מדריך המטייל לרמאללה

מה רמאללה עכשיו? יומיים לפני ביקור בוש עמד ענן מעל רמאללה. יום אפור עם משקעים מקומיים חיכה לזוג בחורות פולניות בלונדיניות בביקורן במקום*. אחת מהן, שקרובה אלי מאד, סיכמה את האירוע בבלוגה (אנגלית). בנדיבותה הרבה הסכימה להשאיל לי אוסף תמונות גדול – כמו גם לשבת שעה קלה, ולהסביר: הכצעקתה.

הגעה ועזיבה: קל משחשבתם. נוסעים לירושלים, הולכים לשער דמשק (הידוע גם כשער שכם). כרטיס לאוטובוס 18, הקו המבוקש, עולה 6 ש"ח ועשרים אגורות. האוטובוסים טיפה מוסתרים ולא נמצאים "בדיוק" ליד השער, אבל יש לכם פה – תשאלו. תתפלאו, אבל אין בדיקה לנכנסים לעיר: עולים על האוטובוס ואחרי עשרים דקות נוחתים במרכז רמאללה. עולם אחר.

החזרה היא סיפור אחר כמובן. בדיקות נרחבות נעשות לכל מי שמגיע לירושלים מהעיר. אם יש לכם תעודת זהות אירופאית, יסתפקו בשתי שאלות קצרות. אבל מקומיים? אלו יעברו נוהל שלעומתו רשות שדות התעופה תראה כמו חבורת חובבנים. אגב, לא בדקתי, אבל נראה לי שיהודים שבילו ברמאללה יעצרו בדרך חזרה, לא?

נתחיל בלסכם: התרשמות כללית: הדבר הראשון שמבחינים ברמאללה זה שהכל בערבית. הדבר השני הקופץ לעין, הוא שהיא זהה למזרח ירושלים. תזרוק שם בן אדם רנדומלי באמצע היום, ולא בטוח שיבין היכן נחת. אותו הסגנון, החנויות, ריחות וקולות. לפחות יש מוניות צהובות שיבדילו ביניהן. ניו יורק זה כאן.

אוכל אומרים שיש ברמאללה חומוס מדהים, סיינה מעולם אחר ומטבח שלידו ערביי יפו הם חבורת אשכנזים. אבל מה כל זה מעניין את הפולניות שלי, שאכלו פיצה. לפחות הן אומרות שהייתה ממש טובה. עם זיתים. 12 ש"ח למשולש עם שתייה.

ברובע הנוצרי יש מסעדות וחנויות אלגנטיות. בכל מקום אחר במרכז קל למצוא מסעדות עממיות שמדיפות ריח שמן זית ומוכרות שווארמה ופלאפל ירושלמי שטוח גדול. גם שוק יש: צפוף, רועש ומלא במוכרים אגרסיביים. טראומה ללא לבנטיניים בינינו.

מה שלום ערפאת אגב? קבר ערפאת הוא כיום האטרקציה העיקרית ברמאללה**. מבנה אלגנטי ויפה. ליד הקבר יש משמר כבוד קבוע בדמות חייל מגוהץ ומסגד. שניהם לבנים וחגיגיים, ויש אווירה כללית של 'מקום קדוש'. מחוץ לקבר נדמה שערפאת עדיין מנהיג את האיזור. הוא נמצא בכל פינה, פניו שכיחות כאילו היה כוכב רוק – ועושה רושם שכל מנהיג עתידי ייאלץ לחיות בצילו.

בואו נצא נגד הסטריאוטיפ: רמאללה לא יצאה מאגדה ערבית. היא מודרנית למדי: יש בה קניונים, שהזכירו לבנות את קניון רמת אביב רק יותר קטן. אפילו סיילים טובים היו שם – וכספומטים וכל שאר האקססוריז שמצפים ממקום כזה. אגב, המחיר כמעט אותו הדבר כמו בישראל – אולי טיפה יותר זול.

גם גרפיטיים לא קשה למצוא ברמאללה. התנגדות פוליטית מביאה עימה אמנות טובה: עזבו את הכורסא בתמונה הבאה, שימו לב לסנטה מחבק את הילד מאחורה.

מה מדברים שם? עברית הם לא יודעים, וגם מי שיודע פשוט לא אוהב. אנגלית? תלוי איפה. שוטרים ברחוב יתחילו לחפש אזרחים שיבואו לעזרה עם השפה – והתהליך יקח זמן. אבל מי כן מדבר אנגלית? מוכרים. חשיבה עסקית שכזו.

למה הפוסט הזה בכלל פה? כדי שנראה שזה שם. שנדע מה יש במקום כל כך קרוב***. וגם יש פה ווישפול ת'ינקינג קטן לשלום.

יכולת להיות יותר שמאלני מזה? יאפ. יכולתי ללכת איתן :] אבל למה להתלונן? בואו נדחוף תמונה אחרונה:

———
* הן משכו הרבה תשומת לב.
** אל תתנשאו. זה לא שבת"א יש אטרקציות יותר טובות שלא עונות לשם 'יפו' או 'ים'.
*** ונמשיך את הקלישאה: ועם זאת כל כך רחוק.