מישהו מכיר בדיחה רפפטיבית טובה?
הייל לשימפנזה! הוצאת המשחק המדובר נדחתה עד אמצע יוני, ונתנה לכולנו עילה להעלות את הבדיחה העתיקה באוב. ברוח שימפנזית חגיגית זו, ניגשתי לבלוג לכתוב שטויות עד שיצא עשן. אם אתם חדשים פה, זה לא פוסט מוצלח להתחיל לקרוא בו את הבלוג.
1. ראיתי אתמול פרק של רמזור. סיטקום מקומי חדש (ערוץ 2), שעוסק בזוגיות (אך לא באנאלי כמו שזה נשמע). אל תרגישו נוח אם לא ידעתם זאת – גם אני לא ידעתי עד אמש. איני חובב גדול של טלוויזיה מקומית – אבל לפחות הפרק שראיתי היה בכלל לא רע (אפילו ממש טוב).
אדיר מילר, שכותב, מככב ובטח גם מעסה את כולם על הסט, הוא וואחד בחור מצחיק, כשגם שחקני החיזוק שלו, ובעיקר ניר לוי, תורמים. אגב, את ניר לוי אהבתי כבר באהבה קולומביאנית, ועכשיו גם החלטתי שהסרט והסידרה שייכים לאותו הז'אנר מבחינתי: קומדיות מקומיות סמי-מקוריות: הקונספט לא ייחודי (זוגיות ברמזור, ואהמ, זוגיות גם באהבה קולומביאנית בעצם) – אבל העלילה, הביצוע, הדמויות והפרטים הקטנים לא יכולים להתקיים בשום מקום מחוץ לישראל. הייל לשימפנזה! כן ירבו!
2. כמובן ש'רמזור' היא לא 'כן, אדוני ראש הממשלה'. זה לא מוזכר סתם: שכרתי די.וי.די עם העונה הראשונה של הסידרה הבריטית הקלאסית מהאוזן השלישית שלשום, שהניב ערב שלם של תענוג. קשה לחשוב על עוד סידרה כל כך שנונה, עם הומור כה דק, נבון וחד כמו הסידרה הזאת, שלא איבדה אפילו עשירית מהקצב והחדות שלה עם הזמן שעבר (יותר מעשרים שנה). בעצם, עכשיו, כשהתחלתי לנסות לחשוב על קומדיות שנונות נוספות, גיליתי שקשה למדי למצוא כאלה (חוץ מסיינפלד כמובן). שלא תבינו לא נכון – יש לא מעט דברים שמצחיקים אותי: המשרד, סקראבס, איך פגשתי את אמא שלך או משפחה בהפרעה הם כמה דוגמאות. אבל עם כל האהבה אליהן, הן לא יצירות סופר-שנונות.
3. ועכשיו, למשהו אחר לגמרי: ישנה מגמה חדשה, מאד חזקה וברורה בשבועות האחרונים, של מלחמה בתופעת האיחורים בשעת תחילת הופעות. מבחינת מקומות, לבונטין 7 מוביל זאת (לא שלא מאחרים שם, אבל לפחות משתדלים מאד לא לאחר) – אבל בהחלט יש גורמים נוספים. הגענו למצב שעשרה אחוזים מההזמנות מגיעות בליווי הודעה: "ההופעה תחל בדיוק בזמן! נא לא לאחר". אחוז לא גבוה, נכון, אבל עדיין עדיף על אפס האחוז שהיה עד לא מזמן. אם זו לא סיבה להודות לשימפנזה, אני לא יודע מה כן.
4. דברים שחשבתם שקורים רק בקליפורניה: מושיק מהישרדות נבחר לראש מועצת סביון. דברים שלא חשבת שמתרחשים בשום מקום: נעצר חשוד ששלח מיילים מעליבים לשופטים וניסה להפליל בכך את הלמו. דברים שחשבתם שמתרחשים רק בבלוג של ניימן: הייל לשימפנזה.
5. אם איני טועה, ובהחלט ייתכן שטעות בידי, אין לנו אפילו יריד אחד בארץ לרפואה. אולי זה טוב, כי ע"פ הטלוויזיה האמריקאית לפחות, רוב הירידים כוללים גם רוצחים מטורפים. בעיקר כאלה עם כוחות על טבעיים. התמונות הבאות נלקחו מבניית יריד באיזור סן פרנסיסקו. תגידו שזה לא עושה חשק.
6. חדשות מהחזית הלא מקוונת: פנטזיה 2000, מגזין המד"ב המיתולוגי מסוף שנות השבעים (ותחילת השמונים), חוזר, לגליון אחד, לרגל חגיגות שנות ה – 60 למדינה. ודימונה, בלי שום קשר, הכינו 300 עותקים של קומיקס חינמי, שחולק ביום הקומיקס החינמי בשישי שעבר. ומי גילה זאת באיחור ולא קיבל עותק? לא, לא אני (טוב, גם אני), אלא דווקא השימפנז.
7. יודעים מה? אני מוכן לסבול את הסרטים של אובה בול כדי להינות מהטוויסטים המבדרים שהוא מספק בלי הפסקה. אז אחרי שהבטיח לחדול מעשיית סרטים אם יושגו מליון חתימות התומכות במטרה, ואחרי שביטל את ההבטחה ותקף את כווווולם בסרטון משעשע (לאחר שהושגו מליון חתימות), עכשיו הוא ניסה לגרור את מייקל ביי, הבמאי האפילו עוד יותר מושמץ של רובוטריקים, לזירה. לא, לא להיאבקות בוץ, אלא לקרב אגרופים. ביי, מסתבר, לא הסכים. חבל.
(ולמי שלא יודע: אובה בול הוא במאי גרמני מושמץ הנוהג לעבד משחקי מחשב למסך הגדול. אני אישית חושב שהסרטים שלו נצפים לחלוטין, עם מנה הגיונית של אלכוהול, וידאומט מופעל וחברה טובה. אבל בינתיים עוד לא מצאתי מישהו שהסכים עימי ורצה להוות את החברה הטובה).
(נגמרו המילים. הלכתי ללמוד בנסיך הקטן)
אני חושב שעדיף "הריעו לשימפנזה" מאשר הייל לשימפנזה, ם תרגום נכון יותר וגם "הייל", אתה יודע…
אם משום מה בא לך לראות את כל הפרקים של רמזור, לא שברור לי למה (ראיתי במסגרת העבודה לפחות את 3 הראשונים, והם לא ממש עבדו עלי, אבל אולי זה רק אני), הם נמצאים באתר של קשת, כאן:
http://www.keshet-tv.com/Program.aspx?ProgID=4943
אזהרה: לא אתר ידידותי לפיירפוקס, לצערינו…
מצחיקים אותי, לבונטין 7 האלה. בהתחלה לא סבלתי את המקום כי הוא סימל, לטעמי, את כל מה שרע בתרבות ההופעות הישראלית. ההופעות התקיימו במרתף קטן, צפוף ומחניק, שכמובן עישנו בו בלי הפסקה מה שהפך את השהות בו לבלתי נסבלת אפילו בשבילי, שכבר צולח בלי מלח הופעות מעושנות המון שנים.
הדבר השני שהפריע לי בו היה עניין האיחורים. לא בגלל שאיחרו בו הופעות, הרי זו תופעה כלל-ארצית, אלא בגלל שלא היה בו כלל קבוע לפיו היה ניתן לקבוע שעת הגעה למקום. בבארבי, למשל, אני יודע שההופעות מתחילות באיחור של שעה, על השעון. בלבונטין יכול לקרות מצב בו ההופעות מתחילות בול בזמן, ולהיפך – מצב של שעתיים ומעלה (!) של איחור.
זה סיוט. לא יודע אם הלחימה הנ"ל שכתבת עליה היא עקב רצון עז שלהם להפוך למקום נותן שירות קצת יותר טוב לקהל שלו (זה הגיוני, הם הרי אסרו על העישון באולם ההופעות עוד לפני חוק הסיגריות הלא יעיל), או שאין לחימה ואין נעליים, ופשוט יצא לך להיות שם בהופעות שהתחילו בזמן או יחסית בזמן, בניגוד לאלה שמתחילות שם באיחור ניכר מדי.
כך או כך, עם כל ה"עוד הזמנויות" שאני נותן למקום הזה, קשה לי לכבד מועדון שמפרסם שעת פתיחת דלתות מסויימת, מתחיל להכניס אנשים לאולם רק ארבעים דקות אחריה (עד אז לא מעט אנשים נאלצים פשוט לשבת בחוץ, כי קומת הפאב כבר מלאה), ואת ההופעה מתחיל בעוד שעת איחור. וזה קרה לי לא פעם אחת בחודשים האחרונים שם. זה פשוט מרגיש כאילו הבעלים עדיין נהנים לירוק על הקהל בפרצוף, ואני מאוד מעוצבן שההופעה המשותפת של רם אוריון ויוסי בבליקי מתרחשת דווקא בלבונטין, כי כנראה לא אוכל להתאפק ואגיע אליה.
דורון – לצערי יש לי רק לינוקס על המחשב, ואי לכך ובהתאם לזאת – רק פיירפוקס. חבל דווקא, ספציפית הפרק שצפיתי בו היה השלישי – וכמו שאמרתי: די נהניתי. לפעמים חיבור להומור זה עניין די סוביקטיבי.
בקשר לעניין ה'הייל' וה'הריעו': הקונוטוציה קיימת גם בשם המקור האנגלי, וגם שם היו משנים זאת למילה אחרת אם לא היו רוצים לשמור על הבדיחה. (הייל זה בכלל בגרמנית, לא?). הקונוטציה היא חלק מהבדיחה פה..
ארז – אני מסכים עם כל מילה בשתי הפסקאות הראשונות שלך. שנה שעברה אפילו בקושי הגעתי ללבונטין בגללן. גם קרה פעמיים שהגעתי להופעה (שהייתה אמורה להתחיל ב – 11), ולאחר שעד רבע לאחת היא לא החלה, נאלצתי לוותר ולחזור הבייתה.
א-ב-ל: המקום ממש משתדל להתייחס מאד יפה לקהל שלהם. זה מתחיל מהליין אפ, שהוא הדבר שהכי נותן כבוד למוסיקה בארץ. אחרי זה אפשר להחשיב את עניין הסיגריות, שהחל שם עוד לפני החוק המפורסם – ולסוף, את הנסיון החדש לשמור על דיוקים (שמעתי עליו כשמועות מאמנים. זה לא משהו רשמי – לפחות לא ככל הידוע לי).
ואגב, יש מקרים, לא מועטים, בהם אשמת האיחור היא אך ורק של האמן ולא של הבעלים. בין אם הוא מגיע לאולם חצי שעה לאחר שההופעה הייתה אמורה להתחיל (כבר ראיתי זאת), בין אם הוא מתעקש לכוון ולהתכונן שעות – ובין אם הוא פשוט מאריך את ההופעה לאחר הזמן שהוקצה לו, ובכך גורם לאיחורים ניכרים בהופעות הבאות (גם בזה חזיתי).
בוטום ליין: יש גבול כמה מקום יכול להילחם בנורמות מקומיות. מבחינתי, נחמד שלפחות מנסים.
אומג!! שכחתי בכלל מהייל לשימפנזה!
איפה הזמנים בהם תיכננו לעשות מזה בדיחה בלוגית משותפת, אה?
אני לא יודע מי זה הבמאי הגרמני הזה ומה הוא רוצה, אבל יש לי קיבה קולנועית חזקה מאוד וחיבה גדולה לסרטים גרועים. אם רק תרצה, אני מנדב אותי ואת זוגתי ללא ידיעתה (היא זוגתי בידיעתה, אני רק מנדב אותה ללא ידיעתה) למרתון סרטי אובה בול אצלך או אצלה. אתה אחראי על האלכוהול. בשבילי – גלידה.
איטס א דייט!
עם קצת מזל, עד סוף הערב, גם אנחנו נצטרף לנרתעים מסרטי אובה בול!