חשבתי לשבץ. אולי בסיפורי הטיול הבא..
קסטה – אין כבר הרבה מה להמשיך, רק טיפה לסכם ולסגור פינות. ויאללה, למה לא? שבוע הבא או משהו כזה.
מסוג החויות שלא כל אחד זוכה להן.
כנראה שאתה שווה את זה ומגיע לך.
ואוו.
בודאי שאני בעד פוסט סוגר עניינים, אני מכורה קשות לטלנובלה שלך. מצדי, אחרי הפוסט המסכם תתחיל לספר שוב הכל מההתחלה.
בהחלט סגור פינות… ציבור הקוראים מסוקרן!
נו באמת, לא יכולת לפחות לכתוב סוף טוב 🙂 ? אתה אמור לדעת שביום שישי יש סבירות גדולה שבין הקוראים שלך יש כאלו שיקראו את זה לפני היציאה לעוד דייט, הרבה פחות רומנטי?
להפך, הפוסטים האלה היו נהדרים:)
תמשיך, תמשיך. יש פה קוראים שקטים. שנהנים, ובכן, בשקט. ואוהבים מאוד סיפורי-מסע. כן.
אתה צוחק?
הטיול הזה זה הקונספט של מהו טיול טוב, זה הטיול שאף אחד לא באמת עושה, זה כל כך כיף לקרוא את זה שזה פשוט לא יאומן. ובלי קשר (אני חושב שכבר אמרתי את זה פה) כל דבר שקשור בפולין עושה לי מצב רוח וחשק עז לבקר שם
אז תרשום תרשום
נשמח לשמוע את ההמשך.
זאת בדיוק הסיבה לטייל, החויות הלא צפויות שנשארות איתך. מעניין פי אלף מאתר היסטורי/מפורסם כזה או אחר.
אה, הרגע חזרתי הבייתה מסופ"ש בנגב, וממש עשה לי כיף לגלות כל כך הרבה תגובות שקראו את סיפורי אירופה. ואני לתומי חשבתי שאני כותב לעצמי. רק כדי לזכור :]
תודה – וסיכום יבוא!
הצטרפתי באמצע ובכל זאת התמכרתי. תמשיך