יריד הספרים הבינלאומי בירושלים 2011

ביקרתי אתמול ביריד הספרים הבינלאומי ה – 25 בירושלים, וגיליתי שמדובר באירוע מצוין. כבר קצת מאוחר להאיץ בכם לבקר שם השנה; היום נגמר היריד, אבל עם קצת מזל הפוסט הזה יגרום למישהו לכתת רגליו למקום שנה הבאה עוד שנתיים – זו ביאנלה. ראו תגובה למטה.

[הסופרמן הזעום מציג לראווה בין רגליו (*אהמ* יופמיזם) את הספר העבה, כבד ומרשים ביותר ביריד: הספר של חברת הקומיקס DC. הוא עולה 1200 ש"ח, אבל יש שלושים אחוז הנחה לכבוד היריד. ממש מציאה! הוא גם כבד מאד, די בטוח שאי אפשר לקרוא אותו במיטה, ולא ברור מי באמת אמור לעלעל בו בהנאה. אבל זה מסוג הדברים שיש לכם בבית כדי להשוויץ ש'אנחנו חובבי קומיקס כבדים'. וגם כדי להבהיר שהיה לכם המון כסף מיותר וכלום לעשות עימו]

כולנו מכירים את 'שבוע הספר העברי', אז נשתמש בו כנקודת עגינה לרעיון. את יריד הספרים הבינלאומי מקבלים משבוע הספר העברי בשני צעדים פשוטים: א. מורידים ממנו את המילה 'העברי'. ו – ב. מזמינים אליו אורחים יוקרתיים (אומברטו אקו! שלא ראיתי עקב עייפות בסוף היום. נכח גם איאן מקיואן שזכה בפרס ירושלים), מגדילים אותו לגדלים מגוחכים, יוזמים עשרות אירועים יומיים מקבילים ועושים חגיגת ספרים תרבותית גדולה. כן, אני יודע, צעד ב' טיפה ארוך יותר וראוי היה לחלק אותו לכמה תתי צעדים.

היריד מכיל בין שלושה לחמישה אולמות תצוגה גדולים של הוצאות – תלוי בהגדרה שלכם לאולם. רובם מציגים ספרי הוצאות גדולות באנגלית, לצד הוצאות אזוטריות בעברית (החברה ההיסטורית הישראלית* למשל). בספרי ההוצאות הגדולות לכדו את עיני דווקא ספרי שולחן הקפה האימתניים: ספרי אומנות יפייפיים, או ספר ע-נ-ק על ההיסטוריה של DC (בתמונה). שאר המבחר פחות עניין אותי – בעיקר בתור מי שחי בברלין, ומבקר בחנויות ספרים באנגלית חדשות לבקרים. ההוצאות הקטנות היו מסקרנות בהרבה; היו שם לא מעט ספרים שהייתי שמח לרכוש. הבעיה היא בדר"כ מחירם הגבוה לעומת האזוטריות והסיכוי שאי פעם אשכרה אקרא ספר על התפתחות העברית הימי בינימית באירופה המזרחית. לא משנה כמה מרתק הנושא נשמע.

והיה גם את אולם השגרירויות הזרות. הן ניצלו את האירוע לקידום תרבות הבית שלהם בישראל. נחזו, בין השאר, נציגים לרוסיה, פולין (יאי!) ואפילו אנגולה. אבל הגדול והבולט ביותר היה הדוכן הגרמני, שהביאו עימם צי שלם של יועצים, מארגנים, שגרירים וצעירים חובבי גרמניה (היי). כשהגעתי לברלין חשבתי שגרמנים יודעים לארגן דברים. כיום אני יודע שגרמנים פשוט *אוהבים* לארגן דברים. זה האקט הנדיר שגורם לברק בעיניהם להידלק בעודם מתארים את האירוע הבא או האחרון שיזמו.

כשמתעייפים משוטטות בדוכנים, אפשר לשבת. ולגלות שכמעט בכל פינה של כל אולם ובכל שעה מתרחש משהו! פינג פונג שירה, השקת ספר, הקראת קטעים – או פשוט פורום בין יוצרים ברלינאיים וישראליים על העיר הלוהטת באירופה (היה פסדר. הסכמתי עם חציים, וסיווגתי את החצי השני כבורים מתנשאים. כזה אני). רובם לא אירועים שבתומי הייתי מגיע אליהם בכוונה. אבל כשכבר נמצאים במקום, ונושמים את אבק הספרים, מגלים שהם מעניינים ביותר. ואם לא מעניינים – מבדרים. ואם לא מבדרים – מעבירים את הזמן. כמו טלוויזיה שפתוחה ברקע ולפעמים מאזינים לה.

הכניסה ליריד ולאירועים חינמית ביותר. זה מקום שאפשר לבלות בו בכיף כמה שעות לפני שמתעייפים, וגם מקום מומלץ ביותר לחובבי המילה הכתובה. ולו רק לשם הגילוי שעוד יש מקום בעולם הספרים בו לא מדברים על קינדל.

[וחוץ מזה, יום עצמאות אסטוני שמח לכולם! יש מעוניינים בתמונות מיריד יום העצמאות השנתי באסטוניה?]

————–
* מה שמזכיר לי: מישהו מכיר ספר על חיי העליה הראשונה בישראל? לא על מי הארגונים ואיך הם הגיעו לארץ – כאלה יש – אלא יותר על הנסיונות (והכשלונות) עצמם? אני מחפש אחד וטרם מצאתי.