אוגנדה – סניף תל אביב
אנו רגילים שבתי קפה ירושלמים עושים עליה לתל אביב. ארומה, קפה הלל, בבט – כולם התחילו עם סניפים בעיר הקודש. אבל בפאבים התופעה הזאת פחות מוכרת. היחיד שעולה לי כרגע בראש הוא סלואו משה* – פאב ירושלמי צנוע וחמוד שהפך לפאב תל אביבי צנוע ומקסים בפאתי פלורנטין. לפני כחודש הצטרף אליו מוסד ירושלמי אלטנטיבי נוסף, אוגנדה, והדרך למטרת 'פאב לכל היפסטר' לא נראתה מעולם קצרה יותר.
אוגנדה המקורית היא חנות אלטרנטיבית ופאב ליד שוק מחנה יהודה. אני מכיר אותה משלל פלאיירים לאירועים מגניבים לכאורה שהתרחשו בה. פעם אפילו ניסיתי לבקר שם, אבל הגעתי בשעות שהיא הייתה עדיין סגורה. אוגנדה התל אביבית, בה ביקרתי אמש, היא יותר פאב מחנות אלטרנטיבית. כן, הם מוכרים שם דיסקים ועוד כמה פריטים – אבל לפחות אתמול בחצות מבחרם של אלה היה מצומצם למדי (אם כי, יש להדגיש, משובח בטירוף).
"אבל, תגיד, איך אוגנדה כפאב?" ובכן: אדירה! מעולה! מדהימה! באמת, לפחות ע"פ אמש זה אחד המקומות הטובים שנתקלתי בהם בתל אביב. מקום קטן-בינוני, עם הרבה מקומות ישיבה נוספים בחוץ. אני צופה שם פיצוץ אוכלסין בחוץ ,סטייל תדר, בקיץ. מתנגנת שם מוזיקה מעולה: קצת רוק, קצת הארדקור – הכל אלטרטיבי, משובח ועם סאונד מצוין. הווליום לא היה חזק מדי, והתאים לשיחה. גם האווירה הכללית הייתה נינוחה נורא. מהסוג שמאפשר לך בכיף ליצור קשרים חברתיים חדשים.
אגף הבירות קצת פחות מרשים. הם מגישים רק בירה אחת: Spaten. מבשלה בווארית שקיימת מאז 1397 ובכך נחשבת לאחת המבשלות הישנות בגרמניה. לשפאטן יש טעם של… בירה. כלומר, חסר ייחוד לחלוטין ובכיף הייתי מחליף אותה באיזה גולדסטאר או מכבי כדי להוזיל טיפה את המחירים (24 לחצי) ולשמור על צביון מקומי. הנה הפילוסופיה שלי בקשר לבירות בפאבים: אם אתם רוצים לאגר, לכו על משהו מקומי. אחרת יש לכם אישור לבירות מיובאות.
שתינו רק בירה אחת, לצערי, ועזבנו. חלקנו היה צריך לקום מוקדם ביום למחרת. דלתות הפאב פתוחות לרווחה ושומעים ברחוב את המוזיקה. כולי תקווה שאין להם שכנים. הסמטה הקטנה והצדדית בה ממוקם הפאב, מלאה עד אפס מקום באופניים והיה קשה למצוא מקום לקשור את שלי. חלק מזוגות האופניים אפילו לא קשורים – ואם תוסיפו לכך את שאר המאפיינים של הפאב – תקבלו את אחד המקומות שהכי מזכירים לי פאב ברלינאי, שכונתי, מקומי, לא תיירותי צנוע. בדיוק אלו מהסוג שאני אוהב.
[אוגנדה, סמטת בית הבד חמש. נמצאת ליד הנקודה בה רחוב הרצל ויפו מתחברים. פתוחה מ – 17:00 בימי חול, מ – 12:00 בשישי]
———————
* בעצם, גם המייק'ס פלייס ירושלמי.
מה מצב העשן שם? מה היצע האלכוהול מעבר לבירה אחת מהחבית?
מעשנים – כמו כמעט בכל הפאבים של ההיפסטרים הרבה מהמעשנים יצאו למקומות הישיבה בחוץ לסיגריה – אבל זה לא נדרש והייתה לפחות סיגריה אחת בפנים.
היצע האלכוהול, בהנחה שמה שמוצג על המדפים מאחורה זה מה שהם מציעים, היה סטנדרטי לגמרי. לא משהו לכתוב עליו הבייתה. זה מקום שמתגאה בתרבות, מוזיקה, דיסקים וכדומה. לא בתרבות אלכוהול מפותחת..
ניימן, פאב שעשה עליה מירושלים לתל-אביב הוא המייקס פלייס. איך שכחת.
לא שכחתי! זה כתוב בהערת שוליים בפוסט. אבל המייק'ס הת"א כל כך שונה מהירושלמי, שאני לא מחשיב אותו כעליה..
האוגנדה לא נמצאת ליד מחנה יהודה אלא בין כיכר ציון למגרש הרוסים. אולי התבלבלת בדרך כי עד לא מזמן לא היה ניתן לדעת שזו האוגנדה אם לא הכרת את המקום כי לא היה כתוב בשום מקום את השם 🙂
אתה צודק לגמרי! אלוהים יודע מה חשבתי לעצמי. לזכותי ייאמר שניסיתי למצוא את זה ממש ממש מזמן, וכנראה שהתבלבלתי לגמרי..
המייק'ס פלייס התחיל בירושלים?
נו, כל יום לומדים משהו חדש.
הגעתי מהעכברוש לחוות דעת שניה. חושבת שאתאזר בסבלנות עד שהיצע האלכוהול יגדל.
אני לא מאמין שהיצע האלכוהול יגדל שם. זה פשוט לא הקטע של המקומות הללו. אוגנדה לא מתאימה לכל אחד – אלא יותר למי שרוצה בירה (סתמית) מעושנת קצת באווירת אנדרגראונד. ואת זה לדעתי הוא עושה מושלם.
אחלה בלוג יש לך אגב! :]
ישבתי לא פעם באוגנדה בירושלים ודווקא שם יש 2-3 ברזים: טייבה, קוזל וגולדסטאר, אאל"ט. לא הבירות הכי מפתיעות בעולם, ועדיין קצת מבחר.
ותודה 🙂
קיבלתי את התיקון. טייבה בת"א לא ראיתי כבר מלא זמן. יש עוד איפושהו? במנזר אולי?
בירה טייבה יש גם באוגנדה תל אביב – אם כי בבקבוק
אחלה פוסט, אגב
תודה – זה מה שקורה כשלא שואלים :]