עכשיו זה שלכת
בשנה הראשונה בברלין הייתי עסוק מדי בכדי להוציא את הראש מהספריה. שנה שעברה הייתי חולה מדי בכדי לצאת מהבית. כך שרק השנה שמתי לב: יש סתיו בברלין! כבר שבועיים שכל מיני חברים מנג'סים על טיול הליכה בעקבות השלכת לאורך התעלה, ו'בוא נצא החוצה ונצלם עלים' וכאלה. שותפתי נקועת הקרסול (רק בריאות) אפילו התאוננה שהכי חבל לה זה שהיא מפסידה את הסתיו.
[הנוף מגשר Überbaum. אחד הנופים היפים בברלין מהמם פי כמה מונים בחשיכה. אני הולך לשם בערבים קשים]
אז לא – המקומיים לא אוהבים את העונה הנוכחית כפי שהם מתים על הקיץ. למעשה, מזג האוויר הקפוא די מדכדך אותם לקראת החורף הכי קר במילניום הנוכחי. אבל זה לא אומר שהם עיוורי צבעים לעלים צבעוניים על המדרכה.
[האופניים מסתירים את עוגת הגבינה-אגוזים שבדיוק קניתי. תדלוק לדרך, אתם יודעים]
אתמול, בדרך לאוניברסיטה (רק מטורפים הולכים לאוניברסיטה בגרמניה ביום ראשון. היי, נעים להכיר. חשבתי שנפגשנו כבר?) על האופניים צילמתי כמה תמונות. וכך גם קאיה, שהפכה זה מזמן לצלמת הרשמית של הבלוג, ויצאה אמש ליום צילום במקום להכין סמינר להיום.
[זה היה קצת טקסט שבא כתירוץ לתמונות. לא הכי מדהימות בעולם, אבל כבר נאמר שהנייר הדיגיטלי סובל הכל]
[נוף מחלון הסאבווי]
תמיד תהיתי מי האדיוט שהחליט לשים את ההדפסה הזאת על הזכוכית של הס-באן. רוצים לראות את העיר, מאן!
אוי. לא חשבתי על זה. את צודקת לגמרי..
תתחדש על האופניים 🙂
ניימן, תגיד, יכול להיות שיש חיוך פצפון בתחתית הבלוג שלך ואף פעם לא שמתי אליו לב? הוא חדש?
האופניים לא שלי. הן מושאלות. החלטתי שאין טעם לקנות חדשות כי בכל מקרה אין עוד הרבה זמן לרכב עליהן. עוד מעט מתחיל השלג! :]
ואין לי מושג על איזה חיוך את מדברת…
ניימן (היקר) האם אתה לא חושב שכל הפוסטים האלו על ברלין זה כמו לנפנף בסטייק עסיסי מול בן אדם שלא אכל שנתיים?
דווקא אתה, שיודע איזה עיר אני מעדיף – צריך לדעת שכל הפוסטים על ת"א עושים לי כואב בלב לא פחות..
הכי למטה, בתחתית העמוד, במרכז, יש סמיילי קטנטן. חמוד מאוד.
הילה, תודה. כבר חשבתי שאני רואה סמיילים בדמיוני.