אחד במאי 2011: פרעות וזעם בקרויצברג

ב – 1987 החלה מסורת אכזרית בקרויצברג; הרובע האלטרנטיבי הותיק של ברלין שמשמש גם כמקום מגוריו של עבדכם הנאמן.

ב – 1 למאי, פיזרה המשטרה ביד קשה שורת הפגנות של פעילי שמאל גרמניים ברחבי מערב ברלין.

פליטי ההפגנות מצאו מחסה בקרנבל השנתי שהתרחש ברובע קרויצברג המפורסם. המפגינים המפוזרים חיפשו דרך להפיג תסכולם: הם הפכו מכוניות, התנגדו באלימות למעצר, ובמהרה החלו לבצר את רובע קרויצברג כנגד המשטרה שנאלצה לנסוג מול האלימות חסרת התקדים.

לקח למשטרה למעלה מ – 24 שעות לכבות את מדורת האלימות. זה היה מאוחר מדי. מסורת חדשה נוצרה.

[זוהי איננה תמונת אילוסטרציה! מכונית עולה באש. ברלין, 1 למאי 2003. תמונה מפה. CC]

בשנים אחרי זה הפך האחד במאי ליום המהומות בקרויצברג.

מכוניות נשרפות, חנויות נבזזות והתגרות נמהלות בגז המדמיע של המשטרה. סכנה לעוברים ושבים.

במהרה הפך היום ממוקד פעילות שמאל פוליטית למוקד משיכה לערסים ובריונים מכל אירופה שמחפשים סיבה למכות. למרות שעד היום אני פוגש שמאלנים שטוענים שגם באלימות לשמה יש משמעות פוליטית (שטויות).

ב – 2005 מצאה עיריית ברלין מזור למחלה: מסיבה. ההגיון היה מגוחך אך נכון: אם נארגן שורת הופעות ומסיבות ענקית ברחבי הרובע, אז הרי שהחברה האלימים יהווו טיפה בים החברה החוגגים וה"שלווה" תחזור לרחובות.

צדקו. ה-1 במאי 2005-2009 היו מהשלווים שידעה העיר. ב-2010, שנה שעברה, שוב הובער הרובע; הפגנה ימנית חוקית נעצרה בידי פעילי שמאל, ומשם זה גלש למהומות ענק בהשתתפות 10,000 מתפרעים. אני העברתי את היום מתאושש במיטה, כך ששמעתי את הדי המהומות מהחלון.

[תמונה מפה. CC]

ימינו אנו: ברוכים הבאים ליום מאי 2011! והפעם: גדול יותר! חזק יותר! רגוע יותר! אם מסיבות זה התרופה, חשבו בעיריית ברלין, אזי פשוט נארגן יותר מהן ויותר גדולות.

התוצאה: בכל פינה יש הופעה. על כל בניין תלויים רמקולים. בטווח של ארבעה רחובות ספרתי חמש במות הופעות. הרעש מחריש אוזניים ומבלבל חושים. מכירת בקבוקי הזכוכית ופחיות המשקאות נאסרה. לקח משנה שעברה אז גילו כמה שוטרים בדרך הקשה שזכוכית שבורה היא נשק מסוכן.

ברחובות יש טנקים, ובאוויר מסוקים. פחד וכיף מתערבבים ביחד.

יצאנו חבורה של ארבעה אנשים, ותוך שעה גדלנו לעשרים(!). כל המי ומי שאני מכיר מהשנתיים האחרונות נמצא פה.

בפארק הגדול לידי יש ליין די.ג'ייז מפורסמים שמתחלפים כל הזמן. אנשים מטפסים על גגות המחסנים, הפאבים, צמרות העצים ורוקדים. סוחרי הסמים מרוצים מיום החופש שהמשטרה נתנה להם. כמו שאומרים: אם מעשנים מריחואנה, לא הולכים מכות.

קשה לנווט בחבורה גדולה. עצרנו פה כי ההוא הלך לאיבוד. שם איבדנו עשר דקות כי אנשים היו צריכים לשירותים. מסעדות ופאבי האיזור ניצלו זאת כדי לעשות קופה קטנה. קציתי לתפוס הופעה של Bonsai Cats, אבל ההמונים לא אפשרו להגיע לבמה שלהם, אז הסתפקנו בהופעת כלי הנשיפה של The Unlimiters. הקהל המשולהב השתולל ליד הבמה והחל פוגו לצלילי מוזיקת סקא ג'זית.

עמוק לתוך הלילה עוד נשמעו הדי מהומות יום מאי בתוך דירתי. קשה להיות סטודנט שרוצה ללמוד בשקט בברלין.