יריד הספרים הבינלאומי בירושלים 2011
ביקרתי אתמול ביריד הספרים הבינלאומי ה – 25 בירושלים, וגיליתי שמדובר באירוע מצוין. כבר קצת מאוחר להאיץ בכם לבקר שם השנה; היום נגמר היריד, אבל עם קצת מזל הפוסט הזה יגרום למישהו לכתת רגליו למקום שנה הבאה עוד שנתיים – זו ביאנלה. ראו תגובה למטה.
[הסופרמן הזעום מציג לראווה בין רגליו (*אהמ* יופמיזם) את הספר העבה, כבד ומרשים ביותר ביריד: הספר של חברת הקומיקס DC. הוא עולה 1200 ש"ח, אבל יש שלושים אחוז הנחה לכבוד היריד. ממש מציאה! הוא גם כבד מאד, די בטוח שאי אפשר לקרוא אותו במיטה, ולא ברור מי באמת אמור לעלעל בו בהנאה. אבל זה מסוג הדברים שיש לכם בבית כדי להשוויץ ש'אנחנו חובבי קומיקס כבדים'. וגם כדי להבהיר שהיה לכם המון כסף מיותר וכלום לעשות עימו]
כולנו מכירים את 'שבוע הספר העברי', אז נשתמש בו כנקודת עגינה לרעיון. את יריד הספרים הבינלאומי מקבלים משבוע הספר העברי בשני צעדים פשוטים: א. מורידים ממנו את המילה 'העברי'. ו – ב. מזמינים אליו אורחים יוקרתיים (אומברטו אקו! שלא ראיתי עקב עייפות בסוף היום. נכח גם איאן מקיואן שזכה בפרס ירושלים), מגדילים אותו לגדלים מגוחכים, יוזמים עשרות אירועים יומיים מקבילים ועושים חגיגת ספרים תרבותית גדולה. כן, אני יודע, צעד ב' טיפה ארוך יותר וראוי היה לחלק אותו לכמה תתי צעדים.
היריד מכיל בין שלושה לחמישה אולמות תצוגה גדולים של הוצאות – תלוי בהגדרה שלכם לאולם. רובם מציגים ספרי הוצאות גדולות באנגלית, לצד הוצאות אזוטריות בעברית (החברה ההיסטורית הישראלית* למשל). בספרי ההוצאות הגדולות לכדו את עיני דווקא ספרי שולחן הקפה האימתניים: ספרי אומנות יפייפיים, או ספר ע-נ-ק על ההיסטוריה של DC (בתמונה). שאר המבחר פחות עניין אותי – בעיקר בתור מי שחי בברלין, ומבקר בחנויות ספרים באנגלית חדשות לבקרים. ההוצאות הקטנות היו מסקרנות בהרבה; היו שם לא מעט ספרים שהייתי שמח לרכוש. הבעיה היא בדר"כ מחירם הגבוה לעומת האזוטריות והסיכוי שאי פעם אשכרה אקרא ספר על התפתחות העברית הימי בינימית באירופה המזרחית. לא משנה כמה מרתק הנושא נשמע.
והיה גם את אולם השגרירויות הזרות. הן ניצלו את האירוע לקידום תרבות הבית שלהם בישראל. נחזו, בין השאר, נציגים לרוסיה, פולין (יאי!) ואפילו אנגולה. אבל הגדול והבולט ביותר היה הדוכן הגרמני, שהביאו עימם צי שלם של יועצים, מארגנים, שגרירים וצעירים חובבי גרמניה (היי). כשהגעתי לברלין חשבתי שגרמנים יודעים לארגן דברים. כיום אני יודע שגרמנים פשוט *אוהבים* לארגן דברים. זה האקט הנדיר שגורם לברק בעיניהם להידלק בעודם מתארים את האירוע הבא או האחרון שיזמו.
כשמתעייפים משוטטות בדוכנים, אפשר לשבת. ולגלות שכמעט בכל פינה של כל אולם ובכל שעה מתרחש משהו! פינג פונג שירה, השקת ספר, הקראת קטעים – או פשוט פורום בין יוצרים ברלינאיים וישראליים על העיר הלוהטת באירופה (היה פסדר. הסכמתי עם חציים, וסיווגתי את החצי השני כבורים מתנשאים. כזה אני). רובם לא אירועים שבתומי הייתי מגיע אליהם בכוונה. אבל כשכבר נמצאים במקום, ונושמים את אבק הספרים, מגלים שהם מעניינים ביותר. ואם לא מעניינים – מבדרים. ואם לא מבדרים – מעבירים את הזמן. כמו טלוויזיה שפתוחה ברקע ולפעמים מאזינים לה.
הכניסה ליריד ולאירועים חינמית ביותר. זה מקום שאפשר לבלות בו בכיף כמה שעות לפני שמתעייפים, וגם מקום מומלץ ביותר לחובבי המילה הכתובה. ולו רק לשם הגילוי שעוד יש מקום בעולם הספרים בו לא מדברים על קינדל.
[וחוץ מזה, יום עצמאות אסטוני שמח לכולם! יש מעוניינים בתמונות מיריד יום העצמאות השנתי באסטוניה?]
————–
* מה שמזכיר לי: מישהו מכיר ספר על חיי העליה הראשונה בישראל? לא על מי הארגונים ואיך הם הגיעו לארץ – כאלה יש – אלא יותר על הנסיונות (והכשלונות) עצמם? אני מחפש אחד וטרם מצאתי.
גיא אוני הוא רומן על העליה הראשונה של שולמית לפיד, ויש גם את הרומן אחוזת דג'אני שמתאר את התקופה אבל באופן קצת אחר:)
לא הבנתי אם אתה מחפש רומנים או ספרי היסטוריה.
אופס. סליחה, באמת לא הבהרתי את זה. אבל אני מחפש ספרי היסטוריה. פופולריים או לא. אלוהים, אפילו מאמרים אני מוכן לקרוא!
הרמ. אני ממורמרת מכך שאני ירושלמית ולא שמעתי דבר על האירוע הזה. מצד שני, גם לו הייתי יודעת, הייתי מתמרמרת על כך שאני לא יכולה לבקר באירוע, כי אין רגע דל. הלקח: התמרמרות היא כורח חיי ובירושלים כרגיל לא יודעים לשווק אירועים.
באמת תהיתי למה כל כך ריק שם. זה נורא עצוב: האירוע היה מאורגן לעילא, אבל היחצ"נות כנראה לוקה בחסר (ובמשאבים). לדוגמא: ביומיים שלפני הנסיעה לא יכולתי להסתכל בתוכניה כי האתר נפל (חזר רק אמש).
אני מסיכמה עם רחלי לחלוטין (כולל החלק על מיעוט הרגעים הדלים) (עובדת על עניין ההתמרמרות ככורח..) , וכמובן שלא יכולתי לבוא אתמול, אבל לדעתי האירוע נמשך כמה ימים (לא?) ובאמת די ביזיון שלא שמעו עליו כלום בעיר שבה הוא מתרחש.
בכל אופן, זה נשמע כיף חיים 🙂
יאפ. חמישה ימים. אבל כבר הסתיים… ואכן חבל שלא היה לך זמן שלשום.
אנציקלופדיה תדהר לתולדות ראשוני הישוב
וגם טרחו לסרוק ולשקלט את כל תכנה לאתר הזה כאן
http://www.tidhar.tourolib.org/
הוא מעט מסורבל אם תרצה לקרוא ממש עמוד אחר עמוד
אבל אם תחפש שם משפחה או עיר (בעברית, למרות שהממשק באנגלית) תמצא
אני משערת שאפשר למצוא את הספר המודפס היכנשהו?!
ההנה!
האמת שגם אפשר לקרוא עמוד אחר עמוד אם פשוט מקלידים בשורת הכתובת מספרים עוקבים
למשל על סב סבתי אייזיק בן טובים
http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/595
http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/596
עצום!!! תודה!
המידע על היריד באמת לוקה בחסר.
אני משתדלת להגיע ליריד – אך יש שנים שאני לא מגיעה כי נודע לי עליו רק באמצע השבוע בו הוא מתקיים ואז אין לי דרך להתארגן…
השנה נודע לי על היריד שבועיים לפני שהוא התקיים – וכך יצא לי להתארגן ולהגיע ליום ההשתלמות בו – במסגרת היריד יש יום עיון 'יום הספרן' וכן השתלמות (לרוב דרך מט"ח) – לפני 4 שנים העבירו מידע על ההשתלמות כמעט חודש לפני היריד. אבל מאז בקושי אני שומעת על ההשתלמות (והשנה כאמור רק בגלל שהתחלתי להציץ באתרים בזמן זה נודע לי…)
סה"כ זאת חוויה ספרותית ותרבותית מהנה מאד.
זו חוויה ספרותית ותרבותית אדירה לדעתי. למעשה, קשה לי לחשוב על משהו שמתשווה לה בארץ מלבד שבוע הספר.
אפשר להסתקרן ולשאול מה עושים בהשתלמויות של 'יום הספרן'? כשהייתי ממש קטנה וגיליתי איך קוראים, ספרנות הייתה החלום שלי..
ראיתי שהמלצת להגיע ליריד שנה הבאה – אך הארוע הזה הוא 'ביאנלה' מתרחש אחת לשנתיים 🙂 (וכשניסתי לבחון אם יהיה השנה יריד עשיתי חישוב מהשנה הראשונה בה הגעתי ליריד….1991)
ספרנות גם היתה החלום שלי. רק היה לי ברור שלא אלמד את זה בכלל 🙂
אבל אחרי תואר בחינוך + עבודה בתור סטודנטית בספריה, הבנתי שבאמת המקום שלי הוא בספריה (יצא שעזרתי בשעתו לא מעט סטודנטים להגיע בחיפושים למידע המדוייק והמתאים…) ולכן העדפתי ללמוד ספרנות (לימודי מידע).
יום הספרן הוא מעין יום עיון קצר ולא הכי מחייב. העיקר הוא ההגעה ליריד 🙂 יש ביום ברכות, חלוקת פרסים (בעיקר לספריות עירוניות…), הרצאות וביקור ביריד.
בכלל את המידע על יום העיון הגעתי בדרך לא דרך (באמצעות אתר ספרני מובהק) – די כואב לי שהפרידו בין משרד החינוך למשרד התרבות… כי זאת חלוקה שבעיני היא בכיה לדורות…
אופס. תודה. תיקנתי.
אני חושב שנכון לרגעים אלו ירדתי מחלום הספרנות שלי. אבל כל פעם שאני שורץ בספריה חדשה ו"קסומה", פתאום צף ועולה בי הרצון להיות מוקף בספרים כל היום, לעיין, לדבר ולעסוק בהם.
אני סקרן: יש ספריה בארץ שאת חושבת שהיא שווה ביקור במיוחד..? אני לא מכיר את מה שנמצא מחוץ לגבולות מדינת ת"א. אפילו בספריה הלאומית טרם ביקרתי.
אהמ. יש הבדל בין משרד החינוך למשרד התרבות, לא? כלומר, משרד החינוך צריך לחנך לתרבות, אבל לא רק. למה כואבת לך ההפרדה..?
מצטער על מבול השאלות :]
להיות בין ספרים זה באמת תענוג. להיות עם התלמידים של היום וכן עם האוכלוסיה שכיום בארץ זה כבר פחות…
בחולון אמורה להיות אחת הספריות החדישות והמעניינות בארץ. (גם בנתניה יש ספריה מעניינת – שילוב של ספריה ומקום תרבותי :-))
ההפרדה כואבת בגלל שהיא באה רק מטעמים פוליטיים צרים ולא מאיזה ראיה או חדשנות. ויש כאן כפילות מיותרת שגורעת פשוט בתקציבים…
אתה מוזמן לקרא את הרשמים שלי 🙂
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1910035
חולון זה לא רחוק, אז אבדוק אותה בהזדמנות. וקראתי את רשמיך אפילו לפני שראיתי את התגובה :]
תודה 🙂