יומולדת שנה לאנובה
אוי, כמה נינט שולטת! כן. גם אני לא חשבתי שאוציא משפט כזה מפי. אבל מה לעשות? אלו העובדות לאור ביקורה שלשום, ביומולדת השנה ללייבל אנובה. כל (שני) השירים ששרה היו מבוצעים לעילה, עם יכולות ווקאליות נהדרות ושואו מוצלח. ולא נותר לנו אלא להסכים, רק הפעם, עם כל עם ישראל, ולהוסיף פרק על נינט בספרי הממשמש ובא: 'הנשים השוות בישראל: מאבקו של בלוגר בצווי הרחקה של משטרת ת"א'.
[התמונה שייכת ל – Doktor A. היא, לטענתו, מההיסטוריה הסודית של מדעי המחשב, ונלקחה מהמשחק Pac Gentleman ב – 1880*]
ולעניין: הלייבל אנובה הגיע לגיל בו מתחילים לצמוח שיניים**, וחגג זאת עם מיטב אמניו. במאמץ רב נטשתי את המשחק המצוין בין חולוניה למכבי, והלכתי לבדוק הכצעקתה. וגם לשתות קצת יין, לרקוד טיפה ולפגוש כמה חברים. מה רע?
את ההופעה הראשונה פספסתי, אבל הגעתי בדיוק לזו של נועה בביוף. לנועה יש קול מקסים והיא מודעת לזה ומשתמשת בו הרבה. בהתחלה חשבתי שאולי ההופעה שלה לא מתאימה לקאדר הזה. השירים היו שקטים ומתוקים, ואילו הקהל, שעוד לא הבין אולי שיש מישהי על הבמה, דיבר והפריע להאזנה. אבל הוא הלך והשתתק, וכשנועה הגיע לקאבר אקפלו מדהים*** לסיימון וגרפונקל, כבר שררה דממה בעולם.
חוץ מזה, נעה החליפה אורחים כמו גרביים, וביצעה המון קאברים. אני כותב זאת במין נונשלנטיות, כי תכונה זו איפיינה את כל שאר ההופעות שראיתי הערב.
ההפסקות בין ההופעות היו קצרצרות, וחמש דקות מאוחר יותר עלו רוקפור על הבמה. על הביקור המצויין של נינט כבר דיברתי, אז אזכיר רק פרט נוסף בקשר לרוקפור: שיר הסיום שלהם היה 'חור בלבנה'. מיי אול טיים פייבוריט – וכמו שגיאחה אמר: זו חתיכת אמירה לשחרר לעולם. כמובן שברגע שהשיר החל להתנגן עבר לי רעד בגוף. הם משכו אותו לכיוון העשר דקות, עם סולואי גיטרה ואילתורים לקראת סיום. יש מעט מאד להקות ישראליות שמופיעות ככה, ואני לא בטוח שראיתי כאלו שעושות את זה טוב כמו רוקפור.
עמית ארז היה הבא בתור. הדואליות שלי בקשר לארז היא כזאת: מצד אחד, אני מאד מחבב אותו. מצד שני, אני הרבה יותר מחבב אותו לבד, בהופעה אקוסטית, בלי להקה כמו שהיה בערב אנובה. עדיין נהניתי מההופעה הזו, אבל זה כאילו שאני צריך יותר להתאמץ כדי להתחבר רגשית לשירים. הצד השני של המטבע הוא שבזכות הלהקה אפשר לרקוד למוזיקה של עמית. ולא, ממש אי אפשר לעשות את זה בהופעה אקוסטית שלו. הביצוע המקפיץ משנה-הקצב של Cinnamon Scattered Along Your Shoulders, שנראה לי שסיים את ההופעה (בלי נדר), היה ממש במקום.
ואז גיליתי שיום אחרי זה צריך לקום מוקדם בבוקר ללמוד ונטשתי הבייתה. פה נגמר הסיפור של איך הפסדתי את ההופעה של אטליז.
——————–
* ההומור פה מוזר היום.
** כפי שוודאי שמתם לב, אני בור ועם הארץ בכל הקשור להתפתחות תינוקות.
*** נו, אין בבלוג הזה ביקורות רעות. אם אני לא נהנה אני לא כותב :]
מה עם תיעוד צילומי ??
אני לא נהנה לצלם הופעות. גם אין לי ציוד מספיק טוב בשביל זה, גם כל הצילומים מכל ההופעות נראים דומים – וזה גם מעיק להסתובב עם מצלמה מבחינתי כשאמורים לרקוד ולהנות.
לפעמים יש חברים שמצלמים ואז אני גונב מהם, אבל זה לא קרה הפעם.
רוקפור בהופעה זאת חוויה שטרם חוויתי. אני מאוד אוהב אילתורים על שירים.
גם אני כמעט ולא כותב ביקורות רעות. אני פשוט לא כותב אם אני לא נהנה.
יאפ. זה ההבדל הנחמד בין בלוגינג לבין עבודה :]
זה משהו אחד לכתוב ביקורת רעה על אמן ומשהו אחר לכתוב ביקורת רעה על ארגון\מקום והפקה בכללי (וזו רק דעתי כמובן).
גם אני הייתי שם,מההתחלה,וחייבת להגיד שהליין אפ היה מעט בעייתי בעיני.
אלי רוזן ונעה בביוף ישר אחריו היו קצת מתישים מבחינתי (למרות שאני יכולה להבין את שיקולי הליין אפ),ובעיני לקח לרוקפור יותר מחמש דקות לעלות על הבמה (הספקתי להתרענן בפנים,להתרענן בחוץ ושתי סיגריות..זה בדרך כלל לוקח לי יותר זמן:) ,אהבתי את האלתור בסוף "חור בלבנה",זה אכן היה שואו כהלכתו.נינט…זו נינט,אף אחד לא יקח ממנה את הקול שלה,הבעיה שלה בעיני היא שרק קאברים היא עושה טוב.
וכן,גם אני התעייפתי לקראת אטליז והלכתי.חבל.
(האמת שעכשיו כשאני חושבת על זה זה היה ערב ארוך מדי,או שהזדקתי.אבל ממש.)
פתאום נזכרתי! הדבר שכן עיצבן אותי (ושכחתי ממנו עד הרגע הזה) הוא שהובטח דיסק לנכנסים. אני לא קיבלתי כזה, וכך גם כל שאר האנשים ששאלתי. יש למישהו מושג מה קרה עם העניין?
את אלי רוזן לא ראיתי, כך שלא התעייפתי לפני נועה בביוף. חוץ מזה, יכול להיות שאני טועה בקשר לחמש דקות (היה נחמד לדבר עם אנשים, והזמן חלף מהר) – אבל בהחלט לא הייתה הפסקה ארוכה.
בגדול נהניתי, וחוץ מעניין הדיסק, אין לי טרוניות מיוחדות לארגון.
כן, מסתבר שהחלוקה של הדיסקים הייתה קצת בעייתית כי חלק לא קיבלו. שגר מייל לכיוון ונשלח לך
contact@anovamusic.com
היי,
תודה על הרצון. הנחתי שזה נעשה מטעות זו או אחרת (ולכן אפילו שכחתי להזכיר זאת בפוסט). בכל אופן, לא אטריח אתכם בשליחת הדיסק. את האלבומים של רוב האמנים שהיו בערב יש לי כבר בבית :]
כמו שאמרתי – מעבר לזה היה מצוין. תמשיכו כך.
היה כיף למדי, למרות תנאי הסאונד האסוניים שהציע מועדון הברזילי לבאים בשעריו. שני שיאי הערב (שלא נכחתי בכולו, אלא רק ברוקפור, עמיתרז וקצת איטליז) היו בעיניי "חור בלבנה" הנהדר כולל אלתורי הסיום המשגעים, והביצוע של ארז ולהקתו ל-"Come get your love" האדיר, שאמנם דמה מאוד לביצוע מהאלבום אבל היה עוצמתי ומרטיט עמודי שדרה (כיפאק היי לרן יורגנסון על התופים!).
דיסק הסאמפלר של הלייבל כולל ביצועים מיוחדים וקאברים שלא ראו אור על א אחד מהריליסים של אנובה, חבל לפספס את הדיסק הזה.
אוף!
שלחתי לפה טרקבק והוא לא הגיע.
אני שונא שזה הולך לאיבוד!
אז הנה אחד ידני:
http://shirbut.com/blog/?p=682
אוטומטי זה לרובוטים :] כתבת יפה, ואני כמובן מסכים איתך (בפוסט המדובר)