לנדן: ביקורת פאב, בערך
בראשון בערב ביקרתי בלנדן. מדובר, כנראה, באחד הפאבים האופנתיים, פופולריים ומגניבים בעיר – ובצורה טבעית אין לי יותר מדי מה לחפש בו. אממה, אירוע שנערך במקום לא הותיר בידי ברירות. לפעמים צריך להקריב עקרונות בחיים.
אז שמתי את המכנסיים החדשים והחולצה "האופנתית", ניסיתי לסדר את השיער כך שיראה במודה – כל זאת, רק כדי לגלות בסוף שהבאונסר מוריד אותי בסלקציה. 'יש לכם הזמנות?' שאל, למרות שבלי שום ספק היה ערב פתוח. הסברנו לו למה באנו, דבר שהשאיר אותו סקפטי ביותר, אבל לאחר חקירה קצרה ניאות לתת להיכנס. תוצאה בינתיים: ניימן: 1, לנדן: 0.
[כן. התמונה של פיקמין מ – Super Smash Bros מאד מתאימה פה. עוד לא החלטתי למה, אבל היא מתאימה]
הלנדן הוא יופי של פאב. בעיצוב. הוא מרווח, נאה בצורה הלא סליזית של המילה, ומצליח לשמור על שוויון בין עיצוב מוקפד לאווירה נעימה. במילים אחרות: הופתענו. המקום גם היה מלא לחלוטין בצורה מושלמת. לא צפוף מדי, אבל גם בלי כיסא קרח. אחד מהמצבים האלה בו אם מחפשים כסא, מוצאים אחד בקלות, למרות שמוכנים להישבע שזה הכסא הפנוי האחרון. מפתיע שדקה לאחר מכן זה קורה לאורח נוסף. אם זו תפוסת המקום ביום א', מפחיד לחשוב מה קורה שם בסופ"ש.
הווליום היה מחריש אוזניים ומחריד באופן כללי. בחיי, הייתי במועדונים שקטים יותר. הסאונדטרק האולטרה-מיינסטרימי לווה גם במסך ענק בחזית הפאב, שהקרין מה שנראה כמו קטעי אירוויזיון (אם כי כנראה היו סתם קטעי הופעות שמזכירות לבור כמוני את אותה תחרות). הזמנו משקאות במחירים מופקעים: ג'יימסון: 37 ש"ח. שליש טובורג: 22. התוצאה מתעדכנת: ניימן: 1, לנדן: 1.
בינתיים אנשים רקדו. ורקדו. ורקדו. הייתה אווירה כל כך רקידה שאפילו אני התחלתי לתופף ברגל. בחלק האחורי עוד ישבו חבורות על הספות ודיברו – אלוהים יודע איך הם עשו זאת ברעש הזה, בטח יש להם גרון מברזל.
רגע לפני העזיבה הוכרע המשחק לטובתי: אחד החבר'ה שפגשתי שם, תייר אירופאי, הזמין בירה, שילם 22 שקל ופנה ללכת (בארץ שלו לא נהוג לתת טיפ לברמן). הברמן תפס עצר אותו, וטען שע"פ חוקי המקום, חובה לתת 10 אחוז טיפ. התייר פנה לעורך דינו (אני, לצורך העניין) לעצה, ושמע שאין כזה דבר *חובה* להשאיר תשר בישראל, ודרישה כזאת גובלת (או עוברת את הגבול) של חוסר חוקיות*. הוא התעצבן ועזב**. חברים! ניימן: 2, לנדן: 1. איזה דרמה!
בסופו של יום הלכנו לשטוף ת'גרון עם בירה זולה יותר בלני'ס (פלורנטין 10). לא ניכנס לפרטים, אבל היה שם את הברמן המגניב ביותר שפגשתי בחיי. הלני'ס הוא אחלה פאב, שאני הולך ופוקד יותר ויותר לאחרונה. אבל זה כבר סיפור אחר.
שורה תחתונה: הלנדן הוא מקום יפה ומושקע. האווירה שם כל כך רקידה, שתצליח להמיס גם את אחרון העומדים. הוא לא מתאים לאווירת האלטרנטיבה שאני מחפש בדר"כ – אבל אם הקטע שלכם הוא דאנס בר מעודכן, עם לקוחות לא פחות מעודכנים אך גם לא ערסים, הרי שהמקום (ביום א' לפחות), מתאים לכם ביותר. סתם, שתדעו.
[לנדן. קומה 1- בלונדון מיניסטור. או במספרים: שאול המלך 2]
—————–
* אני צודק? איפה קלינגר?
** לא מנומס לא להשאיר טיפ לברמן. אבל מה, בצורה פאראדוקסלית, כשהברמן *דורש* תוספת תשלום, זו נעשית, בעיני לפחות, חובה לא להשאיר אחת.
איזו חוצפה מצד הברמן !!!
נימוס או לא נימוס, טיפ הוא דבר שנתון אך ורק להחלטתו של הלקוח. מדהים החוצפה הישראלית !
אמממ…ראיתי בפייסבוק שהם עושים מסיבת סגירה….
הייתי שם פעם אחת בארוע טרום סילבסטר סגור.
שמעתי משהו כזה. את יודעת מתי המסיבה אמורה להיות? כי זה ממש לא נראה כמו מקום שעומד להיסגר..
יש את הלנדן, ויש בבית ציוני אמריקה הסמוך פאב בקומת המרתף שאליו הייתי אמורה להגיע, לשמוע ידיד, עופר, מדג'ה. בטעות נקלעתי ללנדן וכשעצרו אותי בכניסה אמרתי ישר "אני לעופר". הדורמן פשפש בניירות ונתן לי להכנס. רק אחרי שנכנסתי קלטתי שעופר לא בפנים.
מאז "אני לעופר" היא סיסמת הכניסה שלי לכל מקום. נסו ותהנו.
יפה :]
בדר"כ אני משתדל לא להגיע למקומות שלא רוצים שאגיע אליהם..
אני לא יודע למה נזכרתי פתאום, או למה אני כל כך קטנוני (השעות האלה מוציאות את זה ממני, כנאה), אבל זו כלל לא תמונה של פיקמין. זו תמונה של קפטן אולימר ושלושה פיקמינים קטנים.
זהו.
אוווווווווווופס.
אתה צודק! (ואני עצלן מכדי לעדכן..)