גיקדום 02.10.2011: איפה שתוכים פיראטיים וקומיקאיים גרמניים מתעדכנים צוותא בפיתוחים האחרונים של רובוטים ביתיים
ברוכים הבאים לגיקדום תחילת אוקטובר 2011. הגיקדום היחיד שייכתב מישראל לפחות בחודשיים הקרובים.
1. האמנות של קריס פוס, הסוכריה לעיניים השבועית, היא מעדן עתידני ברוח שנות השבעים. הבחור יצר עטיפות לספרים של הגדולים ביותר (אסימוב, קלארק, דיק) ומוציא עכשיו ספר דגימות של עבודותיו. דגימות יש בבוינגבוינג – וגם… פה:
2. את הפתגם 'מרוב עצים לא רואים יער' ניתן לתרגם לעידן האינטרנט כ'מרוב פוסטים לא רואים את הבלוג' (מה? זה משפט חסר הגיון. נו, ניחא). לכו תנסו להבין בעזרת גוגל את הטרנדים החמים בפיזיקה, מתמטיקה, ביולוגיה – או לחילופין: ספרות והיסטוריה – בשנה האחרונה. כל כך הרבה מאמרים, כל כך הרבה גישה, וכל כך קשה להבין מה באמת קורה.
אז איך נשארים מעודכנים בהתקדמות המדעית בקלות? הנה שתי חלופות אפשריות. הראשונה היא לקרוא את הפוסט – ובעיקר התגובות – מלאות הלינקים של סלאשדוט בנושא. בלוגים, אתרים גדולים, רשמיים וחובבניים: הכל שם. השניה? לקרוא פה איך נרשמים למעגלים המתאימים בגוגל פלוס למתעניינים במדע. אני אישית מתעדכן משילוב של סלאשדוט והידען. לא מושלם אבל לא רע.
והכי חשוב: לא להסתמך על וואינט! למה? התשובה של phdcomics פה.
3. אבוי! ויקו פון בולוב, הידוע בעיקר בכינוי לוריוט (Loriot) נפטר! (ב – 22 לאוגוסט. לוקח זמן לדברים להגיע לישראל). מדובר באחד הקומיקאים הגרמניים הגדולים ביותר. משהו כמו צ'ארלי צ'אפלין, שייקה אופיר או בני היל בגרמנית. כמה מהמערכונים שלו הם קלאסיקות אמיתיות שעמדו נהדר במבחן הזמן. הנה אחד מעולה: ביצה קשה. דו שיח שעולה לטונים גבוהים על כמה זמן צריך וראוי לבשל ביצה. מי שחושב שזה מופרך מעולם לא חי עם גרמנים.
בפורום תרבות גרמניה בתפוז הזכירו אותו בכמה הודעות. אבל ההיילייט האמיתי הוא עמוד הפייסבוק של לוריוט, בו כל מעריץ שם לכבוד פטירתו את המערכון האהוב עליו. שעות של הנאה אם אתם דוברים או לומדים גרמנית.
4. לא יוצא פה הרבה לעדכן בעניינים שדיברנו עליהם בעבר. אז תראו עכשיו: בגיקדום מלפני כמעט שנה נכתב על מוראי גוראט – אמן שיוצר עטיפות פיקטיביות לסיפורי טינטין בעולם של לאבקראפט. עכשיו: מוראי גוראט ממשיך לעשות את אותו הדבר! אבל יש הרבה יותר עטיפות! תוכלו לראות את האוסף פה. הנה דגימה:
המון כסף הייתי משלם כדי לקרוא את ספר קומיקס שנכתב בעקבות אחת מעטיפות אלו..
5. הכתבה נותנת המוטיבציה התורנית: פגשו את גורדון מק'קומב, מי שמכונה כ'אבי הרובוטים הביתיים' (תרגום מ-א-ד חופשי לתואר “the father of hobby robotics”). איש שבכלל רצה להיות מדען מטורף, אבל בסוף התגלגל לבניית רובוטים ביתיים כבר מעל ארבעים שנה! איך? פרטים בכתבה. קריאה מרתקת שגורמת לי לרצות לרוץ לבנות יישות מכנית מיותרת.
6. אז חוקרים מברלין (יאי! ברלין!) עובדים על מערכת בלימה חדשה לרכב; מערכת בלימה בעזרת גלי מוח. תיאורטית מרחק הבלימה יכול להתקצר בשלושה מטרים – ולפעמים זה המרחק שמבדיל בין תאונה קשה לתאונה דרדל'ה. מעשית? מה יקרה למי שיחשוב לפתע 'שיט! שכחתי לעצור לקנות חלב!'..?
עוד חדשות מדע שבטח לא שמעתם עליהם כי הם לא היו בכל כותרת אפשרית בשבוע שעבר: קיים חשד שאולי נמצא חלקיק שייתכן ומהירותו מהירה ממהירות האור (האייל הקורא). השלכות? טרם ברור.
7. *קראק!* הו הו הו ובקבוק של רום *קראאאאאאאאאק*. קוין קידני יצר את התוכי מהקאריביים – ונותן תיעוד מדויק למדי של איך מי ולמה. אני פשוט רוצה לשים את התמונה בבלוג.
8. עולם גיבורי העל כבר הרבה אחרי תקופת הזהב שלו. בשנים האחרונות לא מצאתי כמעט קומיקס סופר-הירוז מיינסטרימי שיסחוט ממני תגובה מעבר ל'נחמד'. אולי זה הגיל, אבל היות ואני עדיין קורא קומיקסים – אפילו של סופר גיבורים! – רק לא ספיידרמן ובאטמן – אז אני מאשים את החברות ולא אותי.
על המחסור בסיפורים טובים מנסות החברות לפצות בגימיקים. בקיץ הנוכחי הגדילה חברת די.סי – אלו מסופרמן ובאטמן (וגם הפנס הירוק שקיבל סרט מסיבה לא ברורה) – לעשות. הם 'איפסו' את כל הסדרות שלהם. זה אומר שאם החוברת הבאה הייתה אמורה להיות 'הרפתקאות סופרמן 982', הרי במקומה קיבלו הקוראים באוקטובר את 'הרפתקאות סופרמן 1'. יחד עם המספר גם נמחק כל העבר של הסופר גיבורים, והייקום של די.סי מתחיל בעצם מהתחלה עם סיפורי רקע מעודכנים ונקיים.
אחת מבעיות העבר של די.סי הייתה כמות הידע שנדרשה מהקורא הממוצע כדי להיכנס לעולם הסדרות שלהם. כל דמות – והיו מאות כאלו – נשאה איתה עשורים של הרפתקאות שהועלו ואוזכרו בכל פינה ובלבלו קוראים חדשים כמוני. מטרת האיפוס היא כמובן למשוך קוראים חדשים. 52 סדרות אותחלו בספטמבר – ואם אתם מתעניינים, כדאי לכם לקרוא את פרוייקט 52 של דידי חנוך. הוא לקח על עצמו את המשימה הסיזיפית של כתיבת ביקורות על כל החוברות. בינתיים כמה מהביקורות שלו הצליחו לתפוס אותי ואנסה לקרוא חלק מהחוברות בקרוב.
אפרופו אתחולים: לפני שנתיים אתחלה מארוול – החברה של ספיידרמן, הענק ואקסמן – את עולם Ultimate שלה. זהו ליין חוברות מקביל לסדרות הרגילות של מארוול, בו לדמויות יש רקע טיפה שונה וקצת עדכני יותר. Ultimate Spiderman למשל, הסיפור מחדש של ספיידרמן, הייתה אחת הסדרות האהובות עלי במשך שנים. קראתי את כל 111 החוברות של מייקל בנדיס (כותב) ומארק באגלי (מאייר) – הריצה הארוכה ביותר של צמד כלשהו בהיסטוריה של מארוול. אחרי זה נטשתי קצת, ומאז האתחול אני עוקב בחצי עין.
למה אני מזכיר זאת? כי החודש… פיטר פארקר – *ה*ספיידרמן – זהירות ספויילר שכל חובב קומיקס כבר יודע – מת. לפחות בעולם ה – Ultimate. המחליף שלו, ברוח הפוליטקלי קורקט, הוא צעיר – חצי היספני חצי שחור, אולי הומו (ולמרבה הפלא כנראה לא יהודי ולא אשה!). תקראו לי שמרן, אבל אני אוהב את הספיידרמן שלי בתור פיטר פארקר הגיק הלבנבן, ואת באטמן בתור ברוס ויין.
9. אוהבים פה לחקות טרנדים שמרניים אמריקאיים. אז הצעת חוק עכשווית בפילדלפיה – בקרוב אצל המחוקק השכונתי שלכם: עוצר לילדים ובני נוער בערבים. למה? שורת מעשי בריונות כמובן. ראו הוזהרתם (הן מאלימות בני נוער והן מעוצר אזרחי).
10. Wet Asphalt, בלוג ש, אהמ, מעולם לא שמעתי עליו עד היום, מפרסם סדרת פוסטים על מייקל מורקוק. מסקירת ראיונות ישנים, דרך רשימת הספרים הטובים ביותר של מורקוק ועד השיא של ראיון אישי עם הסופר הבריטי הנודע. מסתבר שבתחילת דרכו, עת היה סופר צעיר ורעב ללחם, נהג מורקוק לכתוב את ספרי הרפתקאות הפנטזיה שלו בשלושה עד עשרה ימים! כמה מספריו המפורסמים ביותר – כולל ספרי אלריק – נכתבו בשיטה הזאת.
איך כותבים ספר, ועוד ספר טוב, בשלושה ימים? מורקוק מגלה חלק משיטותיו בראיון נרחב. למעשה, הייתה לו נוסחא: קווסט, משהו אליו מתאווים כמה אנשים שונים ("גביע קדוש"), הגיבור נגד כוחות על-אנושיים – בין אם אלו אלים, מפלצות או תאגידים חסרי נשמה – ואירוע כל ארבעה עמודים.
צריך להתכונן לתהליך כתיבה כזה. לנתק עצמך מהעולם לשבוע, להכין ערימות קפה, בירה ופיצה (או סלט – לחובבי הז'אנר) ולעבוד כמו אדם רדוף. אני לא סופר, אבל זה עושה חשק.
11. ככה יעשה לאיש אשר הרוסים חפצים ביקרו: בכנס בו ביקרתי במוסקבה השתתף פרופסור יגר (כן! כמו יגרמייסטר!). אישיות צבעונית שעובדת עם המוסקבאים כבר שנים. כאות והוקרה לבחור, הוחלט להעניק לו מתנה. מה עשו: תפסו איזה סטודנטית, שבשיא המקריות יצא לי להכיר, ושלחו אותה לקנות לו משהו "רוסי טיפוסי". היא חזרה עם ברבור צבעוני ענק מחרסינה בעל מתלים לכוסות וודקה בצידו. נורא… רוסי.
הברבור, היא הראתה לי לאחר מכן – הגיע מהחנות הפצפונת בעל השם המאד משקף המתנות שלנו (Наши Подарки). אוסף דחוס, בלום וגדוש של מזכרות רוסיות צבעוניות ומיותרות. אם אתם במוסקבה כדאי כמובן לקפוץ לשם, אבל גם להעיף מבט בקטלוג שלהם באתר יעשה לכם שמח בעיניים.
12. כבר חודש שכל מה שאני כל היום כל הזמן זה למרוט לעצמי את השערות מחקר מדעי. תהליך מהנה לעיתים, מתסכל לפעמים וקשה פסיכולוגית (ופיזית! בחיי!). הנה שלושה קומיקסים נהדרים על מחקר אקדמאי.
א. איך מחקר עובד במציאות. זו עוד גירסא פשטנית.
ב. מדע אמיתי מול חדשות מדע.
ג. תבנית לכתיבת תקצירי מאמרים אקדמאיים. הדבר הכי מצחיק שקראתי בחודש האחרון. לא בטוח שההומור ידבר אליכם אם טרם כתבתם אחד.
13. זה חדשות אתמול, אבל עדיין חובה להתייחס אליהן: פארק מסע בין כוכבים ענק מוקם בירדן! (ידיעה בעברית פה). 740 דונם, 1.5 מליארד דולר עלויות ואפס מידע על מה בתכל'ס יהיה שם חוץ מאנרגיה מתכלה. ועדיין? אני מתרגש. רק אל תתחילו לי איתם מלחמה לפני שאספיק לבקר שם.
14. זה נשמע לי כמו no-brainer שהאנושות חייבת, אבל חייבת חייבת חייבת, להתפשט לכוכבים אחרים. איפה נחיה פה כולנו עוד מאה שנה? ובאיזה איכות חיים? אבל המודלים הכלכליים הנוכחיים פוסלים כמעט כל פרוייקט גרנדיוזי שלא מבטיח תלוש נאה בסופו, וכך נשארת ההתיישבות בכוכבים אחרים עדיין נחלת הגיקים בספרים.
DARPA – אותו הארגון האמריקאי שהביא לנו את האינטרנט – העלה מכרז ליזמים פרטיים לגבי מימון התחלתי למסע אנושי לכוכבים אחרים. עוד חזון למועד, אבל תמיד עושה טוב בגב לשמוע על הצעות כאלה.
15. בין שאר דעותי המשונות יש אחת לא פופולרית במיוחד: אני תומך בהגבלת ילודה. לא רק בסין, אלא פחות או יותר גלובלית (אולי אם כמה יוצאי דופן כמו אסטוניה וכדומה). לפחות עד שנתחיל ליישב כוכבים אחרים.
למה נזכרתי זאת? כי הצפי הוא שבסוף אוקטובר נגיע לשבעה מליארד אנשים בעולם! תזכורת: ב – 1999 נחצה קו הששה מליארד. בהנחה שהקצב ימשיך להתגבר נגיע לעשרה מליארד עוד בהיותי לא קשיש במיוחד – ומשם לא ברור לאן העולם ילך.
החשש התמידי הוא בקשר למשאבים: יש לנו מלאי מוגבל מאלו. כבר כיום טוענים שאנו צריכים 2-3 כדורי ארץ כדי שכל 6.9 מליארד תושביו יוכלו לחיות ברמת חיים מערבית. כמובן – אין סיכוי שחוק כזה יעבור בקרוב. הוא מסוג הדברים שיש עליהם טאבו ברוב המקומות בעולם. אנשים מאד תומכים בהגבלת ילודה של סינים (או ערבים, או חרדים וכו'), אבל חלילה וחס שלהם. 'הרי אנחנו החבר'ה הטובים! צריך עוד מאיתנו!'. מה גם שמיעוטים שונים, כמו היהודים, פוחדים להתקע בסטטוס של מיעוט לשארית ההיסטוריה. בתוך תוכינו אנו עדיין מקווים יום אחד להיות הרוב :]
הסעיף האחרון מזכיר לי את העונה הרביעית של טורצ'ווד, שמתחילה כשכל האנשים על כדור הארץ מפסיקים למות. הסדרה עוסקת בהשלכות המדאיגות של אפשרות היפותטית שכזו: בתי החולים מתמלאים באנשים שאמורים למות אבל לא מתים. איך מוצאים מקום גם להם וגם לאלה שפצועים קל? איך מחליטים באיזה חולה לטפל קודם? על פי הסדרה, ההחלטות שקיבלו הממשלות כדי להתמודד עם המצב הקיצוני הזה היו מזעזעות (ולצערנו גם די מתקבלות על הדעת).
למתעניינים: Torchwood: Miracle Day. לא חובה לצפות קודם בעונות הקודמות של הסדרה (אבל מומלץ, זה לא רע).
סיקרנת אותי. למרות שלא צלחתי את העונה הראשונה של טורצ'ווד. יותר מתוך עצלנות מאשר מתוך שעמום.
שתי העונות הראשונות כוללות כמה פרקים טובים פה ושם. מה שנקרא, לא אחיד ברמתו. אבל העונה הקודמת (השלישית) הביאה איתה עליית מדרגה וקבעה את הבסיס להמשך הסדרה, שהחלה לעסוק יותר בשאלות מוסריות ופחות בענייני חייזרים.
הנוסחה ה"סודית" של מורקוק ידוע לכל מי שקרא את הספרים שלו.
הם מהנים וקריאים, אבל די מיותרים.
רק לנבונים מבין הקוראים שיודעים איך לעשות reverse engineering עם עיניים עצומות 😉
פרנק: יש לי בעיה פסיכולוגית חמורה עם לראות סדרות לא לפי הסדר. אני חושש ש"אאלץ" לגשת לעונות הראשונות של טורצ'ווד מתישהו..
אם יורשה לי להתערב בסוגיית טורצ'ווד… יש בשתי העונות הראשונות של טורצ'ווד כמה פרקים נפלאים שחבל מאוד לפספס. מצד שני, יש גם כמה פרקים איומים. אבל בגדול בהחלט ממליצה להקדיש לסדרה זמן. אני מודה שהערכתי את העונה השלישית יותר מאשר נהניתי ממנה. אני עדיין מחכה שיהיו לי זמן וכוחות לרביעית.
חוץ מזה – גיקדום מעניין כתמיד. יחי האיחוד בין טינטין ללאבקרפט!
גמני מברך על שובו של הקת'והולו. וכנראה גם אני אאלץ להתחיל לצפות בטורצ'ווד. דאמנ יו, קוהיגן.
אני בהחלט מעודד את הצופים לפי הסדר. 🙂
משימות עד הביקור הבא: לצפות בטורצ'ווד. רשמתי.
מי זה קוהיגן?
אם כבר הזכרת את האתחול של DC, הנה משהו די מגניב (בדיוק אתמול התלהבתי ממנו בבלוג אחר, אבל אין דבר, נראה לי שאין מספיק חפיפה כדי שהכפילות תהיה בלתי-נסבלת):
http://dresdencodak.tumblr.com
קודם כל, הבחור שכותב את הבלוג הזה הוא אחד מיוצרי הוובקומיקס האהובים עליי (דרזדן קודאק, יש שם קישור), וגם הבלוג שלו מלא בדברים טובים. יש הרבה מחשבה די מעמיקה גם על אמנות באופן כללי, ואמנות וובקומיקס באופן פרטי, וגם על כל המחשבה שמאחורי תהליך היצירה, וזה בהחלט מרתק. בכל אופן, כנראה בעקבות האתחול ההוא, פחות או יותר כל הרשומות האחרונות הוקדשו לעיצוב-מחדש של דמויות קומיקס. בעיניי שווה לקרוא את כולן (זה כל העמוד הראשון של הבלוג, ועוד קצת מהבא בתור), אבל במיוחד מוצלחת הרשומה האחרונה נכון לעכשיו, שבה הוא עושה עיצוב-מחדש ממש ממש מגניב של ל'ליגת הצדק'. מה שהכי מוצלח – הוא לא סתם מצייר תלבושות חדשות, אלא משקיע הרבה מחשבה בסיפור שמאחורי כל דמות, ואיך הסיפורים האלה יתחברו. אני בקושי מכירה קומיקס, וגם אז בעיקר דרך העדשה של וובקומיקס, אבל בכל זאת זה ממש מוצלח בעיניי. אז אני חולקת. 🙂
יעל,
זה אחלה לינק!
לא ברור מי זה הפאזח הזה מלמעה. אבל הוא בטח עייף מאוד.
מסכים על פאזח :p – לינק מצוין. עיצוב הדמויות החדש שלו בעייתי: הוא נראה כמו הסופר-הירוז בכל מיני גרסאות מאנגה למיניהן או סדרות קרטון-נטוורקס. זה יפה, אבל לא הולך טוב עם הרוח הבוגרת שדי.סי מנסה להקנות לסיפורים האלה.
הממ, טענה מעניינת. זה פחות או יותר סגנון הציור שלו באופן כללי (לא יודעת כמה הוא מאנגָאִי ממש, אבל אכן הדמויות שלו נוטות להראות פחות ריאליסטיות במראה החיצוני), אבל העיצוב כולל הרבה יותר מזה – וכל הסיפורים שברקע נשמעים לי בהחלט בוגרים למדי. בעיקר דילמות כמו אלו של פאוור גירל (כסוג של מסתננת שנועדה להשגיח על סופרמן וחבר מרעיו) או פלאש. אלה לא סיפורים נוטפי סקס ואלימות, אבל התמות שלהם יכולות להיות מורכבות ובוגרות מאוד. מבחינת האמנות עצמה, אני בטוחה שאפשר להעביר כל אחת מהדמויות האלה לסגנון היותר ריאליסטי של הקומיקס כיום.
אבל זה בכל מקרה רק תרגיל היפותטי…