מברלין למוסקבה פרק ב: מורשה לחלם

[לא הקטע הכי מעניין בטיול. אבל כמו שאומרים הגרמנים: סדר חייב להיות. לכן הוא פה למען שלמות התיעוד]

היום הראשון בפולין היה ברומטר לאיך תראה שאר הנסיעה במדינה. הרבה אלכוהול, מעט שינה. בלילה האחרון בחלם, לאחר ארוחת הערב, החלה לרעוד לי היד מרוב עייפות גופנית. הנחתי אותה מהר על השולחן כדי שמארחי לא ישימו לב, והתנצלתי על כך שאני פורש מוקדם למיטה. ישנתי קצת יותר מעשר שעות, וכשהתעוררתי החלטתי שבשאר הטיול אנהג יותר באחראיות. ואכן; הפעם הבאה ששתיתי יותר מכמה בירות הייתה בקייב.

זהו סיפור המסע מורשה לחלם. סיפור מסע אופניים צנוע ולא משנה עולם.

[הטירה בלובלין]

בדרך מורשה לדנבלין (Dęblin) פגשתי צמד רוכבים פולנים בדרכם לאוקראינה. הם סיפרו שלל צ'יזבטים שגרמו לי לביעותים מוחלטים לקראת המשך הדרך. בסופו של דבר כמעט הכל התגלה כלא נכון. הם גרסו, נגיד, שאי אפשר להיכנס ללובלין בדרכים צדדיות, ולכן חייבים לקחת רכבת עשרה קילומטר לפני העיר. שטות מצוצה מאצבע מזוהמת כפי שהתברר בהמשך.

[בזאר מקומי בדרך]

בין דובנו ללובלין, שבעים קילומטר בערך, רכבתי סוף סוף בדרכים צדדיות. האיכרים הפולנים היו פחות מאירי פנים מששיערתי ורובם בהו בי בחשדנות. זו גם הייתה הפעם הראשונה שהשתתפתי במירוץ כלבים: שניים כאלה זינקו עלי באמצע הכפר מאחת החצרות ורדפו אחרי חצי קילומטר. בהמשך: אהפוך לאלוף מירוצי הבריחה מכלבים של מזרח אירופה! stay tuned.

בלובלין ישנתי אצל תומאק, בחור בן 31, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה המקומית. הוא חובב שתיה ויצאנו יחד לפאב בעיר העתיקה. פגשנו שם צמד בנות – קצת טינאייג'ריות ברוחן (אם כי לא בגילן). הן הכניסו טירוף בריא לערב, והיינו איתן גם יום אחרי. לובלין יפייפיה, ניסיתי לראות כמה שיותר ממנה וגם לתת לברך להפסיק לכאוב סופית. כשמסתובבים עם מישהו כמו תומאק גם מגלים את ההיסטוריה היהודית ששזורה בכל פינה בעיר הזאת. היסטוריה יהודית היא ההיסטוריה האמיתית של פולין במשך מאות שנים.

קטע הרכיבה האחרון בפולין היה מלובלין לחלם. כמובן שלא לנתי מספיק בלילה הקודם, ולכן עברתי אותו מנומנם. אולי זו הסיבה בעטיה הלכתי לאיבוד שעתיים ביער. עצרתי לצהריים במסעדה כפרית באמצע שום מקום לארוחה דשנה. בערך בשש הגעתי לחלם.

בחלם הייתי אמור להתארח אצל הורים של ידידה מוורשה. כדי לא להיות עליהם נטל, עצרתי בכניסה לעיר בסופרמרקט. יצא שקניתי יותר מדי, והמצרכים לא נכנסו לתיק. הוצאתי את אחד ממכנסי הרכיבה שלי, ושמתי אותו על הסבל מאחורי האופניים בצורה רעועה. הייתי קצת עייף, וחשבתי שכמה קילומטרים הוא יחזיק מעמד ככה. הוא לא כמובן – וכשהגעתי לבית המשפחה בה התארחתי גיליתי שהוא כבר נעלם. רכבתי אחורה במהירות, בודק כל מטר ומטר על גבי חמשת הקילומטר שעברתי – אבל נאדה. יום למחרת קניתי חבל פשוט ומאז והלאה קשרתי בגדים לסבל במקום להניחם בחוסר זהירות.

[לובלין]

————
חלם. לילה אחרון בפולין. עיר שהפכה לאגדה במיתולוגיה היהודית. תיכננתי לשהות לבד אצל ההורים של ידידה, אבל בסוף פגשתי שם גם את אחותה הקטנה. בתחילה חשבתי שהיא תיכוניסטית, אבל מהר מאד התברר שהיא בת 25. היא בקושי מדברת אנגלית, ורוב השיחה מתנהלת בפולנית.

הן שאלו אם אני רוצה לסעוד איתם. וכשהם אמרו איתם, הם התכוונו "לבד". הם בישלו עבורי ארוחה פולנית מסורתית. כמו בכל מזרח אירופה, גם בפולין משתוקקים המקומיים לתת לך טעימה מתרבותם. שורה של סלטים פולניים עמוסים בדגים משומרים, ביצים ומיונז. אחרי זה מרק עוף עם אטריות ומנה עיקרית של צלי בקר ברוטב חום עם תפוחי אדמה. אכלתי בתאבון, לא משנה שזו הייתה ארוחת הערב השניה שלי – תזונה של טיול אופניים.

'אין שום דבר מעניין לראות בחלם' קבעו בנחרצות. אבל כדי לספק סקרנותי העניקו לי במתנה ספר תיירות מקומי בפולנית. מנהרות הגיר של חלם צדו את עיני, והצטערתי שלא אספיק לבקר בהן. הן גם ביקשו שאסביר להן את מקורה של חלם במיתולוגיה הישראלית – והתגמגמתי. איך מסבירים לאנשים שעירם היא סמל לטפשות?

[עלמות חמד פולניות]

———
בתשע וחצי הלכתי לישון, התעוררתי לפני שבע. בעשר נעמדתי לפני הגבול מאוקראינה והסתכלתי בסמס שזושה שלחה לי: "עכשיו מתחילה ההרפתקאה".