פינת המדף הז'אנרי: שריק – אחרית דבר – ג'ף ונדרמיר

[עדיין מחפשים לוגו לפינת המדף הז'אנרי. ועוד כמה עיצובים קטנים לבלוג. עזרה תתקבל בברכה!]

עודנה טבועה בראשי הסצינה בה שמעתי לראשונה על אמברגריס. עירו המזוהמת, הרוטטת והדינמית של ג'ף ונדרמיר.

איני יכול לשכוח כיצד קראתי מחמאות על ספריו. על איכותם הרבה. האם הייתה זו הסיבה שהחלטתי להזמין את הרומן הראשון שמתרחש בעיר אמברגריס לאחר שני אוספי סיפורים קצרים? או שמא כמהתי לספרות מד"ב גבוהה וטובה? לעולם לא אדע.

או שאולי כדאי שאתחיל מנקודה אחרת? מזו בה קיבלתי את הספר בדואר, ובידיים רוטטות פתחתיו רק כדי לגלות שהוא כולו אוצר בלום גדוש במילים באנגלית שאינני מכיר? או שאדבר על השעות בהן קראתי אותו. בטיולי האופניים. על שפת האגם. ברכבת התחתית הקפואה. או פה. או שם.

קאט.

איך הייתה הפיסקה למעלה? מעייפת משהו לא? זהו בערך סגנון הכתיבה בשריק – אחרית דבר (Shriek – an afterword) של ג'ף ונדרמיר (Jeff Vandermeer). סיפור מקורי להחריד, שמערב עולם פנטזיה ימי-ביניים יחד עם מלחמה ביולוגית סטייל ימינו-אנו.

זהו ספר מאד.. ספרותי. איטי. נינוח. הוא נכתב במשך שמונה שנים, וגם צריך להיקרא בתקופה דומה. התרחשויות של שעה בעלילה יכולות להתפרש על פני שלושים עמודים בספר. וגם עמודים אלו לא ימתקדו יותר מדי באקשן או במה שבאמת קרה – אלא יותר בדמויות, בגיבורים, במה הן חושבות ובאיך הן חשות.

לפעמים זה עמוק, פוקח אופקים ומאיר עיניים. לפעמים זה מעייף.

בואו נתחיל שוב, והפעם בעלילה. המספרת הינה ג'ניס שריק. בעלת גלריית אמנות לשעבר ואחות של –

רגע רגע – אחות של מי?! של דאנקן שריק. היסטוריון בעל תיאוריות מהפכניות על העיר אמברגריס. עיר שהיא מקום מוזר, בו שני בתי הוצאה לאור הם בעלי הכוח העיקריים, והתעלומה הגדולה ביותר היא אירוע עתיק בשם 'השתיקה'. אירוע בו… טוב – לא נספיילר לכם – אבל הוא רע.

האשמים באירוע, כך חושבים התושבים, הינם יצורים בשם הכומתות האפורות. יצורים תת-קרקעיים שחיים במערות תחובות פטריות ומחוברים לאדמה, בצורה הניו-אייג'ית של המושג – הרבה יותר מעמיתיהם בני האדם שוכני הלמעלה.

איש לא יודע מה הם. איש לא יודע מי הם. איש לא יודע מה הם רוצים. אבל דאנקן שריק שלנו אובססיבי לעניין. הוא יורד לבטן האדמה, ומפתח שלל תיאוריות שערורתיות בנושא.

חייו של דאנקן הם ליבו של הספר. בעיקר בגלל שאלו שזורים היטב בחיי העיר. ובחידת הגלימות האפורות.

וכך, באיטיות מעצבנת, פורשת ג'ניס שריק את חיי אחיה – ויחד איתם את חייה שלה. חיים מלאי שערוריות, תהפוכות – ואפילו מלחמות ורומן ענק אחד. למי שיש סבלנות הפרישה האיטית הזאת מקסימה. מי שרוצה אקשן וספר שמכניס אותך לתוכו? שילך למקום אחר.

פרט אחד וחשוב חייב להיאמר על הסיפור. הוא מסופר בשתי קולות. אחד הוא של ג'ניס, המספרת הראשית. השני הוא של דאנקן, שעבר על כתב היד לאחר סיום כתיבתו והוסיף הערות שמובאות בפסיקים. הערות אלו מוסיפות לסיפור טון פחות… בומבסטי. יופי של טריק ספרותי שאני מתכוון לאמץ מתישהו.

[ציון: 8 מתוך 10. לחובבי הספרות היפה]