מברלין ל.. איפושהו(7): על שתי מנות מקומיות: רוסטי ופלאם קוחן

[לדאבונם של קוראים מסוימים – הם יודעים מי הם – לא יהיה פוסט אוכל הפעם. אבל מדי פעם אדווח על מנות מקומיות מוצלחות. כמו שתי המנות פה, או המבשלה מדסאו]

הדרך מקאסל לגבול השוויצרי בקונסטנץ לא הייתה מרגשת מדי. קניתי כרטיס סוף שבוע שמח (Schonestwochenende) שמאפשר לך לנסוע בכל הרכבות האיזוריות בגרמניה, ויחד עם חבורת נוודים מוזרה הגעתי, אחרי כמעט תשע שעות וארבע רכבות – לגבול.

שם לקחו אותי אמרי (Amerie) ולנארט – סטודנטים למתמטיקה והיסטוריה, בהתאמה, לסיור היסטורי קצר בעיר. הוא נגמר אחרי עשרים דקות ברגע שנתקלנו בגן הבירה הראשון – ואז המשיך, לקינוח, במסעדה מסורתית נהדרת. Roter Gugelhan. אסור לדלג עליה אם מגיעים לקונסטנץ!

לקחנו שני מאכלים מקומיים. הראשון הוא רוסטי (Rösti). מאכל שוויצרי כבד מתפו"א. הוא החל דרכו כמנת איכרים, ואט אט הפך לפריט עיקרי במטבח השוויצרי וכיום הוא נחשב לכמעט המאכל הלאומי של הארץ (יאפ. לפני הפונדו). היו המוני סוגי רוסטי בתפריט – אבל אני לקחתי את ההכי פשוט: תפו"א מומלחים מטוגנים עם ביצת עין עליהם. קשה לי לתאר כמה זה היה טעים.

השני הוא Flammkuchen. עוגת פלאם. סוג של פיצה גרמנית שפופולרית בצורה היסטרית בכל רחבי המדינה. בתחילת השהות בברלין שגיתי ואמרתי למקומיים שאיני מוצא את ההבדל בין מאכל זה לבין פיצה – והם הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהשמיים. בעוגת פלאם, למשל, אין גבינה צהובה. או רוטב עגבניות. מה שכן יש זה בצק דק דק מלבני ופריך, עם שמנת לבישול עליו, המון רצועות בצל (שלא הופיעו במנה שקיבלנו שם, אבל אמורות להיות בפלאם קוחן אמיתי), וקוביות חזיר קטנטנות מטוגנות. ארוחת ערב נחמדה, אבל כל כך לא בסנטדרט של רוסטי עד כדי כך שלא ברור איך שניהם מוגדרים כ'אוכל'.

אגב – אם הבנתי נכון אז מציעים כיום פלאם קוחן לארוחת בוקר בכרמלה בנחלה בת"א. המחיר וודאי גבוה פי חמישה, אבל לפחות יש איפה לטעום זאת.