כמה תמונות עם אוכל ליטאי כתוכנן

[קשה לי לחשוב על כותרת יותר מדויקת לפוסט]

מאז ששבתי מליטא אני עייף. כבר שבוע וחצי בערך. זו לא עייפות שגורמת לשינה, אלא כזו שגורמת לך לשבת ולבהות בשלג היורד דרך החלון תוך כדי קריאת ספרים ודחיית הצעות בילויים שונות. פעם-פעמיים ביום דואגים אנשים טובים לסחוב אותי החוצה לטיול בשלג. ואז לעוד בירה בערב. לאחד מהם אמרתי שאני סובל מהדיכאון הכי נדיר בעולם: דיכאון ללא עצב. אניווי, זה לא באמת פרט מעניין לקוראי הבלוג. אבל זו הסיבה שבשבועיים האחרונים קצת יותר דליל פה מהרגיל.

כדי לצאת מהעייפות כתבתי שני פוסטי ליטא. הראשי שבהם יעלה מחר. היום יהיה פה רק אחד עם כמה תמונות ספורות של אוכל שלא הצליחו להיכנס לפוסט של מחר.

[כמו כל מטבח מזרח אירופאי, גם זה הליטאי משחק חזק בגיזרת תפוחי האדמה. אלו שתי גרסאות לאותו המעדן: cepelinai. בתכל'ס ההבדל הגדול בשניהן הוא בעניין בישול (ימין)\טיגון(שמאל). ליטאים, שמאמינים שמטוגן ושמן זה בריא, אוהבים יותר את הגירסא השמאלית. אני העדפתי את הימנית. וגם אותה לא הצלחתי לסיים. אגב, הפתיח לארוחה היה מרק עגבניות-וודקה דוקר בלשון. צריך מתישהו לנסות להכין אחד כזה בעצמי]

[תגידו, שוקולד קשור לקור? כי איך אחרת אפשר להסביר כמויות המתוקים בוילנה? לדעתי הבלתי משוחדת הם גם מעולים – אם כי לא מתאימים יותר מדי לחובבי הפרלינים והשוקולד הבלגי המדויק, אלא יותר לחובבי הבונבוניריות המפוצצות והמוזרות. מלאנו את כיסינו במיטב התוצרת המקורית בחנות של RUTA UAB שבוילנה (ברחוב lydos אם זכור לי נכון). התמונה פה היא דווקא מבית קפה נאה בעיר Trakai. לא יודע מה השם שלו, אבל הוא ממוקם בדרך הראשית שהולכת לטירה המפורסמת על האי שבעיר. מי שממש רוצה להתמקצע בשוקולד ליטאי לפני הטיול, מוזמן להציץ באתר הנהדר הזה שמצאתי בטעות]

[עוגיות הפטריה האלה חיכו לי כהפתעה ליד המיטה לפני השינה. הן קינוח ליטאי מסורתי, ונתקלתי בהן כמה וכמה פעמים במהלך הטיול. הן לא רק נראות חמוד, אלא גם טעמן חמוד. אם כי אולי עדיף להבא לזלול אותן בסוף\במקום ארוחה טובה, ולא רגע לפני שעוצמים את העיניים]