מחווה לקרנבל התרבויות(2)! ריקוד המתים המדגסקרי

[הסברים פה. הפעם: דיווח אמיתי! ממקור ראשון! על ריקוד המתים המדגסקי]

התחילו אצלנו הסמסטר מנהג חדש: ערב ארצות. פעם בשבועיים, בשאיפה, מדברים נציגי אחת הארצות אצלנו – ויש המון, מכל קצוות הגלובוס – על ארץ המוצא שלהם. כולל טעימות אוכל. כידוע, "יש אוכל – יש חברים". נרשמת תפוסה מלאה ליד שולחן האוכל.

בשישי היה זה תורו של פאנירי לדבר. פאנירי בא ממדגסקר. הוא מתמטיקאי בחסד, גיק עדין וחייכן שאי אפשר שלא לחבב. הוא גדל בעיר גדולה במדגסקר, אבל המשפחה שלו עקרונית באה מכפר ומשבט קטן. בחופשות הוא נהג לבקר את קרובי משפחתו בשבט – ואפילו לרקוד איתם את ריקוד המתים.

[מפה. cc]

זה קטע מטורף לגמרי. לכל חברה יש את טקסי המתים שלה, אבל אלו המדגסקים קיצוניים לגמרי. פעם בשבע שנים מזמינים ראשי השבט את כל הילידים להתאסף בכפר לחגיגה גדולה. הם חופרים את שלדי הגופות מהקברים, מקלפים מהם את תכריכי הקבורה, רוקדים עם השלדים במסיבה פרועה שכוללת כלי נשיפה ותופים, ואז מנקים אותם – כדי לשמר את הצורה האנושית לכמה שיותר זמן – עוטפים מחדש בבד וקוברים.

דתית, זו הזדמנות לספר למתים את כל הרכילות האחרונה מחיי השבט. המדגסקרים לא מאמינים באמת שהנפש עוזבת אי פעם את הנשמה. תרבותית, המבוגרים מקבלים הזדמנות לספר לילדים עם אבות-אבותיהם ולשמר אגדות משפחתיות. זו גם הזדמנות לשפץ את הקברים. אתם יודעים, אם כבר – אז כבר.

יש שבטים אגב שחוגגים את המאורע לעיתים קרובות יותר. אבל עניינים כלכליים – בכל זאת מזמינים מאות אנשים שצריך להאכיל את כולם – גרמו לשבט של פאנירי להצטמצם פעם לשבע שנים.

לשאלתי, אגב, הוא ענה שלא יתנו לי להשתתף בטקס. לא בגלל שאני זר, אלא בגלל שאני יהודי. או יותר ספציפי: בעל דת אחרת. אפילו על דוד שלו, שהתנצר ומשמש עכשיו כאיש כמורה, נאסרה ההשתתפות.

סתם, שתדעו.
[לקריאה נוספת]