בחוץ הסערה

למה 'בחוץ הסערה'? כי בחוץ יש סערה, ואני, לצללי כאב הבטן שתקף אותי בימים האחרונים, נהנה מכל שנייה שלה במיטה. מה יהיה פה? עשרות הגיגים ולינקים על מוזיקה, אלכוהול, עישון, טבע ושאר פירות יבשים. למה לא עשיתי זאת בכמה פוסטים קטנים? כי, אהמ, שמעתם את הסיפור על הקורא ששאל 'למה? למה?'. לא? אה, זה בגלל שאף אחד לא שרד לספר אותו :]

הפוסט ארוך בצורה היסטרית, כמעט כמו הגלות. זה מה שקורה כשעולה רק אחד בשבוע..

1. 'חורף? זה חורף מה שיש אצלכם?!' צחקה עלי ידידה קולומביאנית, ושלחה תמונות של חורף לטיני אמיתי. דווקא העצים את רצוני לבקר בבוגוטה:

2. אה, כן – טבע. זה הזמן להזהיר (שיהיו עוד תמונות טבע בפוסט) ולהתוודות שבחודש האחרון התחלתי להתמכר למידע טיולים – בארץ ובעולם. בינתיים יצא שביקרתי החודש בנגב יותר פעמים מאשר בשלוש השנים האחרונות יחדיו. גם החלתי לחרוש גליונות מסע באחר בספריית האוניברסיטה. כל מידע שיהיה אולי שימושי לטיולים בעתיד מוצא משם ומסווג כראוי. זה פשוט כיף טהור כרגע :]

3. בואו נפנה לנושא החם והטחון בבלוגספירה החודש: חוק האנטי-עישון החדש. אין לי הרבה שקלים להוסיף עליו, אז סתם אביא כמה לינקים חמודים:

א. Islay יזמה רשימה מבורכת של פאבים האוכפים את החוק החדש (בסרגל צידי בצד ימין). רוצים לתרום למאבק נגד העישון בפאבים? מצוין! תתחילו להגיע רק לפאבים שמקיימים את החוק. במצב הנוכחים הנוכחי, לתבוע את בעל המקום זו בריונות גרידא. אבל זו רק דעתי.

ב. כבר כתבתי בפוסט אחר, אבל ראוי לציין גם פה: בנורמן, אחד *ה*מקומות החביבים עלי, אוכפים את החוק למשעי. בימים הראשונים נרשמה נדידה מרובת מעשנים, בצוותא עם כוסות משקה, אל מחוץ לפאב. זו הייתה יופי של תקופה, ע"פ הדיווחים, וכמות הפיקאפ והחברויות של אחים-לצרה בחוץ עלתה פלאים. בסופו של דבר התלוננו השכנים, בצדק, על המועדון שנוצר ברחוב, ונאכפה מדיניות חדשה של 'איסור הוצאת המשקאות החוצה'. התוצאה מבחינתי? חברים מפריעים לי במהלך שתיית הבירה ומשאירים אותי לחמש דקות לבהות בברמן\קיר. ממש כאילו שהכפילו את הפסקות השירותים :]

ג. באוניברסיטת ת"א הגדילו לעשות, והציבו שלטים האוסרים את העישון גם ברחבת חלק מהבניינים. הבניין למתמטיקה למשל. לא מאמינים לי? הנה, בבקשה:

4. נסיון ב' של יוזמת ההפי האוורים: למרות ההיענות המועטה בפעם הקודמת (אפס אנשים), אנסה להריץ שוב את הקטע. הרעיון? ליצור עמוד קבוע עם רשימת ההפי האוורז בעיר. למה? כי זה יותר זול, יותר מואר, יותר ריק, יותר קל לתקשר עם זרים (זו לא הכמות, אלא האיכות) – ובכלל מזכיר חווית שתייה של ארצות אחרות.

אז יש לכם מידע על הפי-האוור במקום כלשהו? אל תשמרו לעצמכם! שלחו! שלחו! כל מידע נוסף ימיט אסון (על רווחי בעלי הפאבים, אך יעשה רק טוב לכיס שלנו!)

5. הנה שני שקל להתחלת היוזמה (אנשים שלא אוהבים בירה מתבקשים לעבור ארבעה אייטמים קדימה): בדאנסינג קאמל (התעשייה 12), המבשלה האהובה עלי בת"א (וגם היחידה, אבל לא ניכנס לזה), פתוחים לקהל כל יום א'. התירוץ הרשמי הוא שידור משחק פוטבול אמריקאי, אבל אנשים כמוני באים בעיקר בשביל הבירה המצויינת. בין 19:00 ל – 20:00 מוכרים, במסגרת הפי האוור, פיצ'ר של ליטר וחצי ב – 30(!) ש"ח. מצחיק כמה שזה זול. בשאר הזמן עולה אותו הפיצ'ר 60 ש"ח – שזה עדיין אחלה מחיר. זה מיועד לשניים-שלושה אנשים, ולא מומלץ לצריכה אישית! :]
רץ שם גם מבצע שמחלק את הארץ לאיזורים. כל יום ראשון, איזור אחר שותה בחצי מחיר. ב – 16/12 יהיו אלו תושבי ירושליים, ב – 23/12, אזרחי ת"א – וב – 30/12 – לקוחות עם רשיון נהיגה אמריקאי (שהם גם אנשים!).

6. ממשיכים עם בירות ומדרימים. לקיבוץ אורים אם נהיה יותר מדויקים. שם נמצאת מבשלת הנגב, של חבר בשם יוחאי. במאי האחרון הוא זכה בכמה מקומות ראשונים בתחרות הבירה הישראלית (קראו לה Long Shot) וזכה בטיסה לפסטיבל בירה בארה"ב. הוא חזר, כשבאמתחתו עשרות בירות ייחודיות, מיוחדות ומשוגעות – והזמין אותי לערב שתייה מיוחד של חלקן (כמה שנוכל לשתות למעשה). עצרנו בבירה ה – 17, ואחרי ה – 12 הטעמים התחילו קצת להתערבב. האשם לכך היא הבירה הזאת: IPA שחור (סתירה פנימית, אבל עזבו), חזק, עשיר בטעמים – וגם הדבר הכי מר שהכנסתי אי פעם לפה. אחריו עוד היו שני בארלי ווין שהצליחו לדגדג את חוש הטעם שלי, אבל זה לא המקום להרחיב עליהם.

7. בסוף גם קניתי מיוחאי כמה מהבירות הנהדרות שלו: בירת פסיפלורה, פורטר עץ אלון ופורטר מעושן מצוין. רמת המקצועיות שהבחור מגיע אליה מדהימה, והבירות הן בלי ספק מהמצטיינות שאפשר להשיג בארץ. רוצים לטעום? למה שלא תסורו לפסטיבל הבירות הישראליות בהטורי הנזו (ספיר 1, הרצליה פיתוח) בראשון-שני הקרובים? מלבד מבשלת הנגב, ישתתפו גם מבשלת הגולן, בירה מלכה, מנפרד, דנסינג קאמל, א.א שילרס, המרכז לבירה ביתית ו – The beer & Winemaker. פרטים נוספים פה. (ושימו לב גם למידע על סדנת בירות הבוטיק האמריקאיות ב – 28/12).

8. רגע לפני שנסיים עם אלכוהול, חייבים לזרוק מילה (ותמונה) מערב הפתיחה הרשמי של בירדי. מלבד חבית ארדינגר, והבירות המעולות של בעל המקום, גדי, היה גם דובדבן מיוחד: חבית חמש ליטר של בוק של שלנקרלה. מלכת הבירות המעושנות מבחינתי. כמה חבל (או מזל) שנהגתי באותו היום.

9. ועכשיו לשתי פינות אהובות על כולנו. נתחיל במוזיקה: דברים חדשים שיצאו שלשום לא שמעתי יותר מדי לאחרונה, אבל כן מצאתי עצמי חוזר וחורש את Challengers המדהים של The New Pornographers. לו ערכתי בחירה של דיסק השנה הלועזי, היה סיכוי טוב שהוא היה זוכה במקום הראשון. גם Sky Blue Sky של Wilco עושה רק טוב, ואפילו Systematic Chaos של Dream Theater מרקיד אותי. כאילו רק אתמול הייתי בן 18 מקפץ :]

בתחום היותר אזוטרי מככבת בחורה מוזרה בשם Janelle Monae. פרענק הגדיר אותה בקונכיה כמין 'סול-אלקטרוני', ובהיעדר הגדרה מוצלחת יותר, אצטרך לזרום עם זו כדי לתאר את החגיגה לאוזניים שהיא מביאה. מוזיקת הגשם שלי, שכה נצרכת בימים כמו היום, מגיעה מכיוון The Whigs, Cathy Davey – וכמובן: פי.ג'יי. הארווי המלכה.

חוץ מזה, תקפצו למייספייס של רפאל עזרן כדי לשמוע כמה דברים עבריים מיוחדים. יש לו סגנון שונה.
[הורדה: Janelle Monae – Sincerely Jane. באמת משהו אחר]

10. לסיום: אם חשקה נפשכם באוסף אינדי מגוון ומצויין מחודש נובמבר, פשוט תורידו את זה (ותעבירו שלושה ימים בלסנן וללמוד אותו בע"פ). לא מגוון כמו חולוני, אבל יותר אזוטרי בתחום מוזיקת האינדי.

11. פינתנו האהובה השנייה: ניימן עצבני. באחד מאחרי הצהריים המאוחרים החודש, נשמעה דפיקה על דלתי. פתחתי את החלון, ומולי עמד אדם שדרש בערסית מדוברת ש: א. אפתח לו את הדלת. ו – ב. אביא לו את מסיכות האב"כ. אוספים אותם מסתבר, בלי להודיע – לי לפחות (ולא,תיבת הדואר שלי לא "מאבדת מכתבים" כפי שהוא טען). מחשדנות ישראלית בסיסית הודעתי לו שאין לי מושג איפה המסכות בהתראה של חמש שניות, ושאין סיכוי שאפתח לו את הדלת בלי איזה משהו מזהה. הוא רטן, נתן מספר להתקשר כדי שאוכל להחזיר את המסכות מאוחר יותר.

במספר הייתה הודעה קולית, ששלחה לאתר, שבתורו שלח בחזרה למספר הראשון. צה"ל במיטבו. בסופו של דבר קיבלנו טיפ חם משכנה שגרה ליד, והצלחנו להחזיר את המסכות. אבל השיא חיכה במקום אחר.

יום שישי, תשע בבוקר, ואני מתעורר ממגה פון שנשמע מהרחוב. לשנייה חשבתי שהאלטע זעכן חזר לאופנה, עד ששמעתי את תוכן ההודעה: "אזרחים שלא יחזירו את המסיכות, לא יזכו לשירותים בהמשך" (העתקה חופשית מזכרון ישנוני). אזרחים?? לא יזכו לשירותים?? אלוהים, מתי עברתי לגור במדינה קומוניסטית בשנות החמישים, ולמה אף אחד לא חשב להודיע לי על זה? :]

12. רגע לפני שאחליף את טפט הדסקטופ הנוכחי שלי, הגיע הזמן להשוויץ בו. מי אמר ששיבוט זו טכנולוגיה בשלה ולא קיבל?

13. מידע למטיילים: על פארקי שעשועים של אוכל בטוקיו כבר שמעתם? אלי מדבר בעיקר Jiyugaoka Sweets Forest. ופסטיבל בליפ, שדווח עליו באריכות שנה שעברה, התרחש סופ"ש שעבר שוב. ושוב – פספסתי. תמיד מפלים אותי בגלל מגוריי בארץ רחוקה (מניו יורק).

14. אהמ, זו תפנית מעניינת. אני אשכרה רואה פחות סדרות טלוויזיה אמריקאיות השנה. תחילת ההתבגרות? לא חושב. מבין הסדרות החדשות, הכי טוב עושה לי צ'ק. מהפתיח השנון, הגיבור המגניייייב, והעובדה שהגיק משיג את הכוסיות. חוץ מזה, אדם בלדווין (ג'יין מפיירפליי) עושה בתפקיד המשנה שלו קסמים. נכון שרוב רובו מורכב מ 1-ליינרס, אבל כשבלדווין אומר אותם, הם פוגעים חזק, פוגעים במטרה – ובעיקר: מצחיקים כל כך :]

The Big Bang, הסיטקום הסופר-גיקי הכל כך נוסחתי, גם מדגדג לי את בלוטות הצחוק מסיבה מסוימת. דווקא Pushing Daisies, עם כל המקוריות שנשפכת שם, פחות מהנה. מסקנה? לא תמיד מקוריות זה הכל.

15. כמעט-לסיום: רעיונות וסתם דברים מגניבים:

א. רוצים קונספט מקורי לחתונה? מה דעתכם על קישוט האולם במפלצות ענק ידי אמן כיפוף בלונים? ובכלל, החלטתי שלא התעמקתי באמנות הזאת מספיק בחיי, ועכשיו הגיע הזמן לנבור בה קצת. יש למישהו מושג איפה מתחילים?

ב. לא זוכר איפה קראתי [ניצן עוזר: קראתי פה] על הרעיון הבא, אבל עכשיו אני בונה לובי חזק כדי להריץ אותו: בתי קולנוע עם כסאות זוגיים. למה שחווית הצפייה המחובקת תהיה נחלת צופי הסרטים הביתיים בלבד? לא בדקתי, אבל אני מוכן להתערב שגיאחה יתמוך ברעיון.

ג. הקמע של אולימפיאדת החורף, ונקובר 2010, נחשף. הוא קנדי, והוא די הזוי:

16. שרדתם עד לפה? מגיע לכם סוג של עונש. תמונות מטיולים. השמאלית היא מהאקוודקט הסופר-רומנטי בקיסריה, אליו הגעתי בסוף דייט מוצלח. הימנית שייכת לעתיקות ניצנה. איזור צחיח בנגב, עם חוות דבש נהדרת לידו (בקדש ברנע). היה להם דבש שחור! שחור!