מטאורה, המנזרים התלויים ביוון (5)
הימים הם ימי התואר השני. משעות הבוקר המוקדמות ועד הערב אני בספרייית ניימן (לא על שמי). כדי לשמור על מוטיבציה יצרתי מנהג חדש: קריאת גליונות ישנים של מסע אחר בספריית סוראסקי בשעה האחרונה של כל יום. רשימת חלומות ליום שאחרי התואר נוצרת. אחד החלומות הראשיים הוא ביקור במטאורה. Meteora בלעז.
אחד המקומות היפים בעולם:
מה זה מטאורה? איזור הררי במרכז יוון. רגע, הררי? לא ממש – אלו יותר סלעי ענק, בגובה מאות מטרים, שמזדקרים מן האדמה. כמו חבילת נעצי ענק הנטועה במרכז כדור הארץ. איזור קשה עד בלתי אפשרי למגורים ולכיבוש – מה שגרם לרשת מנזרים מבודדים לצמוח בו במאה ה – 14.
עד תחילת המאה העשרים הייתה מטאורה קסם של ממש. מנותקת מהכל. הנזירים השתמשו בחבלים וסולמות לקניית מצרכים ממקומות יישוב. אז נחצבו המדרגות, ואחרי זה נסללו הכבישים, וכיום כל דרדק חסר כושר יכול לקפץ בקלילות למטאורה. אם כי השלב הסופי בהגעה למנזרים עדיין דורש עלייה במדרגות תלולות.
שהיתי יומיים במטאורה, הזמן המינימלי לטיול מאתונה עקב אילוצי לו"ז רכבות (לפחות בחורף). ביום הראשון שוטטתי בין המנזרים השונים. לקח שש שעות לעבור בין כולם. את רוב ההליכה עשיתי על הכביש, שזו הדרך הישירה והברורה ביותר אל המנזרים. הכביש היה ריק, האווירה פסטורלית, והקסם המנזרי שהה באוויר.
ביום השני לפני הצהריים ניסיתי לחקור את שבילי ההליכה ההרריים במטאורה. התגלעה תקלה: הם מלאים בכלבים. מלאים. והכלבים טעו בי בתור האויב הטבעי שלהם. לאחר כמה מבצעי מילוט מרשימים, החלטתי לוותר על התענוג. את שאר היום, עד שהרכבת יצאה, ביליתי באוזרי (מלשון אוזו) מקומית עם זקנים יוונים. משעמם להם בחיים, והם שמחו לגיוון בחברה הקבועה שם.
הגעה מאתונה: הרכבת היחידה לקאלאבקה יצאה ב – 8:27 מתחנת לאריסה. חזור יש שתי רכבות: אחת בחמש בבוקר, ואחת בחמש אחה"צ. חמש שעות נסיעה לכל כיוון. כרטיס הלוך ושוב עלה 29 יורו. מידע מלא יש באתר הרכבות היווני, אממה: הוא ביוונית. גוגל טרנסלייט חברכם בנידון.
אם אני זוכרת נכון, זה לא המפגש הטראומטי הראשון שלך עם כלבים במסעות שלך
אוקראינה. אבל שם הם שונאים רק רוכבי אופניים.
היו הרבה מפגשים רעים בישראל. הרבה הרבה הרבה. לצערי אנשים פה, כולל כמה מחברי הטובים, מגלים חוסר אחראיות ואיכפתיות לזולת ונותנים לכלבים האגרסיביים שלהם לשוטט בחוץ. היוונים באותה הגישה כנראה.
מטאורה! אחת הפינות הכי יפות שיצא לי להכיר בטיול שלי ליוון. גם העיירה למרגלות האתר חמודה, וגם המנזרים עצמם, אלוהים אדירים. שיהיו בריאים הנזירים שבנו אותם. מקום מקסים.
תגיד, כבר כשביקרת שם נראו הגדולים שבהם יותר כמו וילות בסביון ופחות כמו מנזרים עתיקים?
הממ… אולי במידה מסוימת. מינוס הנובורישים.
מדהים.מקסים.
איזה יופי. תמונות קסומות ממש.
נראה לי שבחורף יש שם שלג. רמז רמז, קריצה קריצה.
אם רק היו דוחפים את המקום קצת יותר לכיוון הקוטב… (-;