מועדון הקריאה הניימני

1. כבר שלושה חודשים אין לי את הדרייב לפתוח ספר. קראתי כמה דברים, אפילו יצירות מצויינות*, ולמרות ההנאה משהו מנע ממני לרצות להמשיך הלאה. עד שהיום נשברה הבצורת. ביקור מקרי בספרייה המרכזית באוניברסיטת ת"א נגמר עם שני ספרים ביד. מהסוג שהלב צוהל כשהוא מוצא על המדף, והגוף דוחף לזנוח ההכל ולקרוא לקרוא לקרוא.

הספר השחור, מאת אורחן פאמוק, הוא עקרונית ספר בלשי. על כך מסכימים כולם. הם גם תמימי דעה על ההצגה של איסטנבול בספר: כעיר חיה, נושמת שכמעט אפשר להריח בעת הקריאה. בהמשך, מתאמצים המבקרים להסביר מדוע פאמוק, זוכה פרס נובל לספרות ב – 2006, כתב יצירה איכותית ושונה. בלשי? איכותי? פרס נובל? סביבה אוריינטלית? רקע של מקום שאיני מכיר אפילו קצת? שמרו לי חצי יום פנוי וספה נוחה!

הודו – יומן דרכים של עזריאל קרליבך, הוא רב מכר מקומי. משנת 1956. תקופה בה, ע"פ הקדמת הספר, הייתה למילה הכתובה כוח של כוכב רוק. תקופה בה לאנשים עם השם 'עזריאל' היה סיכוי להפוך לסלבריטאי האומה**. קרליבך ערך בסך הכל מסע בן שלושה שבועות בהודו, כסף קטן לעומת הטיולים הרב-שנתיים של ימינו. אבל בשלושת השבועות האלו הספיק להתרשם, לחשוב, לבקר ולהשכיל מספיק כדי למלא ספר שלם. אני מתכנן מתישהו בחיים להגיע להודו (רגע אחרי שאלמד הינדי), ועם קצת מזל, הספר יקדם את הרגע הזה בכמה שנים.

2. רק ביום שבת סיפרתי*** על פאנזין אוניברסיטאי חדש, המאוורר חלק ז', וכבר היום הזדמן לי לתלוש עותק חינמי שלו ולעיין עם חברים.

ראשית, פאנזין זה יופי של מדיה. פעם היא הייתה נפוצה יותר – וכמו ששותפי לקפה העיר: 'כיום הם עברו לאינטרנט'. למי שלא יודע, מדובר בעיתוני חובבים, מודפסים על דף רגיל ומהודקים עם מהדק נייר. מחלקים אותם בחינם, או בתשלום סימלי, בכל מיני פינות מוזרות. המאוורר, למשל, מודבק לקירות ועמודים בבנייני האוניברסיטה. מוזר או לא?

שנית, עיקר תוכנו של המאוורר מורכב מרשימת אירועים אלטרנטיביים בעיר. מזכיר לכם מישהו? רשימת האירועים מצויינת (כולל אירוע שפיספסתי: הקרנת פרקים של הסדרה אחד העם 1 בסלואו משה). הפאנזין מתפרסם בימי חמישי, וכך רשימת אירועי הסופ"ש שלו נרחבת ועלולה לפצות את קוראיי המקופחים.

אותי דווקא יותר עניין התוכן מסביב. מאמר מערכת מקורי על מילון ה – T9. הפיצ'ר שמאפשר לכולנו לכתוב הודעות בסלולרי במהירות. שיר של הבילויים – שזה כבר כבוד. קומיקס משעשע המקשר בין חומוס, לפילוסופיה ונראה הכי מתאים לבלוג החומוס – ועוד כל מיני בדיחות, רמזים וסתם שטויות שמפוזרים מסביב. אלו האחרונים הם הפייבוריטים שלי, ומה שנותן לכל פאנזין את האופי האמיתי שלו.

מה חוץ? יפה שבניגוד ליצירות תרבות שוליים אחרות, לא כולל המאוורר חלק ז' ולו מילה פוליטית שמאלית אחת****.
מה חוץ2? ניתן להוריד את הגליונות בפורמט pdf מהבלוג. זה מאבד חלק מהקסם של פאנזין, אבל לא רע למי שבא רק בשביל המידע.
מה חוץ3? הם גם קצת בקשיים כלכליים. לא רציניים, כי עלויות ההפקה סמליות – אבל "זה מצטבר". בא לכם לעזור? פה רשום איך.

——————
* ספר הדקדוק הפנימי של גרוסמן (שכולל באמצעו חמישים עמודי מופת), או למי צלצלו הפעמונים של המינגווי (המינגווי הוא האהבה החדשה שלי. שתיין, סופר, משכיל – וגבר לעניין).
** סורי. זה לא פוליטיקלי קורקט, אבל קרע אותי מצחוק.
*** ב'בקטנה', סעיף 3.
**** לא שיש לי משהו נגד דעות שמאליות, אבל לא צריך *תמיד* לשים אותן במרכז.