על מתחמים ואנשים (ורחוב ויטל)

[לפוסט זה מצורפת אזהרת 'אורח לרגע רואה כל פגע'. מתנת ניימן מבקר בתל אביב פעם בארבעה חודשים וחושב שהוא מכיר את העיר]

איפושהו, לפני עשר שנים, פלורנטין הייתה נראית לנו מקום מרוחק מעבר להרי החושך. כזה שצריך ללכת לאיבוד חמש פעמים לפני שמוצאים אותו. הכרנו שם בית קפה אחד, קפה ויטל שמו, והייתה להם עוגת גבינה אגדית בחבר'ה שלנו שהיינו קופצים לאכול בימים קשים.

מאז נפתח פאב ברחוב. ועוד פאב. ועוד אחד. ואז, בשנה האחרונה, נפתחו שם, בהערכה גסה, בין שניים לשלושה מליון פאבים. כל ת"א ובת דודתה שמעו על הרחוב וגרמו לסוג של מסיבת רחוב שנוצרת שם כל ערב. או זה לפחות מה שסיפרו לי. הייתי שם השבוע בכמה הזדמנויות, נהניתי, ראיתי ושתיתי מספיק כדי שיעלו לראש המחשבות הבאות:

[כרגיל, אין קשר בין התמונה לנושא. הפעם מדובר בפוסט ישן של בוינגבוינג, שהצביע על פורנוגרפיית ירקות באחד מדפי המגש שהוגשו למבקרים בבורגר קינג באמסטרדם. הכותב מזועזע לגמרי. אני משועשע לחלוטין]

1. רחוב ויטל הוא מתחם. כמובן, יש הבדלים עצומים בינו לבין מתחמים אחרים (הנמל, יד חרוצים), למשל: המקומות איכותיים ברובם, והקהל מוצא חן בעיני. אבל מלבד זאת הוא עונה לקריטוריונים של מתחם: צפיפות מקומות מאותו הסוג בשטח קטן, שכולל, וזו סוגיה חשובה בת"א, אפשרויות חניה נוחות. גם כמויות הנוכחים, ההתגדדויות בשטח האיזור מחוץ לרחובות ועוד שלל סמנים מאלצות אותי להכריז: 'רבותי, אנחנו יוצאים לבלות במתחם'.

2.איך נוצרים מתחמים? כמו תינוק. במקרה של ת"א למיילדת קוראים העיריה, והיא מכשירה את השטח בעזרת תשתיות נוחות, אישורים וצבא פקחים שנשלח לכל מקום חוץ מהמתחם. במקרה המדובר, כמובן, אין כמעט הכשרת תשתיות, ומבלי לבדוק אני נוטה להאמין שאין שום הקלות למי שפותח מקומות בילוי באיזור. אממה – נראה שפקחים לא פושטים כל ערב על המקום (זה נכון, או שטעות בידי?). כמעט הזוי במציאות שלנו. שלא תבינו – יש כמה הצקות כמובן – כמו עניין מסיבות הרחוב – אבל זה כסף קטן יחסית לסטנדרט המקובל למי שמעז לגרום לאנשים לצאת החוצה. לעיתים חוסר פעולה היא בעצם פעולה – ובחוסר ההצקה שלה נתנה עיריית תל אביב לגיטימציה למתחם.

3. שמתם לב שהשמשתי עד עכשיו ב'מתחם' כמילת ג'וקר שתקועה בכל מקום שני בפוסט? וזה עוד בלי להגדיר מה זה מתחם במדויק? איזה מין מתמטיקאי אני? בכל מקרה, בשיחה עם בלוגר מפורסם (לא ננקוב בשמו) הועלתה הטענה שמתחם חייב להיות תחום. יענו, ההגדרה טמונה בשם. עוד נטען, שכדי שמשהו יהיה תחום – צריך שמישהו יתחום אותו. נגיד, העירייה. והיות שאף אחד לא תחם את רחוב ויטל – אלא נהפוך הוא – הוא מעז בחוצפתו להתפשט לרחובות ליד – הרי שהוא לא מתחם. אני כמובן חולק על הדעה – טוען שגבולות יכולים להיווצר לבד – ואפילו, רחמנא ליצמן, להשתנות בצורה דינמית. ואוו, הנקודה הזאת הייתה ארוכה, קטנונית ולא כזו מעניינת בלי בירה בצד, נכון?

4. אז מבלי להתקטנן, נניח שאכן יש לנו מתחם ביד. האם זה רע? או שמא מתחמים מלאכותיים רעים, אבל כאלה שנוצרו ספונטנית מתקבלים בכיף בידי תושבי העיר? האם כל המלחמה נגד תרבות המיתחום העירייתית היא בעצם מלחמה נגד זה שאין אלטרנטיבה? שאין תרבות מחוץ למתחמים, אבל בעצם לא איכפת לנו מהתחמים עצמם? או שהפירסום עצמו למתחם – זה מביא ערסים לרוב מחו"ת (מחוץ לתל אביב) הוא הבעיה?

5. או שאולי אלו חמש שעות הסתובבות בתל אביב שגורמות לי להעלות כאלה פוסטים טיפשיים? תכף תעלה תמונה אפילו יותר טיפשית שתעפיל על הפוסט :]

[ותודה למצקל (אחלה פאב מקסיקני) והמייט פלורנטין (שיכלו למצוא שם מקורי יותר לסניף החדש) שאירחו אותי השבוע]