הפוסט הקטן על אוכל אוקראיני
בקרוב יהיה שבוע ספיישל על טיול האופניים מברלין למוסקבה. לא מצאתי איפה לכתוב שם על אוכל, והיות ואני יודע שיש לפחות קוראת תל אביבית אחת שתשמח לשמוע על הנידון – נכתב הפוסט הבא.
[דוכן נקניקים בשוק. ביום השני קניתי נקניק כזה ואכלתי אותו פשוט עם לחמניה. כאב הבטן שרדף אותי לשארית היום הסביר למה שאר האוקראינים מבשלים אותו לפני שימוש. אוכלים אותו בתור ארוחת בוקר, צהריים או ערב. למען האמת, האנשים שאירחו אותי לא ממש הבדילו בין הארוחות]
בדיעבד לא ברור לי למה לא צילמתי יותר אוכל אוקראיני. אולי בגלל שרוב הארוחות היו בבתים של אנשים ולא היה לי נעים? או שלחלק גדול מהם הגעתי מורעב ועייף ולא התחשק להוציא מצלמה מהתיק ולצלם? הנה הדברים הכי טובים מאוקראינה שלא מופיעים פה:
א. עוגת סרטנים: אכלתי כמה פעמים במהלך הדרך ותמיד היה מעולה. עם המון מיונז.
ב. נקניקים עבים מבושלים.
ג. ורניקי פירות יער. בתור ארוחה או בתור קינוח.
ד. שוקולדים וגלידות לרוב. יותר מפעם ביום – בדרך כלל אלו הדברים היחידים שאפשר למצוא בקיוסקים באמצע הדרך.
ה. מאפים מטוגנים ממולאים בכרוב, תפו"א או בשר. יש כאלה בעיירות היותר מסבירות פנים. נוטפי שמן כאילו אין עורקים.
אבל למה להיות שלילי? יש אוכל שכן צולם:
[אולי המנה הטובה שאכלתי באוקראינה. חזה עוף מטוגן, יחד עם פטריות והמון גבינה צהובה מוקרמת עליו. מוקף בשני סוגי סלט כרוב, ופירה נימוח. נשמע פשוט. גן עדן של פשטות]
[אותה המנה, רק עם פלח אננס ענק בין חזה העוף לגבינה הצהובה. הגירסא הזאת חזרה שוב ושוב במהלך הטיול, ואכלתי אותה לפחות חמש פעמים אם זכור לי נכון]
[בפולין יש פירוגי, ברוסיה פלמיני ובאוקראינה: ורניקי. מימין: שקית ורניקי קפואים בהכנה ביתית של חמותה של המארחת. משמאל: ורניקי מוכן. שימו לב לשמנת ולעוגיות ברקע. את השמנת מוסיפים למנה. את העוגיות אוכלים לקינוח]
[הגיבור האוקראיני הבלתי מעורער: בורשט! מרק סלק עם זליגת שמנת ולפעמים חתיכות עוף בפנים. עם כל – אבל באמת כל – ארוחה, תקבלו מנת בורשט. לא הבנתי למה זה טוב קודם. עכשיו אני מבין: בורשט הוא מרק קל, פשוט וטעים. אף פעם לא מפריע לאוכל, ותמיד מלווה בצורה נחמדה. מי אמר שהמאכל הלאומי חייב להיות עילית היצירה? לפעמים מספיקה חביבות]
[בן דודו של הבורשט, הסוליאנקה, הוא ההפך הגמור: סמיך, כבד, עם טעמים עזים של חריפות וחמיצות – ומליונתלפים רכיבים. בזה שלפניכם יש חמישה סוגי בשר, פטריות, עשבים ועוד כמה דברים לא מזוהים. זו הגירסא הקטנה. הגדולה יכולה לשמש כארוחת צהריים לרוב האנשים, או כמנת פתיחה מינורית לבלוגריות מסוימות]
מי, מי זאת התל אביבית הזאת? אנחנו מכירים אותה?
זה די משעשע לקראות אצלך פוסט אוכל שנייה אחרי שהבטחת להפסיק עם זה…
די, תמשיך.
לא הבטחתי להפסיק! הבטחתי להפסיק להיות *בלוג אוכל*. נעו, כזה שכותב רק על אוכל. בין לבין כתבתי על דברים אחרים, אז עכשיו אני בסדר.
עוד מעט יהיה ביקור של חבר טוב וגרגרן מישראל. בטח יצאו משם כמה פוסטים..
דביבון?
לא. הוא בשביתת רעב מזה כמה חודשים.
בהחלט מעניין . אהבתי את התיאורים והצילומים,אני דווקא הייתי מוחמאת לו צילמו אוכל שהכנתי לכן לא ברורה לי נבוכותך לצלם בבתים : יתכן ששם זה פחות מקובל…בקיצור,הייתי טועמת בחדוה ועל כן מצפה לכתבת המשך…ותיהנה!
אהמ. לא נראה לי שהיה מפריע להם – אבל הגעתי לכל מיני מקומות בהם הרגשתי לא שייך, ולא יודע. לא יצא שצילמתי 🙂
שביתת רעב? דביבון? בסוף הוא לא יהיה יותר דביבון