בית הספר למתמטיקה של ברלין

[הפוסט מיועד לתלמידי תואר ראשון ושני למתמטיקה שמחפשים אופציות לימוד מתקדמות. תקראו! תקראו! יש פה מידע טוב!]

היה לי השבוע קטע מגניב: הייתי בארוחת ערב בהשתתפות בנדיקט גרוס – שהוא הדיקן לשעבר של הרווארד וגם מתמטיקאי מפורסם – ודיברנו על ראשית המדינה. הוא יהודי, דובר עברית (פחות או יותר) וסוג של חובב ישראל. אבא שלו היה בקשר ישיר עם בן גוריון – הוא עצמו הולך להיפגש שבוע הבא עם נתניהו, ובצורה טבעית יש לו המון סודות מחדר ההלבשה. דיברנו גם על תרבות מתמטית בישראל וברלין, והתרגשתי לראות איך הוא מהנהן בהסכמה למוצא פי. אחרי זה נרגעתי קצת כי שמתי לב שהוא עושה אותו הדבר עם כולם. בדר"כ זה בא רגע לפני שהוא חולק עליהם.

אניווי – כל זה התאפשר היות ואני נציג סטודנטים של בית הספר למתמטיקה של ברלין (Berlin Mathmatical School – או בקיצור: BMS), ובנדיקט שייך לצוות היועצים של המקום. הוא אמר, ודי בצדק, שלא ברור לו למה לא מגיעים לפה יותר ישראליים: הרי אנחנו אוהבים ללמוד בחו"ל – ואוהבים מלגות חינם! טענתי שאין מספיק פירסום ל – BMS בישראל – הוא טען שכדאי שאטפל בזה. ומפה לשם נוצר הפוסט הזה.*

[69 הספרות הראשונות של פאי. Creative Commons. מפה]

אז מה זה BMS?
בקצרה? בית הספר למתמטיקה של ברלין הוא מסלול ישיר לדוקטורט לסטודנטים מצטיינים במתמטיקה. מי שכבר מגיע עם תואר שני יכול להיכנס לאמצע המסלול, ואז פשוט לעשות דוקטורט רגיל בשלוש שנים. יתרונות? מלגת לימודים מלאה ונאה (800 יורו בהתחלה, 1350 אחרי), לימודים באנגלית, אינסוף אפשרויות מקצועיות ותרבותיות (על כך בהמשך) – וכמובן: מגורים בברלין. כשמישהו משלם לכם!

איך התוכנית עובדת?
התוכנית מחולקת לשני שלבים. השלב הראשון נמשך 3-4 סמסטרים, ומקביל לשלב הקורסים של תואר שני בארץ. בזמן הזה צריך להשלים שבעה קורסים (משימה לא קלה. קורסים בגרמניה עצומים בהיקפם) מתוך קטלוג קורסים נרחב ונאה – ובסופו יש מבחן בע"פ על שלושה מהקורסים. מי שעבר את המבחן וסיים את הקורסים בציונים מספקים ממשיך לשלב הדוקטורט. מי שממש רוצה יכול גם לכתוב תזה ולקבל תואר שני בין לבין (בפוטנציה לפחות. זו אופציה חדשה שטרם נוצלה).

השלב השני – שלוש שנים (או קצת יותר), הוא בעצם שלב העבודה על הדוקטורט. הוא דומה למה שקורה בארץ – עם הבדל אחד מאד גדול בין ישראל לברלין: היקף הפעילות המתמטית בעיר.

בברלין כל קבוצת מחקר מכילה 10-20 אנשים – שזה המון. בראשה עומד פרופסור מכובד, כשמתחתיו יש הרבה חברי סגל זוטר, פוסט דוקטורנטים, דוקטורנטים – וגם כמה תלמידי תואר שני כדי שיהיו אנשים לעבודות השחורות. היות ובברלין שלוש אוניברסיטאות, פעמים רבות ישנה יותר מקבוצת מחקר אחת באותו התחום. שלא לדבר על קבוצות מחקר בתחומים קרובים – או אנשים שמבקרים פה, כי זו ברלין והיא מדהימה, לתקופה של סמסטר אחד, שניים – או כמה שנים. אניווי, בכל נקודת זמן, וברוב הנושאים, יש בברלין יותר ממאה אנשים שעוסקים במה שאתה עוסק! מצב מדהים כשמשווים אותו למה שקורה בת"א (בין 3-15 אנשים בתחום שלך). כולם מארגנים אירועים, כנסים, בתי ספר, סמינרים והרצאות – והמבחר אינסופי. לי זה נותן תחושת אקשן תמידית של "משהו קורה פה". אני אוהב ללמוד עם אקשן.

רגע – זה הכל? קורסים ומחקר דוקטורט רגיל?
ממש לא. לעשות דוקטורט כחבר ב – BMS מקנה בונוסים נוספים רבים לסטודנט. ראשית – הרצאה דו-שבועית במרחב תחומים מגוון, שמהווה בעצם אצטלה פוטנציאלית לאנשים להיפגש ולהתערבב אחד עם השני. גוד אולד מינגלינג. שנית? BMS נותן לחבריו כסף "טיולים" אחת לכמה זמן (במקרה שלי: אחת בשנה). ככה הגעתי שנה שעברה להונג קונג. ככה אגיע עוד כמה חודשים לאנגליה. שלישית: כל מיני קורסים של כישורים נלווים: עבודה עם Latex, התנהלות בצוותים, כישורי הרצאה וכו'. ורביעית – המון פעילויות סטודנטים חברתיות שמיועדות אך ורק למתמטיקאיים. זה נשמע לכם טיפשי – אבל זה חשוב: קשר שהתחיל בשיחה עם בירה יכול להתפתח לקשר עבודה די מהר. אני, בצורה טבעית, מארגן את ערבי הבירה והסנוקר. אנשים אחרים מארגנים כל מיני דברים אחרים.

כמו כן – יש את כל הקטע הבינלאומי. מלבד זאת שברלין היא עיר קוסמופוליטנית יותר משהיא גרמנית – גם חברי BMS הם מכל העולם (באמת מכל העולם! אפריקה, דרום אמריקה, אסיה וכו'). זה נחמד, זה מפרה – וזה נותן המון אופציות לקשרים למי שרוצה להמשיך באקדמיה. שלא לדבר על כך שתרבות בינלאומית באנגלית שבורה היא לפעמים מאד פרועה וכיפית.

בעניין הביוקרטיה גרמניה ידועה לשימצה. אבל אל דאגה! הצוות של המקום מטפל בך כמו תינוק. מהשכרת דירה, דרך קריאת מכתבים – ועד, הכי חשוב: מוציא לכם ויזה בלי שתצטרכו ללכת למשרד העובדים הזרים. שזה בונוס עצום. משרד העובדים הזרים זה סיוט מתמשך לכל אחד. אפילו לשוויצרים דוברי גרמנית.

[הכניסה לבניין למתמטיקה באוניברסיטה הטכנית של ברלין]

אוקי – שוכנעתי. איך מתקבלים?
עניין הקבלה הופך קשה משנה לשנה עקב פופולריות התוכנית. בפעם האחרונה, למשל, היו פחות מעשרה אחוז מתקבלים. אבל זה לא אומר שאי אפשר – בעיקר לישראליים. כי, אם אתם יודעים זאת ואם לא – די מעריכים את האוניברסיטאות שלנו פה.

הדד ליין להגשת מועמדות עם מלגה הוא סוף דצמבר כל שנה. המועמדויות נידנות במהלך ינואר, כשלקראת סוף החודש מוזמן אחוז מסוים של הסטודנטים לראיון + אירוע בשם: ימי BMS בברלין. לתלמידים בעלי תואר ראשון, שרוצים לבצע את כל המסלול – טופס המועמדות די פשוט: גליון ציונים, שתי המלצות סטנדרטיות (מפרופסור שבדר"כ בקושי מכיר אתכם)- ומכתב אישי ונרגש שמסביר איך חלמתם על מתמטיקה מהרגע שידעתם לחלום. אם הציונים טובים או שההמלצות חמות ומגיעות מאנשים מוכרים – הרי שאתם כבר עם רגל וחצי בפנים. עד כדי הראיון האישי בפברואר, אבל זה כבר עניין סוביקטיבי ושונה.

תלמידי תואר שני, לעומת זאת, צריכים לעבוד קצת יותר קשה. הם צריכים למצוא מנחה בברלין, ולהתוות איזה סוג בוסרי של הצעת מחקר עליה הם רוצים לעבוד. בשביל כך צריך להשתמש בקשרים של המנחה שלכם מהתואר השני – וגם בקצת חוצפה ישראלית שמאפשרת לפנות לכל מיני פרופסורים זרים ולהציע להם את שירותיכם. במקרה של מועמדויות כאלה, BMS יחליט או לראיין את המועמד בעצמו לגבי קבלת מילגה – או להיות צינור שמפנה את המועמד לאחת מקרנות המלגות הרבות בברלין.

פרטים מלאים על הקבלה יש פה.

נשמע מגניב – אבל יש לי עוד מלא שאלות
אין בעיה! בשביל זה אני פה. היות ויש לי באמת אינטרס שיצטרפו ישראליים נוספים לתוכנית, אני מוכן לנדב את תיבת האימייל שלי ולענות על כל תהיותכם. כולל טיפים לוועדת הקבלה שנכחתי בדיונים שלה השנה. איך יוצרים איתי קשר? הוראות פה.

ושיהיה בהצלחה!

———————–
* זו הייתה רוח השיחה. אל תתפסו אותי במילים המדויקות :]