מברלין ל.. איפושהו(5): וורטבורג

אין רגע דל ברכבות בגרמניה. לקח לי שעתיים וחצי וארבע החלפות להגיע מדסאו לוורטבורג – ובדרך למדתי המון מהנוסעים האחרים. איפה לנסוע, היכן ללון, איך לטפס בעליות ומה הדרך הטובה ביותר לשתות בירה.  בוורטבורג עצמה איכסנתי את המטען בלוקר בתחנה, ויצאתי לטיפוס הראשון של הטיול. לטירת וורטבורג.

מדרש השם של הטירה גורס שעת לודוויג דר שפיגל, מקים הטירה, הניח עיניו על הגבעה עליה היא מונחת כיום – הוא צעק (בעצבנות ותוך הרמת אגרופו כלפי מעלה): 'חכי (wart) גבעה(berg)! את עוד תהיי הטירה (burg) שלי!'. אין ספק שהבחור סבל מהפרעה נפשית חמורה שגרמה לו לראות טירות בכל מקום. ועל זה נאמר: מי שמסתובב כל היום בארמונות, שלא יתפלא שכל העולם נראה לו כמו טירה.

אך הטירה הוקמה, ב – 1067, ומאז תפסה מקום חשוב בהיסטוריה הגרמנית. בין שלל המאורעות שהתרחשו בה, בולטת השהייה של מרטין לותר במקום. עת תירגם את הברית החדשה לגרמנית. זה גם האירוע העיקרי שמובלט בעת ביקור במקום – והחדר של לותר ('כוך', אם יורשה לי להעיר) סופג המון פלשים במהלך השנה.

הטיפוס לטירה, 400 מטר גובה (וכמה וכמה קילומטרים, שהוארכו לאחר שהלכתי, כמובן, לאיבוד) הוכיחו לי שטיפוס אופניים זו משימה כלל וכלל לא קלה. וזה עוד בלי מטען. לא אות שמבשר טובות להמשך. למעלה היו המון דוכנים שמכרו טורינגן: נקניקיה גרמנית מפורסמת שזה המקור שלה. אכלתי אחת כמובן, נכנסתי למוזיאון, הסתובבתי בטירה – וירדתי למטה לחרוש את העיר באופניים. מושב שטני לרוכב אופניים, כל כולו מלא בעליות ומורדות שגורמות לך כאבי ירכיים והורסים את הברקסים.

בשש בערב עליתי על רכבת נוספת: לקאסל (kassel). זה לא שקאסל מקום יפה במיוחד, אבל יש שם חיבור רכבות מצוין ליעד הבא שלי: קונסטנץ. בדרך מתחנת הרכבת למקום הלינה שלי, החלו האופניים להשמיע קול יפייפייה: 'כחרעק! כחרעק! כחרעק!'. מביט מהיר הראה שהפלסטיק שאמור להגן עלי מפני בוץ בגלגל האחורי נשבר, ועכשיו הוא סתם מונח על הגלגל. עברתי את שאר הדרך בדחיפת האופניים. זה היה יום שבת. תיקון האופניים יאלץ לחכה ליום שני בבוקר.