פסטיבל הנשים, יום חמישי השמן או: מה-זה-בכלל-אוקטוברפסט? 2009

רביעי בבוקר. כולי מספר בהתלהבות לזושה על טיול מתוכנן בן יומיים לנירנברג ובאמברג בעודה קוטעת אותי בעזות מצח בדיבור על נושאים פעוטים כמו ההגנה שלה על התזה מחר. עכשיו, יש לי בדיוק עצה אחת להגנה לתזה: תביאו אוכל. הרבה אוכל. ואוכל טוב. כמו שאמר לי אחד הפרופסורים\פוליטקאיים* אצלנו: "אם הם שבעים הם לא שואלים שאלות". זושה התבדחה על זה: "מחר יום חמישי השמן. אולי כדאי שאביא להם סופגניות" (פיונצ'ק בפולנית. אבל זה אותו הדבר). 'יום חמישי ה-מה?!' אתם שואלים. וגם אני שאלתי. מה שהריץ אותי לעשר דקות של בדיקות מידע קדחניות באינטרנט שהסתיימו ב:

איך לכל הרוחות הדברים האלה עוברים לי מתחת לאף?

[השארתי את המצלמה בתיק רוב הפסטיבל. לכן אני לוקח תמונות מאחרים. זו מפה]

יום חמישי השמן הוא הבן דוד של Running Monday ו Ash Wednesday**. זו תקופה כזאת בה חלק מסויים מהגויים לא אוכל בשר בשישי (ועוד אי-אלו הגבלות ע"פ אמונה ובעיקר: איזור מגורים). נכון, לבוגרי יום כיפור מבינינו זה נשמע מה-זה-משחק-ילדים. אבל זה בגלל שלא ראיתם מעודכם גרמנים גברתניים בוכים כמו ילדים קטנים אחרי שלוקחים להם את הבשר. מפחיד לחשוב איך החג הזה היה נראה בברזיל.

בפולין תקועים עדיין בתקופת הצנע וחוגגים את החג רק באכילת סופגניות. בבלגיה יש קרנבל ובעיקר הרבה בירה ברחובות. ובגרמניה לקחו את זה הכי רחוק: מגה-קרנבל תחפושות עם ים של בירה שנשפך בכבישים. קוראים לאירוע Weiberfastnacht (מילולית: ליל צום הנשים. פחות מילולית: פסטיבל הנשים) והוא מתרחש חמישה ימים מיום חמישי השמן. זה קורה רק בחלק אחד של גרמניה, נורדריין-וסטפאליה, וגרעין האירועים נופל בקלן: ביום בעיר העתיקה. בלילה במרכז הצעירים. שאני אפסיד כזה אירוע? מצאתי דרך האינטרנט להקה גרמנית שיוצאת עם הואן שלה לחנות חמישה ימים באירוע (הם עושים את זה כל שנה). והופ: יום אחרי, עשר בבוקר, יוצאים לדרך.

הפסטיבל
[תקציר הפרקים הקודמים: יש קרנבל תחפושות עם מלא בירה בקלן. ניימן מצטרף בספונטניות לחבורת רוקרים בוואן ויוצא לשם]

היינו תשעה אנשים בואן, ושמונה מתוכם לקחו את עניין יום חמישי השמן ברצינות גמורה. עוד לפני שיצאנו הם כבר סיימו כמה סנדוויצ'ים ופיצה לכל אחד. בהמשך, בין בירה לבירה ושוטים של וודקה צהובה (לא ניסיתי. לא רוצה) הם הורידו נקניקיות, ממתקים וחטיפים מכל המינים והסוגים. שמונה שעות בהן, להערכתי, לא הייתה דקה בה לא היה לפחות מישהו אחד באוטו אוכל משהו. מה שהביא אותי בפעם המליון לשאלה: איך האנשים האלה עדיין חיים?!

הורידו אותי בתחנה המרכזית, לא רחוק מההוסטל האהוב עלי (פעם שלישית שלי שם). קיבלתי הוראות כלליות כאלה של לאיפה ללכת בלילה, יחד עם הסברים הגיוניים ביותר של 'אין סיכוי שנמצא אחד את השני בין ההמון. אבל אל תדאג, עד הבוקר יהיו לך מאה חברים חדשים!'. הבחור (קוראים לו ölli) גם נזף בי קמעה: 'אין לך תחפושת. תוך שניה ידעו שאתה תייר. תקנה אף אדום. כובע מגניב. תאלתר איפור מבחורה שתפגוש. משהו. זה לא ילך אחרת'.

הוא צדק. כשאומרים לגרמניים להתחפש אז הם מתחפשים. אם בפורים בישראל שבעים אחוז מהרחוב לובש תחפושת זו או אחרת, הרי שפסטיבל הנשים 99% מהאנשים עושים זאת, כשהאחוז הנותר הם בבירור מהגרים. אחרי ההוסטל הצטיידתי מהר בכובע מגניב חדש (מגבעת גנדלף כזאת) וצמיד צבעוני ליד. גמעתי שתי בירות מהירות בעודי מסתובב במרכז העיר, והחלטתי שזה הזמן ללכת לאיזור חגיגות הלילה.

ölli הסביר לי איך להגיע לשם: קו 18 עד לכיכר ברברוסה. השלט בתחנה המרכזית אמר שקו 18 יוצא מרציף מספר 2 – ועכשיו. הראש הקצת שתוי שלי לא הבין שיש רציף מספר 2 לרכבת תחתית, ורציף מספר 2 לרכבות אמיתיות. רצתי לרציף – הלא נכון כמובן – ועליתי לרכבת הסופר צפופה (את היד לא יכולתי להזיז. ונראה לי שמישהי ביצעה בי מעשה מגונה) וחיכיתי.

זמן קצר לאחר שהרכבת החלה לנסוע הגיע הכרטיסן. 'לכולם יש כרטיס?' הוא שאל בקול קצת שתוי בעצמו, 'כן' השיבו כולם. הוא הנהן והחל להעביר שיחות חולין עם האנשים. אחרי התחנה הראשונה גילינו שיש בעיה: אנשים שצריכים לרדת ונמצאים בצד הלא נכון של הקרון פשוט לא יכולים לעשות זאת ללא הכנה מראש. החבר'ה התחילו להתארגן לפי סדר היציאה. 'לאיפה אתה' שאלה אותי מישהי. 'לכיכר ברברוסה' עניתי בשלוה. 'זה לא בקלן?' – 'זה כן'. 'אבל, אבל אבל' היא מלמלה – 'זו רכבת למינסטר!'. 'אופס' אמרתי לעצמי, בכל מיני צבעים***. נמלטתי החוצה בתחנה הבאה.
וכך הגעתי לאופלדה (Oplade)

אופלדה
[תקציר הפרקים הקודמים: יש קרנבל תחפושות עם מלא בירה בקלן. ניימן מצטרף בספונטניות לחבורת רוקרים בוואן ויוצא לשם. אחרי שהוא, בטיפשות מוחלטת, עולה על רכבת אמיתית בתוך קלן במקום לרכבת תחתית – הוא מגיע בטעות לאופלדה. עיירת חור בתחת]

[יש לי חיבה לסמטאות יפות. זו מקלן כמובן]

אז… עמדו שתי אופציות בפני: או לחזור לקלן. שזה אומר בערך שעה ברכבת צפופה בלי אפשרות להזיז את היד, וגם יש סבירות מסוימת שאגיע לחגיגות.. תשוש. גם לא ידעתי עדיין איפה זה רציף 2 של הרכבת התחתית – ולמרות שזה תירוץ מטומטם לגמרי (בדקתי בבוקר. הוא מתחת לשלט הגדול U. הפתעה) הוא שיחק תפקיד במוחי באותו הרגע. חוץ מזה, תמיד חלמתי להיות זר מגניב שמגיע לעיירה קטנה. ואם לא עכשיו אז מתי?

גם באופלדה היו חגיגות, וכל מה שצריך היה לעשות זה לבחור. הפור נפל על מקום בשם 'בית הבירה'. נכנסתי: הקהל נע בין תיכוניסטים, לזוגות צעירים, זוגות פחות צעירים, וזוגות עד כדי כך לא צעירים שרק אחד מהם שרד להגיע לפסטיבל 2009. המוזיקה נשמעה כמו הגירסא הגרמנית למסיבות העבריות המקומיות: קיטש מוחלט, וכולם הכירו את המילים. ישבתי על הספסל הפנוי היחיד שהיה על הבר והזמנתי בירה. ועוד אחת. ועוד אחת. ואחריהן גם התחלתי לדבר עם אנשים.

הנה הקטע בקשר לשפות: זה שאני יכול לנהל, בצורה זו או אחרת, שיחה בגרמנית של שעה בדרך לקלן עם מישהו שמדבר לאט ויודע שהגרמנית שלי בקאנטים, ממש לא אומר שאוכל לנהל איזשהו משהו שדומה לשיחה בפאב רועש עם אנשים שתויים. במילים אחרות: לא הבנתי מילה ממה שאמרו לי, והם לא הבינו למה אני מגיב כמו בחור איטי.**** כשלון מוחלט. לקחתי עוד בירה, בהיתי קצת בבחורה החמודה שהייתה לבושה כערפד לידי, והתחלתי לעזוב.

בערך ב – 23:00 חזרתי לקלן. עייף לגמרי וגווע ברעב. הזמנתי שווארמה באחד המקומות, מה שלא עזר בכלל לעייפות, מה שגרם לי לאבד כל צל של חשק להתחיל לנדוד לאיזור הצעירים של העיר. חזרתי להוסטל והלכתי לישון.

סוף דבר
[תקציר הפרקים הקודמים: ניימן יצא דביל]

קמתי מוקדם בבוקר והלכתי לתור את השעות המוקדמות של הפסטיבל. זה הזמן של חבורות הגברים בני 25-70: יש להם תחפושות תואמות, הם שותים בירה כאילו היא טרופית ושואגים אחד לשני מדי פעם. אחרי שלוש שעות כאלה עליתי לטרמפ חזרה. הוא עבר, עם המון פקקים, באיטיות ממושכת, אבל לפחות קיבלתי בו אימייל של בחורה גותית שישבה לידי. יש לה אחלה טעם במוזיקה, טלוויזיה (little britain!) וספרים (פרשת ג'ין אייר), כך שהיא בטח בן אדם ששווה להכיר.

לסיכום: מרוב סיפור שכחתי את הפסטיבל. האווירה בו אלקטרית. מחשמלת לגמרי. בניגוד לאוקטוברפסט שמגביל עצמו לחלק אחד במינכן, פסטיבל קלן מתפשט לכל העיר – ובעצם, לכל המדינה. הוא גם יותר מעניין בגלל התחפושות המושקעות בהיסטריה, ואם יורשה לי לאמר: יותר זול, ובטח שהרבה יותר קל למצוא בו מקום לישון. החסרון היחיד נוגע לתקופה של השנה: קלן קפואה, וזה עלול להיות קשה להרבה אנשים. אבל היי! בשביל זה יש אלכוהול, לא? אירוע מומלץ ביותר. שנה הבאה אני שוב שם. והפעם: עם מפת הרכבת התחתית!

[הנה גם אתר הפסטיבל והנה ערך ויקיפדיה (חפשו: Weiberfastnacht ). תחגגו עם סוכנות הנסיעות]

————————-
* ז'אנר של אנשים שראויים לבלוג משל עצמם. אופס – מה אתם יודעים: לכולם שם כבר יש אחד!
** אחד אני יודע איך אומרים בעברית, אבל זה פשוט נשמע רע ('יום רביעי של האפר'). לשני לא מצאתי גירסא מקומית. איך 'יום שני הרץ' נשמע? הולך?
*** סתם בשביל הקטע: חמש נקודות ופרס הזכרה בפוסט הבא למי שיגלה מאיפה הרפרנס הזה.
**** מהמשפט הזה הייתי נורא רוצה להתחיל לצנזר ולגמור ת'פוסט. אבל זה חשוב לראות, כנראה, שלא לכל סיפור בחיים יש סוף הוליוודי.