גיקדום 09.07.2011: איפה שאמני פיסול ג'לי נוסעים ברחפת ללונה פארק רפאים כדי לעשות עם פופאי מחווה לוואץ' מן

הייתי אמור להיות בטיול אופניים הסופ"ש. איזה הפתעה, אה? אבל כאב גרון מציק גרם לי להישאר בבית ולכתוב גיקדום. בכל רע יש טוב.

1. ליז היקוק היא אמנית פיסול ג'לי. עכשיו צריך פסלי חלווה ויוגורט כדי להשלים את סדרת אמני האוכל.

2. מעניין אם יבוא היום בו כלי נגינה יהיו פריט נוסטלגי? כמו גרמופונים היום. הנה, כבר המציאו "כפפות מנגנות". שזה אומר: כפפות שאם בעל הכפפות מרכיב אותן, הוא יכול לנגן על פסנתר דמיוני שהמחשב יתרגם לפסנתר אמיתי. זה כבר פועל עם חצוצרה וטרומבון, ובקרוב בטח אצפה בהופעה כזאת בפאב המוזיקלי הנסיוני ליד ביתי.

3. ביפן מפתחים רכבת מעופפת. או יותר מדויק: רחפת. סוף סוף היפנים האלה עושים משהו שימושי! הרחפת היא רכבת שמרחפת קלות מעל פני הקרקע. היא אמורה להיות מהירה בטירוף. יש לה כנפיים שמאפשרים איזון ושליטה – כמו במטוס – מה שאומר שהיא צריכה הרבה שטח כדי לנסוע. בינתיים יש מודל רובוטי (סרטון פה), עם עיצוב מזעזע שגורם לכל העסק להראות לא מגניב בעליל.

איך אפשר לפתח רכבת מעופפת לא מגניבה, איך?!

4. אנשים אוהבים כמה שיותר קטן? כמו בפלאפון? או אנשים אוהבים כמה שיותר גדול? כמו אמריקאיים עם המבורגר? בסופו של דבר אנשים אוהבים קיצוניות ושיאים כי זה נותן הרגשה שהאנושות הולכת קדימה.

מהו משחק המחשב הקטן ביותר שנעשה אי פעם? לא בדקתי, אבל אני מוכן לשים שלושה גביעי קוטג' שזה Tinyhack. משחק הרפתקאות ב- 8×8 פיקסלים. לא שיחקתי (אין זמן! אין זמן!). מברוק על הרעיון.

5. צריך לוגו לפינת הלגו (חרוז): זה אולי לינק הלגו המגניב ביותר שראיתי אי פעם. מסיבה אחת פשוטה: הוא מקשר לכמה מיצירות הלגו המקוריות ביותר בנמצא. עזבו את זה שהם בנו פורשה מלגו – זה בקטנה, אבל יש אנשים שבנו כלי רכב מ – star craft 2 מלגו! מלא קישורים וקטעי וידאו.

[תמונה מפה]

6. תגידו, למה אנו אוהבים משחקי מחשב? האם הם פשוט מפעילים את המוח שלנו בצורה שהוא הכי אוהב – כלומר, פאזלים וחידות? או אולי בגלל שהם פונים לדרישה שלנו להשגיות? לנצחון? או שמא זה החשק לשליטה שמניעה אותנו (כמו בסימס למשל)? בסלאשדוט מדברים על מה מפתה במשחקי מחשב. הפוסט מרתק, אבל התגובות דלילות בצורה מפתיעה.

7. לא ירחק היום שבניינים בערים גדולות יגיעו עם חניות מאובטחות לאופניים. פעם חשבתי שעיר מכירים דרך הרגליים – היום אני סובר שעיר מכירים דרך דיווש. המהירות בה תייר מדווש מכיר את רחובות, סמטאות וטופולוגיית העיר מפליאה ממש. לא חייבים לבוא בשביל זה עם אופניים מהבית: אפשר להשכיר לזמן קצר כמו שמציעים בת"א, ברלין ומספר גדל והולך של ערים בעולם. עוד על הכרת ערים ואופניים פה.

8. במזרח גרמניה, ליד הבית שלי, עומד פארק שעשועים מת. סגרו אותו לפני שנים ומאז המתקנים עומדים שם חלודים. פעם זה היה המקום הכי רומנטי לקחת אליו דייט. כיום הוא מוקף בשומרים וכלבים וקצת מסוכן להסתנן אליו.

יש כל מיני תיאוריות על למה נסגרים פארקי שעשועים. הנה אחת מוזרה: הם נסגרים בגלל מיעוט ילדים. בברלין ובגרמניה יש אחוז גידול אוכלוסיה שלילי? משמע: יש פחות ילדים שהולכים לפארקים. ביפן גם יש גידול שלילי, ושם אכן נסגר פארק שעשועים מיוחד: פארק גוליבר. הפוסט הבא מציג סיור וירטואלי בפארק הרפאים של גוליבר, כולל הסברים נרחבים על המקום וההיסטוריה שלו.

9. אז הילדה שלכם בת 10, והיא מגלה עניין במשחקי הרפתקאות – יענו, קווסטים. איזה כדאי להתקין לה על המחשב כדי להקסים אותה? זלדה? אי הקופים? יומו של הטנטקל? או שמא כדי ללכת על יצירות יותר מודרניות כגון פני ארקייד או כל סדרת סאם ומקס? תשובות בסלאשדוט, כמובן.

ובהערת אגב קצת עצובה: הדיונים בסלאשדוט הולכים ומתקצרים. זה כבר לא מה שהיה פעם..

10. היה לי דייט, בעבר הקרוב, עם מישהי ששאלה אם אני גיק. בינינו, זה היה די ברור מחולצת הפאקמן ומכנסי הדרקונים שלבשתי. שלא להזכיר את נושאי השיחה אליהם סחבתי. 'גם אני גיקית' התוודתה; היא צפתה בכל סרטי הארי פוטר ונורא אהבה אותם. לא יודע למה, אבל נזכרתי בפגישה כשקראתי את הפוסט של סלאשדוט על גיקים מזויפים. האם הגיק האמיתי איבד מערכו בגללם?

11. עניין החיוכים החל להטריד אותי כשהגעתי לגרמניה. גרמנים, בהכללה גסה, לא מחייכים. הם צוחקים, ואז הפה שלהם מתעקל כלפי מעלה לכמה שניות, אחריהם הם חוזרים למבט האטום עם הפה הקפוץ. קטע תרבותי מדהים ועצוב לדעתי. עם איזמל לא תצליחו להוציא את אינסטינקט החיוך מפרצופי.

רון גוטמן הוא חוקר חיוכים. ההרצאה שלו בטד ממוקמת איפושהו בין מדע אמיתי לניו אייג'. אבל כל עוד הוא קורא לכם לחייך, ומגבה זאת בעובדות מדעיות (חיוך יאריך חייכם! ישפר את ביצועי העבודה ואפילו את חיי המין שלכם!), אני תומך בו. חיוך זה טוב – וקמטי חיוך הם קמטים חיוביים.

12. פריט חובה נוסף בביקור בלונדון: חנות הפלאים של ויקטור Viktor Wynd. מציעים שם ממצאים מוזרים מכל העולם, כולל קופסא שמכילה, לכאורה – לכאורה, את הסודות שמשה הביא איתו ממצרים. לא צוחק. פרטים מלאים פה.

13. התחלתי להשלים פערים משמעותיים שהתגלעו בקריאת pvp שלי. פעם קומיקס הרשת האהוב עלי. תור הזהב שלו כבר עבר, אבל עדיין לעיתים ישנן שם עלילות מופת שמזכירות לי את הקסם ביצירה.

[הסטריפ הראשון בסיפור. לחצו על התמונה להגדלה]

Ombudsmen (=נציג קבילות ציבור באנגלית. ואללה, לא הכרתי את המילה), היא ריצת מחווה לוואצ'מן בת חמישה סטריפים. מככבים: פופאי, גארפילד, צ'ארלי בראון ודילברט. גאוני.

14. מה עדיף? לדעת הכל על כמעט-כלום (להתמחות בתחום אחד), או לדעת כלום על הכל (קצת על כל תחום)? רוב אנשי האקדמיה, כולל עבדכם הנאמן, נאלצים ללכת בתקופה המודרנית על האפשרות הראשונה: התמחות מאד צרה וספציפית.

בתקופת הרנסנס זה היה שונה: כמות הידע הפחותה בנושאים שונים גרמה לצמיחת אנשי אשכולות: כאלה שרשום על שמם פיתוחים חשובים במתמטיקה, ביולוגיה, מכניקה וציור. סלאשדוט מציגים את ארז ליברמן איידן: איש רנסנס מודרני. התגובות מלאות בכאלה באנשי-רנסנס-מודרניים בעיני עצמם נוספים, ובפילוסופיה נהדרת בגרוש על ידע ועל העולם.

15. תכירו את פטריק מק'גוברן. ארכיאולוג בירה. מומחה עולמי למשקאות משכרים עתיקים. האיש שגילה את העתיקה בעולם (מאירן, 3400 לפנה"ס), היין העתיק (אירן, 5400 לפנה"ס – מה שמסביר את המשקעים העמוקים של האירנים עם אלכוהול) והמשקה האלכוהולי העתיק בעולם (סין, 9000 לפנה"ס!!). הבנתם, הבירה עתיקה מהיהדות? עכשיו שילכו ויאמרו לי שזה תחביב לא חשוב.