גיקדום 02.01.2011

חוקי זכויות היוצרים המודרניים הם פיכסה. נכון, אני מדבר כצרכן ולא כיוצר, כך שדרישותי אינטרסנטיות ולא אובייקטיביות להחריד – ובכל זאת, לחכות 70 שנה מיום פטירתו של יוצר עד שחרור יצירתו לציבור זה פשוט.. לא הגיוני. 70 שנה זה כמעט שלוש דורות. פרק זמן שעם אינטואצית הזמן האנושית שלי נראה כמו נצח.

אבל זה לא בשליטתי, ובינתיים, כשהמצב הוא מה שהוא, אפשר לחגוג כל ראשון בינואר (אתמול) את 'חג הקניין'. היום בו משוחררים לנחלת הכלל שלל יצירות חדשות. החבר'ה מפרוייקט בן יהודה, אחד הפרוייקטים המדהימים ומסקרנים בשפה העברית, כבר העלו אמש לרשת חלק ניכר מכתבי ז'בוטינסקי. ארגון קריאייטיב קומונס עומד לחגוג את המאורע ביום חמישי הקרוב באוניברסיטת חיפה (פרטים). חג קניין שמח! ואה – גם שנה אזרחית טובה!

1. זה אייטם שכל מטרתו היא לנסות להכיר (לי) ציירים גרמנים. לא שאת הישראליים אני מכיר, אבל נדמה שבגרמניה כל הקטע של ציור הרבה יותר עממי ושגור בציבור. משום מקום שולפים לכם בשיחה תמימה איזה שם של צייר עכשווי מפורסם, וכל השאר יהנהנו כאישור לכך שהם מכירים אותו. כך שמעתי על Neo Rauch. מאבות אסכולת לייפציג החדשה – אסכולה שהיא יותר טריק שיווקי מאמירה אמיתית, ונדמה שרוב האמנים שמשיוכים אליה מתנגדים לעצם השיוך עצמו (ההגדרה הלא רשמית והלא מדויקת היא אנשים שלמדו ציור בלייפציג ויצרו לאחר איחוד גרמניה). נאו ראוך עצמו יוצר יצירות אבסטרקטיות, עם קו ציור ברור וסוג של טון סיפורי בתוכן. זה לא קומיקס, אבל אם תתרכזו מספיק ברוב התמונות, תוכלו ליצור בעצמכם איזה סיפור פנטסטי שהן מתארות. התמונה למטה מהווה את טפאט המסך שלי השבוע, והיא לקוחה מתערוכת היחיד שלו במטרופולין מוזיאון בניו יורק.

2. מהנדס, פיזיקאי ומתמטיקאי ישנים במלון. לפתע מדמה עצמו השטיח ליער הכרמל ועולה באש. המהנדס מטפס מהחלון, מביא צינור, ממלא את החדר מים בגובה חמישה סנטימטרים – והולך לישון. הפיזיקאי מתבונן ארוכות בנפח האוויר, הרכב חומר השטיח וגובה האש – ממלא מיכל בשש ליטר מים מהאמבטיה, שופך על השטיח – והולך לישון. והמתמטיקאי? בוהה במאמץ בשטיח, מחשב את גודל החדר – מסיק שהבעיה טריוויאלית לפתרון – והולך לישון. (שאלת בונוס: באיזה מהשיטות ישתמש כבאי כחול-לבן?).

אוקי, אז זו לא הבדיחה הכי מצחיקה בעולם, אז מה? אבל גנבתי ותירגמתי אותה בזריזות מפתיל בדיחות המדע הנהדר של בוינגבוינג. לא לגיקים בלבד.

3. בעמק המוות יש אבנים הולכות. למרות שאיש מעולם לא ראה אותן זזות, הן משאירות מאחוריהן שביל ברור שמרמז על תנועה – ואיש אינו יודע כיצד זה קורה. וכלקח מ – paranormal activity הם גם לא משאירים שם מצלמה שתצלם נון-סטופ ותלכוד את התנועה. בבוינגבוינג מנתחים ארוכות את התופעה, ומציעים פתרונות אפשריים. אף אחד מהם לא כולל רוחות של חייזרים שגורמות לתזוזה, וכך הן איבדו את העניין שלי די מהר.

4. מאה ספינות החלל הקולנועיות הטובות בכל הזמנים! איך חיינו זמן כה רב בלי רשימה כזאת? לא אספיילר לכם את המקום הראשון, אלא רק אגיד שזו המילניום פלקון ממלחמת הכוכבים.

[לא אספיילר לכם גם את המקום התשיעי, אבל הספינה שנמצאת שם, סרניטי אגב, היא במקום הראשון ברשימה הדמיונית המקבילה שלי]

5. ואחרי שהשתעשענו, אפשר לגשת לרשימה רצינית. תודעה כוזבת מציג את חמשת תוספות ההמבוגרים המומלצות ביותר. אוכמניות קפואות שם, ואתם?

6. ויקיליק חושפת, ויקיליק נרדפת. האתר השנוי במחלוקת ביותר בעולם מותקף ללא הפסקה. כתוצאה מכך, העבירו באוקטובר השנה את שרתי האתר למערה שהייתה בונקר אטומי בימי המלחמה הקרה. יאן ליפקה מספק שלל תמונות משם. להתרשמותי זה הכי קרוב ל – batcave שמישהו אי פעם ייצור.

7. כשמתמטיקה נעשית נכון, היא יפה. תרתי משמע. גם יופי לוגי וגם יופי ויזואלי – בעיקר אם מסתכלים על הפירוש הגיאומטרי שיש לכמעט כל עבודה מתמטית. אבל מתמטיקה בבית הספר לעיתים רחוקות נעשית נכון, ובדר"כ היא טכנית, משעממת ומרתיעה תיכו את התלמידים. ב – The n-category cafe מלנקקים לוידאו מקסים שמראה מה אפשר לעשות עם יכולות ציור פשוטות וקצת ידע מתמטי. ואז הם ממשיכים ומנתחים את הנושאים בשפה בהירה. יחסית. למתמטיקאים.

8. המאבק להכרה במדיום הקומיקס כמדיום רציני תם מזמן. עם היציאה של יצירות כמו מאוס או פרספוליס שזכו להכרה עולמית כאמנות עמוקה ורצינית. את קו היצירות הפוליטיות של שתי אלו ממשיך Zahra's Paradise. קומיקס רשת המתרחש באירן, קצת אחרי הבחירות המפורסמות של 2009. אלו בהן הנצחון המפוקפק של הקיצוניים האירניים הוציא המוני סטודנטים ופעילים פוליטיים לרחובות, שהובלו אחר כבוד לבתי הכלא של המשטר. גולאגים מודרניים בהם נעלמים אנשים. זהו סיפורו של פעיל כזה שנעלם. סיפור קומיקס בדיוני המבוסס על עדויות אמיתיות מפליקר, בלוגים, פייסבוק ועוד מובאות אלקטרוניות שהצליחו להימלט מאירן. בכנות? לא הסיפור הכי סוחף בעולם, אבל עדיין קריאה מעניינת ולא שגרתית. לא שגרתית בכלל.

9. זה קומיקס? זה פרודיה? לא… זו חולצת woot לחג המולד! והיא גם משמשת בתור הקריקטורה שלנו הפעם!

10. אז אני הולך לחומוס עם א' – בתקופה שהוא היה איש סיסטם ראשי של איזה חברה גדולה – ואי אפשר לקשקש איתו חמש שניות בלי שהוא יזרוק מבט חושש לסלולרי. כי אולי, אוטוטו, עוד רגע, יתקשרו וינצלו את סעיף 'השעות הגלובליות' שיש לו בחוזה כדי להזעיק אותו בשעות לא שעות וימים לא ימים לתקן תקלת מערכת בחברה. ברוכים הבאים לעולם של חרדה והייטק. גם אני סבלתי מזה קצת – דווקא בתור דוקטורנט בגרמניה (המנחה נוטה להנחית מטלות מטורפות במייל מעשר בלילה למחר בבוקר. למה? פתרונות לאלוהי המתמטיקאיים). בסאלשדוט מדברים על התופעה. לא בדיוק בפוסט – אלא יותר בתגובות. סלאשדוט: איפה שתגובות זה לא רק אוסף של קללות נאצה.

11. האם מתמטיקה היא מדע? מה ההבדל בעצם בין המקצוע הלוגי הטהור, לצד הלוגי הטהור של הפילוסופיה? בתיכון מכלילים את מתמטיקה בתוכנית המדע, מה שמרתיע תיכוניסטים רבים מהנושא. וזה מצחיק, כי *הכיף* במתמטיקה לא מגיע מהתוצאות של המקצוע, אלא מהיופי האסתטי של ההוכחות, וההנאה שבחיבור (אוי גילוי) הוכחה נאה. וזה קריטריון, לכל הדעות, שמתאים יותר למדעי הרוח מאשר מדעים מדויקים. בסלאשדוט מדברים על זה, וגם על השאלה: למה מתמטיקה טראומטית כל כך לתיכוניסטים?

ובינתיים ברשת העברית.. משרד החינוך עושה רפורמה בתוכנית הלימוד למתמטיקה, שלושים מתמטיקאיים שלחו מכתב שיוצא נגד התוכנית – ובאייל הקורא ניצלו את הכל לפתיל עמוס תגובות על מתמטיקה, חינוך והחיים בכלל.

12. לכל צעצוע יש סיבה. שנות ה – 70 היו עידן הזהב של עיצוב צעצועים – רגע לפני ששיא הטכנולוגיה הוסט מצעצועים מכניים לצעצועים דיגיטליים בדמות משחקי מחשב. מל בירקרנט עבד כמעצב באותו הזמן בחברה בשם Adult Toys (אח.. זמנים תמימים בהם מושג זה לא קושר אוטומטית לסקס). עכשיו, כמבוגר משועמם עם זמן פנוי (כמוני) הוא העלה לרשת את זכרונותיו. פורמט נוח, מלא תמונות צעצועים – וכל מיני פריטי טריוויה כמו 'איך קיבלתי בשנות ה – 70 מדיסני עותק של שלגיה ושבעת הגמדים לצפיה בבית'. לקרוא ולקנא.

13. [תודה לרינת] אני הולך לקשר לפוסט, ואז לחסוך לכם את העבודה של לגשת לשם ולכתוב בעצם את כל מה שהוא אומר. אז הנה, קישרתי. ועכשיו לתוכן:

למי שלא עוקב אחרי באטמן, ואני מוכן להתערב שזה רוב האנשים אפילו בין קוראי הבלוג הגיקיים, נספר שיש עכשיו יותר מבאטמן אחד. למעשה, הבאטמן המקורי מסתובב בעולם ומגייס עוד באטמנים חדשים שיעזרו לו. קחו דקה לעכל את זה.

עיכלתם? אז הבעיה הגדולה היא לא העלילה הלא באטמנית ברוחה, אלא זה שבתור נציג צרפת בחר באטמן, מי ישמע, צעיר צרפתי מוסלמי משכונת מהגרים. ויש כאלה שמוצאים בזה פגם. לא הצרפתים, כמובן, להם יש את תעשיית הקומיקס שלהם וזו האמריקאית מעניינת אותם כמו שום בסודה, אבל את הצדקנים מבין האמריקאים זה מעניין. האשימו את DC, חברת הקומיקס של באטמן, שהם יותר מדי פוליטקלי-קורקט, שהם שמאלנים, שהם מה לא. האשימו אותם שזה שבאטמן טוען שגיבור אמיתי לא הורג, יוצא נגד החיילים בעירק. כמובן שרוב המאשימים הם אנשים שאין בינם לבין קומיקס (או לבין צרפת) לא דבר ולא חצי דבר. ונגד זה יוצא הפוסט המדובר. תקראו אותו – הוא יותר מפורט, מדויק ומכיל לינקים ממני. מה גם שאני לא באמת עצבני :]

14. [תודה ליעל ר.] אני לא ממלא לכם ת'שכל בכך שסטים פאנק זה טרנד עיצובי ולא ספרותי כי זה כיף לי – אני עושה זאת כי אני רוצה שהמצב ישתנה. מתחשק לי יותר יצירות בעולמות סטים פאנק מפותחים, ולא רק תמונות של עולמות כאלו. בינתיים אפשר לראות על אלו גיטרות ינגנו בעולמות אלו. הנה עשר גיטרות הסטים פאנק הנאות בעולם. לפניכם? המקום הראשון כמובן. אנחנו לא הולכים על פחות מההכי טוב.

15. "he speaks loudest who speaks softest" (הכי חזק מדבר זה שמדבר בעדינות). ציטוט מ – Majestrum של Matthew Hughes שקראתי השבוע – סיפור בלשי בעולם מד"בי פנטזי מטורף ומקורי לחלוטין. ביקורת על הספר תגיע בשבועות הקרובים. אבל את הציטוט החביב הזה אפשר לשתול בבלוג כבר עכשיו.