The Sixth Sense – שבוע שעבר בסאבליים

[לאחר כל קלישאה בפוסט זה תופיע כוכבית בתוך סוגריים. הנה, כך: (*). עניין של ניקוי המצפון היצירתי שלי. יש מסכים?]

דקות ספורות לפני תחילת הופעת החוש השישי (שמתעקשים לקרוא לעצמם The Sixth Sense, בלעז(*), ואתעלם מכך בנונשלאנטיות), השתרך תור בכניסה לסאבליים. רגע רגע, תור? בכניסה לסאבליים? בהופעת להקה מקומית אלטרנטיבית אלמונית? הלכתי לבדוק ומתברר שגהנום טרם קפא (*). גם בפכנוכו, והסאבליים מקום לא קטן, היה מלא למדי. עמדתי ליד הכניסה, ויכולתי לראות איך כל מי שנכנס משחרר 'וואו' מופתע. יפה. הרבה קהל שווה התחלה טובה.

[התמונה גנובה, בלי בושה, מאתר הלהקה. מקווה שיקבלו זאת בהבנה. צילום: לירן כידון]

בפנים ההחוש השישי כבר ניגנו, וניגנו רוק. על כל גווניו וסוגיו (*). משירי רוק שקטים, לכסחיסטיים, איטיים, מקפיצים – וכשהזמרת עוברת לשיר בעברית, נדמה אפילו לשניה שהיהודים קפצו לבקר. הכל עם שואו אמיתי לפי כל כללי הספר (*). בגירסא האמריקאית שלו. לא ההשתוללות הכריזמטית של המידנייט פיקוקס או המונוטוניקס. החוש השישי באים לדפוק הופעה כמו רוקרים מקצועיים (*).

הסאונד היה קרוב למושלם. חלקות כזו לא זכורה לי הרבה זמן במועדון מקומי ומגיעה על כך מילה טובה לסאבליים וללהקה. העסק משתלב מצוין, האנרגיות זורמות טוב, הקהל מקדימה אפילו רקד קצת. אם לסכם בשלוש מילים: פשוט ערב כיף. הכרתי בסך הכל שלושה שירים לפני שבאתי, כולם מהמייספייס של הלהקה, וכל אחד מהם שנוגן עשה לי טוב. כשהתחילו התווים הראשונים של ציפורים ודגים (האזינו במייספייס), השיר היחיד בעברית אם זכור לי נכון, עבר רחש הכרות מרוצה בקהל. הופה, יש להם להיט פוטנציאלי.

באתי לבד, גם קורה, והיה לי המון זמן לספור. לא פחות משבעה חברים יש בלהקה. מספר כה גדול לא נראה על הבמה מאז ימי כוורת או פורטרט העליזים (*). החלוקה? שני סולנים (גבר ואשה), שלושה גיטריסטים, קלידן ומתופף. כולם מקצועיים, כולם יודעים להופיע, והשילוב כולו מאפשר ללהקה לעשות כמעט כל סגנון סאונד העולה על רוחה.

ראוי לציין (*), ולכן יצויין פה, שהחוש השישי מקצועיים בכלליות בכל אספקט של ניהול להקה. האתר מושקע, יש פלאיירים, מדבקות, כרטיסי ביקור. ההופעות מאורגנות זמן רב מראש ומתחילות, לפחות זו שנכחתי בה, בדיוק מרשים במונחים מקומיים. וגם בקטעי המעבר מרגישים שהאנשים חיים את הלהקה. לפחות מבחינתם, זו לא של חלטורה שדופקים באמצע שנות העשרים.

לא יסלחו לי אם לא אציין שהלהקה משתתפת בתחרות הלהקות של בומבמלה. נושא שהוזכר פעם-פעמיים, או בעצם, כמעט כל קטע מעבר. הזוכה בתחרות תופיע בבמה הראשית בפסטיבל, ולמרות שרבים ירימו גבה מול מיינסטרימיות בומבמל'ה, הופעה מול ארבעים אלף איש היא עדיין הופעה מול ארבעים אלף איש. עניין שאין כמעט אמן בעולם היכול לזלזל בו.

התחרות הינה רב-שלבית, והשלב הנוכחי כולל צפייה והצבעה בקליפ של הלהקה [לצפייה]. לאחרונה נדמה שכל להקה בעולם מתחרה בדבר הזה, ולכן אני מקפיד להישאר ניטראלי ביותר ביחס להמלצות צפיה. אבל מה? בטוח שהחבר'ה לא יכעסו אם תכנסו ותראו על מה כולם מדברים.

כמה פרטים לסיום:
א. ההופעה שראיתי הייתה האחרונה עם הסולן הנוכחי (יש גם סולנית, נא לזכור). אולם אל חשש: סולן חדש נמצא בדרך ללהקה.
ב. שתי הופעות בקולטורה (הרצל 154) קבועות כרגע: 20.4 וה – 31.5.
ג. ואם אתם מרגישים שלא סיפרתי לכם מספיק, אתם מוזמנים להגיע לאתר הלהקה או המייספייס – לשמוע את המוזיקה, לקרוא, להתרשם ולהתאהב.