בירת התרבות של אירופה

חברי הטוב לינזן מבקר בברלין כבר שלושה שבועות. הבחורה שאני יוצא איתה בדיוק חזרה עכשיו משבוע בלינץ (Linz). צירוף המקרים הזה גדול מדי בכדי להתעלם ממנו. העולם דורש שירשמו פה כמה מילים על בירת התרבות 2009 של אירופה: לינץ.

[רגע, למה יש לבחור הזה מסיכה? מי בורא חדר מסכות סתם ככה? תקראו עוד שתי פסקאות ותדעו. צלמת: קאיה]

בירת התרבות האירופאית הוא תואר שניתן כל שנה לעיר אחת (או יותר – בשנת 2000 היו 9 ערים!) שאמורה בזמן הזה להציג את מרכולתה התרבותית תוך כדי בזבוז המון כסף על העניין. שנה כזו יכולה לתת פוש תיירותי רציני לעיר, היות וניימנים מכל העולם מגיעים אליה כדי לסמן עוד 'וי' ביומן ולבדוק איך מגישים בירה ליד התרבות. השנה יש שתי בירות תרבות באירופה: וילנה שבליטא, עיר שסובלת ממשבר כלכלי ולכן שנת התרבות שם היא לא מהמרשימות – ולינץ, האוסטרית. מקום עם… יותר כסף. נראה לי למרות שאינני כלכלן.

האתר של לינץ יספר לכם על קונצרטים תחת כיפת השמיים, תאטרון באוויר הפתוח, מוזיקה ושלל דברים נחמדים. אבל אנחנו פה היות ונפלו לידי, מאותה הבחורה שמוזכרת למעלה, סט תמונות מגניבות למדי מבית הסיפורים: בית נטוש, לשעבר, במרכז לינץ, שעבר הסבה מהירה לבית הארחה לתערוכת הסיפורים. והכוונה היא לא רק בסיפורים מוכרים שמקבלים פירוש במקום – אלא בעיקר בסיפורים מהחיים. סיפורים שיש לכולנו. הרפתקאות שעוברים בדרך, סיפורים שממציאים לילדים, או הסיפור שמתחבא מאחורי הקיר החלול של בית שנטוש כבר שנים רבות במרכז לינץ.

מדובר בתערוכה אינטרקטיבית לגמרי – וזה כנראה מה שהכי מלהיב אותי בה. לא עוד בהייה של שעות בין תמונות ופסלים! הלאה הפסיביות! יחיו האנשים הפעילים!

ובנימה מהפכנית זו:

[חדר סריגה. גם סוג של סיפור]

[חדר עמי ותמי? הייתה שם קערת סוכריות שהאורחים יכלו לקחת מהן, אבל אלו שבהן החדר צופה לא היו למאכל המבקרים. קאיה טוענת שהם אמיתיים לגמרי, אבל לא מוכנה לאמר איך היא גילתה זאת]

[פשוט חדר עם ריח של… חדר ישן. לכל חדר עם ריח ישן יש סיפור. תמיד. החוק הרביעי של ניימן.]