מברלין ל.. איפושהו (1): בטרם הדיווש

[בימים הקרובים תעלה פה מנה נאה של פוסטי טיול. הם מאד אינפורמטיביים, ולעיתים מעיקים, ואני מניח שיותר מהכל הם נרשמו כדי שאזכור את הטיול בעתיד. אחרי זה יחזור הבלוג לעצמו. הפוסט הראשון אינפורמטיבי מאד. אחרי זה יתחיל ה"אקשן". מי שרוצה יכול להתחיל לקרוא מהפוסט הבא. או לא לקרוא בכלל :]]

ביוני נשרפתי ממתמטיקה. הרגשתי עייף, לכוד ושואף לחופש. בדרכים לא דרכים (ביקשתי. יפה.) שיכנעתי את הבוס לאשר, ברגע של חולשה, חודש חופש בספטמבר. אחרי זה הוא שכח\התחרט שלוש פעמים, אבל היות וגיביתי עצמי בעדי שמיעה לאישור המקורי, הקרב שלו היה אבוד.

[בעת התכנון נתקלים בפריטים מעניינים. Freedom of the Seas הייתה, למשך שלוש שנים עד 2009, ספינת הנופש הגדולה בעולם. בדקתי, ושיט ממוצע של שבוע בקאריביים עולה בה בסביבות ה – 500 דולר בחדרים הזולים. יקר מדי לטעמי. אני מעדיף לתפוס טרמפים על ספינות זולות יותר. התמונה מפה. Creative Commons. הצלם הוסיף שבמהלך השיט הרוחות נשבו כמו מטורפות, מה שגרם לאנשים רבים להישאר בחדרים במהלך הטיול, וגרם לפואנטה של שיט תענוגות להיראות קצת מיותר]

שלב תכנון החופשה יפה לעיתים כמו החופשה עצמה. כשהעתיד פתוח לחלוטין. תחילה חשבתי לצאת מגבולות אירופה, אבל מהר מאד הבנתי שטרם סיימתי עם היבשת הישנה. חשבתי לנדוד כל החודש, אך מבט פנימי הבהיר שבסה"כ רצוני לנוח. ההתאהבות החדשה באופניים גרמה להם להיות חלק אינטגרלי מהטיול. חלום ישן על המונסרט בברצלונה קבע את העיר כיעד מועדף. חלמתי להיות שם תקופה ארוכה. לשפר את הספרדית, לשכור דירה, לכתוב, לקרוא. להתבטל. להתפרקדן.

נשארה שאלת ההגעה: טיסה? נדוש מדי. רכבת? שוחק. דיווש? או! נהדר! אפשר – בשילוב אופניים, רכבת וספינה לטייל שבועיים וקצת באירופה, להגיע לברצלונה, ואז לשהות שם עד אמצע אוקטובר. נהדר. התחלתי כבר לחפש דירה. ישנה מעבורת, 18 שעות, בין גנואה לברצלונה. לגנואה אפשר להגיע יחסית בקלות מגבול שוויצריה-גרמניה, ולגבול עצמו זה משחק ילדים לנסוע. בדיקה קצת יותר מעמיקה הראתה שהמסלול שהתוויתי חוצה את האלפים. בעיה? לא! אתגר! האלפים נעשו למטרה בפני עצמה ולמקור התלהבות בלתי נדלה עבורי. היו רגעים שחששתי ש"אתקע" שם לשארית החופשה. אגב, זה כמעט קרה.

לבסוף נפל הפור על התכנון התיאורטי הבא: להגיע מברלין לגבול גרמניה-שוויצריה בקונסטנץ (שילוב של רכבת + רכיבה). משם לרכב עד לגנואה. מגנואה לקחת ספינה לברצלונה, ושם? לאלתר. או דירה, או המשך רכיבה. או משהו אחר.

תכנון טיול
כמה פרטים על התכנון, למי שאי פעם ירצה לעשות טיול דומה:

[בטירת Wartburg, בא הסתתר מרטין לותר עת תרגם את התנ"ך, יש מוזיאון. ובמוזיאון מוצג משחק לוח משבצות אלמוני בעל עשרים ושישה חלקים מ – 1626. נרדשיר מהמאה ה – 17. בטרם היות הפלייסטיישן]

אופניים: השגיאה הגדולה של הטיול. יצאתי לדרך עם אופני היום-יום שלי. הם עלו 300 ש"ח, ויש שם חלקים חלודים לגמרי ואחרים שמחוברים עם מסקינטייפ. חשבתי שהיות והם החזיקו מעמד בלא מעט טיולי סופ"ש באיזור, הן יחזיקו מעמד גם שבועיים-שלושה של רכיבה. וגם התקמצנתי. טעות טעות טעות. יש עניין של בלאי מצטבר. ויש את העניין הפעוט של המשקל הרב שהנחתי על האופניים.

המחשבה המקורית שלי הייתה שעם אופניים יקרים וחדשים באות דאגות רבות. כמו, להשאיר אותם כמה שעות בחוץ בעת סקירות רגליות. יש הגיון במחשבה הזאת, אבל הוא לא מספיק חזק. לטיול כזה צריך אופניים מתאימים. דברים חכמים שבכל זאת נעשו: הוספת רצועת גומי סביב הפנימית שתגן עליה מפנצ'רים. דרך אחת לתקלה באופניים חוסלה. נשארו 492 דרכים אחרות. והאופניים שלי, אני מבטיח לכן, יתקלקלו בכל אחת ואחת מהן.

ציוד: הלכתי למקבילה הגרמנית למטייל, Globetrotter. חנות קסומה ומלאה בגימיקים שמגיעה לה מתישהו פוסט משל עצמה. אפשר לקנות שם ציוד טיול בעשרות אלפי שקלים. אפשר גם לצאת בלי כלום. אני בחרתי באופציה השניה. הנושא העיקרי היה הגנה נגד גשם. יש לי ז'קט גשם ישן בבית, ותיקי האופניים שלי חסיני מים מעצמם. כך שעניין השאלה היה מכנסיים חסיני מים. אבל שני כללי אצבע הנחו אותי לוותר עליהם: א. במקרה של גשם זלעפות, שדי נדיר בחודשים אלו במרכז אירופה, פשוט לא ארכב. ו – ב. מכנסיים חסיני מים עולים טונה של כסף. כמה מאות שקלים. עדיף להירטב.

מסלול: תכנון המסלול היה… מתיש. הכי קל היה בשוויץ. שם יש מאות קילומטרים של מסלולים מסומנים: להולכי רגל, רוכבי אופנים ואפילו רולרבליידס! הכל ניתן להצצה פה. קבלו טיפ עצבני: לא צריך מפת דרכים לשוויץ. פשוט תעקבו אחרי המסלולים, ותגלו שלאורך הדרך מספקים השוויצרים מפות מצויינות משלהם. אני תקוע עכשיו עם איזה שני קילו של מפות מסלולים לאלפים, ולא ברור מה השימוש שלהן. בגרמניה היה יותר קשה קמעה. השתמשתי במבט Wikipedia של גוגל מפות – אופציה שנותנת לך לראות איזה ערכים נכתבו על איזה מקומות במפה, ובחרתי כמה אתרי מורשת עולמית מעניינים בין גרמניה לשוויץ. בין לבין חיברתי כמה קטעי רכיבה, והרבה קטעי רכבת זולים (עוד על זה בהמשך). באיטליה היה הכי קשה. פשוט קניתי מפות של האיזור ושירטתי דרך כללית ע"פ הצעת מר גוגל. את הדרך שידרגתי בעזרת הצעות Couchsurfing. שזה אומר שאתה מבקש מהאתר להראות לך באילו עיירות בדרך יש הכי הרבה אופציות לינה, ואז מתכנן את המסלול כך שהוא יעבור בעיירות אלו.

רוב האנשים יתייעצו בפורומי אופניים בעת תיכנון מסלול כזה כמובן. אני קראתי קצת, ואז החלטתי שהכי כיף זה להתנסות בעצמי.

מפות: ייתכן שהכי חכם זה לקנות ג'י.פי.אס לדרך. אבל רציתי להיות הארד-קור ואולד פשן ולכן הלכתי על מפות. המון מפות. בשווי 500 ש"ח בערך. טעות 270 בתכנון הטיול: המפות שלי היו מפורטות וכבדות מדי. מתאימות לטיול הליכה, אבל מיותרות לטיול אופניים. לטיול אופניים אפשר להסתפק במפה ברזולוציה "נמוכה" (1:200,0000 או פחות). השבילים הקטנים בדר"כ גם ככה לא נגישים ולא רלוונטיים למי שמנסה לרכב מאה קילומטר ביום.

עוד: יצאתי לדרך עם לפטופ "קטן", היות וחשבתי לעבוד בסוף המסלול. היו לי גם מילונים וספרי קריאה. טמטום גדול. בעליות באלפים מרגישים כל גרם משקל עליך. הייתי צריך לצמצם את הציוד למינימום ההכרחי. וגם לקנות אופניים קלות יותר. ראו ערך: אופניים.