תמונות אוכל ממסיבת יומולדת פיליפינית בנווה שאנן
התחברתי בחודש מרץ עם אחת מהפיליפיניות שמטפלות בזקנים בארץ. בחורה מדהימה. מאז אנחנו מצ'וטטים כל יום כל היום.
זה שבר לי המון סטיגמות. לא נגד פיליפינים, אלא נגד סוג האנשים שבא לעשות את העבודה הזאת. היא משכילה, יש לה תואר ראשון והיא חושבת על שני בעתיד. האנגלית שלה מעולה, עם אוצר מילים שעולה על שלי, והיא בכלל בן אדם תרבותי וסקרן.
[צלעות חזיר עם ברוקולי. זה ממש לא כוס התה שלי בדר"כ, אבל אלוהים, התיבול עשה את המנה אלוהית]
אני בארץ לכמה ימים עכשיו (נסיבות משמחות מאד. מזל טוב למי שמגיע לו ; ) ), והוזמנתי למסיבת יומולדת של בחורה פיליפינית באיזור התחנה המרכזית.
[Pansit. נודל פיליפיניים]
היא נערכה על גג של בניין שגרים בו רק פיליפינים. בדירה של הידידה שלי גרות תשע נשים בשני חדרים קטנים פלוס מטבח. שאלתי על זה והן אמרו שרוב הזמן הן ישנות במקום העבודה. מדי פעם בסופ"ש הן מגיעות ללון בדירה אחרי מסיבה.
חופשים אחרים? אין להן באמת. זה סוג של עבדות מודרנית.
[embutido. אולי המאכל האהוב עלי בערב. נקניק חזיר עם ביצה]
הגג היה מלא בפיליפינים כשנכנסנו אליו. שאלתי בהומור 'נראה לך שיבחינו שאני לא שייך?'. חוץ ממני היו עוד שלושה ישראליים: שניים נשואים לפיליפיניות. עניין אותי שהאמהות דיברו לילדים בעברית ולא בטאגאלוג (פיליפינית). הבחור הנוסף היה "ידיד הקהילה". דיברתי איתו הרבה. איש סקרן, מהסוג שלי.
[מיקס פירות ים. עקרב, שרימפס ותמנון]
תוך דקה שמעתי עשרים שמות. כמעט כולם של נשים. נראה שיש 15-20 בחורות על כל בחור שמגיע לארץ. לכולן היו מצלמות, ואת השעתיים הראשונות הן העבירו בצילום. זו לא בדיחה. בכל רגע נתון צולמו לפחות ארבע תמונות שונות איפושהו על הגג. עידן הפייסבוק. לא צולמת – לא היית.
[Pritong Isda. דג מטוגן]
כל אחת באה עם מגשי אוכל מהבית. היה גם מטבח שפעל ללא הפסקה וגריל חרוץ. תהיתי מי יאכל הכל? מסתבר שהן חשבו שאני, וניסו לדחוף לי כמה שיותר אוכל בלי הפסקה. "מה זה? אתה כל כך רזה! תאכל תאכל".
[inihaw. גריל של כנפי עוף ושישליק חזיר]
הקריוקי עבד שעות נוספות. לפי הסטריאוטיפ של המזרח הרחוק. חלקן שרו מצוין – לא מפליא לאור שעות התרגול העצומות שהן משקיעות בתחביב. חלקן… נו. בואו נגיד שאין להן הרבה בושה כשזה קשור לשירה.
[Pinakbet. לא יודע מה זה. הסבר פה. אבל טעים]
לימדו אותי (עוד) כמה מילים בפיליפינית. הסבירו על האוכל. חלק מהבחורות תהו איך זה פעם ראשונה שאני מגיע לאירוע של הקהילה? כאילו זה מובן מאליו לישראלים. המארחת שלי חששה מסיבה לא ברורה שהשתעממתי. אם כי ההפך הגמור נכון: יצאתי עם רעב לעוד.
בתאבון!
וואוו , נשמעת חווייה מדהימה לגמרי..!
אפרופו פיליפינים, אתה יודע משו על טיול שם? מחפשת יעד לטיול מעניין של שלושה שבועות, עם עדיפות לאסיה..
לא טיילתי שם אם זה מה שאת שואלת. שאלתי קצת את האנשים והם כמובן נורא המליצו. אבל מי לא ממליץ על הארץ שלו?
מהעבר לזה אני לא באמת בטוח למה התכוונת בשאלה..
כה, אני מניחה שכל אחד ימליץ על טיול במולדתו…
יש לי בערך שלושה שבועות לטיול בחגים (ספטמבר – אוקטובר) ובא לי לסוע ליעד מעניין ו'אחר', יענו: לא תאילנד.
בין המחשבות בינתיים: סין (יכול להיות שהזמן קצר מידי..) וסרי לנקה. ועכשיו – פיליפינים.
תהיתי אם יש לך מחשבה בכיוון / מכיר מישו שעשה משו דומה..
לא מכיר אישית, אבל תני לי לשאול. אני חושב על זה כמובן בעצמי מתישהו (אבל אני חושב על מליון טיולים מתישהו. זה לא אומר כלום)
מהמם, אשמח לשמוע רעיונות / כיוונים.
ובינתיים, בלוג אוכל מהמם שיעשה חשק לטייל במזרח:
http://ovdimzarim.blogspot.co.uk/
יואו, איך עשית לי תיאבון. אוכל פיליפיני עוד לא יצא לי לאכול. ואתה באמת רזה מדי.
אפשר להידחף למסיבה הבאה?
את עצמי בקושי דחפו 🙂
אמרו לי שיש מסעדה פיליפינית בנווה שאנן. לברר לך?
ובכן,בודאי,לגלות ומהר! חברתו של המטפל(המקסים) של אבי פינקה אותי מדי פעם במטעם מהתפוצה.חריף וטעים מאוד.
אשמח מאוד לנסות מסעדה פיליפינית אם קיימת בארץ. בחיי,בזבוז עלייך.לא חאראם?
אז מויאטנם נעבור לפיליפינים (בשביל הישראלים כל מלוכסני העיניים אותודבר. ולא היא.ממש לא) הם אנשים נחמדים מאוד ואדיבים.יש לנו הרבה ללמוד מהם.
תודה על הצילומים המגרים.מזלי שאני אחרי ארוחת הצהריים (קוסקוס עם עוף וסלט פטריות עם מלפפונים ובצל…)
אנסה לברר על המסעדה. אלו שפגשתי היו באמת נחמדים. אי אפשר להסיק יותר מדי על פיליפינים מאלו שנמצאים בארץ (כמו שאי אפשר להסיק על ישראליים מישראליי ברלין), אבל עדיין: כיף להיות איתם.
נראה ממש טעים.
אני לא יודע על מסעדה פיליפינית, אבל אפשר לקנות הרבה אוכל מוכן בעיקר בימי שישי בתחנה המרכזית. לרוב מדובר על דברים יותר פשוטים כמו כיסונים, אבל מה שטעמתי היה גם טעים.
בקרוב ככל הנראה יוצג בתחנה המרכזית וידאו על תחרות מלכת היופי של הקהילה הפיליפינית בישראל של האמן קוקן ארגון, שגם הוא גר בברלין. אני הייתי הצלם השני בפרוייקט. גם שם היה קריוקי בחגיגות. אני יכול להודיע לך כשזה יקרה, אבל בטח לא תהיה בארץ.
אתה מתכנן להגיע לשטאמטיש?
תודיע לי, נשמע מעניין
תודיע תודיע. נשלח את שליחת הבלוג, לא סוגרת ת'פה, לכתוב פוסט אורח ; )
השטאמטיש מחר? כבר אהיה באוניברסיטה בברלין.
וואו, נראה מרתק! גם אני אשמח לשמוע על המסעדה.
יש לי שאלה לגבי הנקודה הסוציולוגית: גם אני מחזיק באותן סטיגמות. תמיד הנחתי שמי שחכם והצליח לרכוש השכלה ימצא משהו טוב יותר לעשות בחייו מאשר לטפל בזקנים בישראל בתנאים האלה. יש לך הסבר למה זה לא המצב? איך בחורה אינטיליגנטית עם תואר ראשון פלוס מחליטה להגיע דווקא לישראל ודווקא בתנאים האלה? אין לה דרך להיות, למשל, אחות סיעודית בבית חולים בדנמרק?
זו שאלה טובה. ראשית, נשמע שאתה מניח שישראל מדינה שרע לחיות בה. זה כמובן לא נכון. זה נכון אולי יחסית לגרמניה, ארה"ב וסקנדינביה, אבל זו עדיין אופציה מצוינת לרוב האנשים. הייתה פיליפינית שדיברתי איתה במסיבה שאמרה שאין מצב שהיא עוזבת (כל עוד יאפשרו לה, כן?). רמת החיים שלה פה ושם זה שמיים וארץ. לטענתה.
בדנמרק יש לטביות. בגרמניה יש טורקיות. בצרפת, ובכל אירופה בעצם, יש פולניות. מאז שנפתח האיחוד האירופאי הארצות ה"שוות" מביאות עובדים מתוך הארצות העניות באיחוד.
חלקן צעירות למדי. זו לא דרך ממש רעה להעביר כמה שנים משנות העשרים לחייך, ועל הדרך לעשות "כסף גדול" במושגים שלהם.
זו שאלה קצת מוזרה: כמה אנשים עם השכלה טובה, תארים ופוטנציאל יש בארץ שבקושי מגרדים 6000 ש"ח בחודש? (הרבה, כ-75% מהשכירים בארץ מרוויחים עד 6,000 ש"ח ברוטו). כמו שאצלנו רבים בורחים לעבודות כמו מכירות/עבודות פיזיות וכו' לשנה-שנתיים בארה"ב/אוסטרליה, או בזמנו גם ביפן, כדי לעשות כסף וקצת להרים את הראש מעל המים, כך גם אצלם – עבורם המשכורת הישראלית היא ענקית, עבורנו זו האמריקאית.
לכל מי ששאל: המסעדה שהידידה שלי דיברה עליה נסגרה. היא לא יודעת אם יש משהו נוסף היום. צר לי.
ניסיתי לברר עם אשתו הפיליפינית של אבא של גיסתי אם ידוע לה על מסעדה פיליפינית בארץ, והיא אמרה שלמיטב ידיעתה אין. באסה.
אחלה בלוג סיון! הוספתי לגנזך.
בכיף 🙂