אז תשתה קפה עלית (בטעם וניל) ותתעורר

שעת בוקר לא-מוקדמת אתמול, יום חול רגיל, ומסיבה לא ברורה יש תכונה מיוחדת בדרך בגין – מול עזריאלי ליד גשר הקריה. הצופה הנבון, שיבחן את המצב במהירות, יגלה את מקור ההתרגשות: גמדי-קפה-עלית (בטעם וניל) התגנבו במהלך הלילה, ותלו מאות, או אולי יותר, שקיות קפה-עלית (בטעם וניל) ניתנות לתלישה משלט הפרסומת ה*ענק* במקום. כמה נדיב, כ-מה נדיב.

[תמונה של הקיר אין, אבל תמונה של שקית הקפה יש!]

ראשונות, הבחינו בעניין כמובן פקידות הקרייה החרוצות, שמיהרו למלא את המלאי השבועי במטבח המדורי. אחריהם הגיעו השומרים, ומאוחר יותר, אפילו אנשי השב"כ קיפצצו כדי להגיע לשקיות העליונות.

לא עבר זמן רב עד שעוברי האורח, ובעיקר, המצטופפים בתחנות האוטובוס, הצטרפו לחגיגה. אחד מהם, אדון חביב ולא-צעיר (אך גם לא מבוגר), הוריד שתי שקיות – ומיד חכך בדעתו אם להסיר גם את השלישית. מרוב התלבטות, הסתובב הוא כמו נמר חסר מנוחה סביב התחנה, ואף נתקע בה פעם אחת. עד שאזר אומץ, וניגש חזרה לתלוש את השקית השלישית (מתוך המאות שנשארו).

– אלו! אלו! תסלח לי מאד!
אמרה לו גברת נכבדה עם 14 שקיות ביד. 'מה זו החזירות הזאת? יש עוד אנשים בעולם!' הוסיפה, וקטפה עוד שתיים. האדון הביט בה בתדהמה, וניסה להסביר, בתנועות ידיים וקצת מלמולים, את חוסר הפרופורציות בין הטענות שלו לשלה. היא התרתחה עוד יותר, מישהו אחר בא להיות פרקליט האדון הראשון – עשרים מטר משם בחור, שלא קשור בכלל, הבין את הפואנטה והחל לריב על שקית נמוכה עם מאבטח*. וכמו אש בשדה קוצים, התפשטו קולות הויכוח לאורך מסלול ההליכה עד קצה הרחוב.

כה עסוקים היו בויכוחם, עד שלא הבחינו בניימן תמים, שעסק בלקטוף שקיות נמוכות בלי השגחה. טוב, רק אחת – ואחרי השימוש גם אוכל להודיע: היה בכלל לא רע (אם כי גם לא מדהים. רבעק. בסך הכל קפה עם ריח וניל. מה ההתרגשות?).

— סוף —

———————
* שקיות נמוכות הן הכי יקרות (יש מעט כאלה היות וקל לקטוף אותן). אלו שבשורה העליונה הן הפושטיות. אפשר לפתח על זה שער חליפין ומשחקי הימורים לעת מצוא.