המבורג: צועדים על חבל דק בין החלונות האדומים

[הכותרת היא משחק מילים על רחוב החלונות האדומים של המבורג: Reeperbahn. שזה בגרמנית: הליכה על חבל. או לפחות זה מה שהמילון שלי טוען]

'אני חושב', טיל אוהב לפתוח את פרישת משנתו בהדגשה שהוא נצר לאדם החושב, 'שלפני הטיול זלזלתי בהמבורג. עיר משעממת ואפורה בהשוואה לברלין' המשיך הברלינאי מילדות. 'אבל פה, ברובע זאנקט פאולי (Sankt Pauli), בין רבבות הסטודנטים והפאבים המחתרתיים שלהם, אני יכול לראות עצמי גר. כנראה שטעיתי' הוא סיים בקתרזה שכה אהובה על הסטודנטים הגרמנים. כי אין גדול כאדם המסוגל לשנות דעותיו ודרכיו מכוח ההגיון והמחשבה, לא?

[מוכר מלפפוני ענק חמוצים בודד]

מה שטיל שלנו באמת התכוון לאמר, זה שרובע זאנקט (סיינט) פאולי נראה כמו שילוב בין ברלין לאמסטרדם. נכון – יש כאלו שיגידו שאמסטרדם עצמה היא סוג של שילוב בין ברלין לאמסטרדם, אבל באמסטרדם אין נקניקיות ענק, ובזאנקט פאולי יש, אז זאנקט פאולי מנצחת. אניווי, מדובר ברובע סטודנטים תוסס, מלא פאבים, בתי קפה מחתרתיים ומעדונים. אפילו לא צריך שם המלצות! צריך רק להגיע לאיזור הנכון, וכבר תמצאו מה לעשות.

הכי תמצאו מה לעשות אם תגיעו לריפרבאהן. רובע הסקס, סמים, חשפניות ושאר שירותי הסקס של המבורג. אמסטרדם לעניים בלי התיירים והמסוממים. וגם בלי בנות שלא בתעשיה אם אתם מבינים למה אני מתכוון. מה שקרה הוא שלהמבורג, אחת מערי הנמל הגדולות באירופה, הגיעו מלחים. מלא מלחים. ומלחים, כמו בקלישאה כך במציאות, מחפשים בחופים בנות. אבל מה לעשות שזו כבר לא המאה ה – 19 ובנות כיום לא בדיוק מחפשות מלחים. כתחליף לעניין החלה תעשיית מין ענפה להתפתח ליד הנמל בהמבורג, וכשהבינו שם שהעניין מביא מלא תיירים גם מתוך היבשה, הם הרחיבו אותו לרובע שלם.

[הכניסה לרחוב הגברים. חומה מבוצרת צנועה מסתירה את מה שאנשים מתביישים בו]

הדובדבן שבכתר בריפרבאהן זה רחוב הרברט (Herbertstrasse). רחוב האין נשים (ראו תמונה למעלה). שאלנו את המקומיים אם העסק הזה של 'אין נשים' חוקי בכלל. בכל זאת, יש ענייני דמוקרטיה, שיוויון, חופש תנועה וכדומה. הם ענו שלא, אבל הוא גם לא מעוגן בצורה חוקית, אלא יותר בצורה עממית. יענו, אם אישה "תעז" להיכנס לרחוב, שאר הנוכחים ידאגו כבר להזיז אותה. חוץ מזה, הגרמנים מכבדים מסורת יותר מקידמה, ורחוב האין נשים הוא מסורת כבדה. נכנסנו אליו לשתי דקות, הרחוב מוקף בחלונות בו עומדות נשים בלבוש… מינימלי משהו. ביקיני יענו. לא משהו שלא תראו בחוף בת"א. הן ישמחו לדבר איתך, או אפילו לעשות דברים נוספים במידה ויש לך כסף מספיק. כל העסק הרגיש לחבורת גיקים כבדים של מתמטיקה מאד לא נעים ואחרי דקה ארוכה מדי יצאנו החוצה.

מה שהכי מדהים בריפרבאהן זה אחוז הבנות ברחוב. שואף לאפס. חבורות חבורות של בנים שבאים לחפש בנות במקום היחיד בו הן לא נמצאות בעיר. לכו תבינו. אחרי זה הלכנו לשלושה מועדוני הופעות מחוברים, ואז לפאב ישיבה עם ספות. הכל היה עמוס, דחוק וצפוף – והזכיר לי ערבים רעים במקומות לא טובים בשישי בערב בת"א. הייתה לנו תוכנית שאפתנית לצלוח את הלילה בשתייה. במקום זאת החלפנו אותה בכמה שעות שינה וקימה מוקדמת. למה מוקדמת? על זה בפוסט הבא והאחרון.