גיקדום 31.07.2012: איפה שפו הדב הרוסי דיסקס במערה בפטרה ענייני ג'נדר של לגו בצוותא עם רוזן הסנדוויץ'

טרם פיענחתי את סוד כתיבת הגיקים המוצלחת. הגיקדום הנוכחי הוא עוד ניסוי כושל בסדרת ניסויי כתיבת גיקים מתמשכת. בינתיים הוא תירוץ מעולה להישאר מעודכן במה שקורה בעולם.

1. למרות שמשחקי תפקידים ממני והלאה כבר… לאמשנה כמה שנים (מביך), עדיין יש עבור 'מבוכים ודרקונים' פינה חמה בלב. זה מה שקורה כשילד בן עשר עף על משהו כאילו אין מחר.

החוקים לגירסא החדשה של המשחק שוחררו במאי, וכרגע הם נמצאים במעין 'בטא טסטינגס'. שזה אומר: נותנים לשחקנים לשחק בהם ואז מחליטים מה עובד ומה לא. מהתירוצים הטובים אם לא ה – לפתוח את הגיקדום עם תמונה ראויה.

[מקור]

2. ערי רפאים, ובעיקר לונה פארקים רפאים, כיכבו בגיקדום מאז ומעולם. בדר"כ הם תוצאה של הזנחה היסטורית, או אנדרטה לאסונות העבר. אבל עיר רפאים יזומה? על מה עוד יחשבו האמריקאים הללו???

עיר רפאים מלאכותית מפותחת בעלות של מליארד דולר בניו מקסיקו. למה? כדי לבחון בתנאי מעבדה את ההתפתחויות הטכנולוגיות החדישות ביותר(!). מכונות כביסה אטומטיות, רשתות תקשורת מתוחכמות וגו'. יש שכינו זאת 'גן משחקים של מדענים'. העיר ממודלת, בצורה טבעית, על פי העיר Rock Hill בדרום קרולינה (או במילים אחרות: על פי מה?!).

אני מחכה שעיר הרפאים תנטש כדי לכתוב על עיר רפאים-רפאים.

3. האגדה מספרת שג'ון מונטאגו, הרוזן הרביעי של סנדוויץ', שיחק קלפים בזמן שביקש חתיכת נקניק בין שתי פרוסות לחם כדי שיוכל לאכול בלי שיפריעו לו במשחק. 250 שנה עברו מאז, וסנדוויץ – עם נקניק, גבינה, שוקולד או חומוס – הפך לפריט האוכל הפופולרי בעולם המערבי.

זו הנקודה להזכיר רעיון ישן שגוגל טוען שלעולם לא עלה בבלוג: פסטיבל הסנדוויץ'. כמו טעם העיר – רק עם סנדוויץ'. מתאים למחאה ותקופת הצנע החדשה. לדעתי זה יהיה להיט אדיר: לחמים שונים, עם שילובים שונים – קרים, חמים, קלויים, צלויים, ממרחים, מילויים וכו'. הכל זול, משביע וטוב. חבל שאינני יזם.

4. גליון הסופ"ש של ורדנברג נושא ראיון עם עבדכם הנאמן! הנושא? קאוץ' סרפינג. תמונתי ודעותי מתנוססות בגאווה לצד אייטמים מרגשים על אירועים בבית הקפה המקומי. בשבת עצרו אותי ברחוב, פעמיים, והחמיאו על טיול האופניים באוקראינה!

זה מזכיר את אחד מפעילי הקאוץ' סרפינג המפורסמים בעולם: הבדואי שמארח אנשים במערתו בפטרה. זו מערה מודרנית; ארבעה כיווני אוויר, ואור סולארי – מתנה מאורח מזדמן. הוא טוען שאירח כבר יותר מ – 1200 גולשים בשנים האחרונות! ניסיתי לחפש אותו לאחרונה ולא מצאתי. זה מה שיקרה למי שה – CNN חפץ לפרסם אותו.

[מכירים את עמוד ה Steampunk ב pinterest?]

5. פרס ליבנר, התחרות השנתית לרובוטי צ'אט במחווה ברורה לטיורינג, נערך באמצא מאי. זו לא באמת תחרות שמביאה את הקרם דה-לה קרם של הבינה המלאכותית העולמית; אקדמאיים וחברות תוכנה גדולות מחרימים אותה כבר שנים. אבל היא מהנה, וזה מה שחשוב.

אף אחד מהמתחרים השנה לא עשה עבודה יוצאת דופן. כולם נפלו בניואנסים הקטנים. כמו הרובוט ששלח תנחומיו למות דרקון המחמד של השופט, או זה שאיבד את זה והשתכנע שהוא חתול. משעשע, כן?

6. הרוסים הם העם הכי מאנו-דיפרסי בעולם. או על גג העולם בהתלהבות של ילד, או למטה עם וודקה והרהורים ניהליסטיים.

פו הדב הרוסי, גירסת האנימציה הסובייטית מ – 1972, נכתב ברגע של דיפרסיה איומה. דיונים פילוספיים בסגנון 'החיים למה? ולאן?' עפים בדכאון אימים. זה כה נורא שזה פשוט מדהים וחובת צפייה. הנה עוד אחד ושתיים ושלוש וארבע.

7. "אלא אם חייתם במערה וודאי שמעתם על שערורית דמויות הנשים של לגו (במאי)". כך מתחיל פוסט שמספר על שערוריה שמעולם לא שמעתי עליה.

אז מסתבר שלגו ייצרו דמויות נשים עם חזה גוף (או משהו בסגנון), וזה גרר שלל התקפות ציבוריות. לא התעמקתי וקטונתי מלחוות דעה, אבל הפרטים פה. זה הוביל לפוסט שכולל את היסטוריית המגדר בלגו – ושיאו בפוסטר יפייפיה הסוקר עשרות שנים של דמויות לגו.

הידעתם? יחס דמויות הגברים-נשים של לגו מ – 1978 הוא 18:1! זה לא שלגו צריכים לפנות לשוק הנשי מסיבות מגדריות; הם צריכים לעשות זאת מסיבות מסחריות.

8. בשנות העשרים של המאה הקודמת החליט רוברט ג'ונסון שהוא רוצה לנגן בלוז. אך הייתה בעיה קטנה: הוא היה ממש גרוע בזה. הוא היה כל כך גרוע שכולם, החברים, המשפחה וההורים אמרו לו לפרוש.

ופרוש הוא פרש, ונעלם להסתובב בדרכים. אבל כשחזר, היה קצת שונה. אחר. המוזיקה שלו הייתה מהממת – וכל המוזיקאים שלעגו לו קודם רצו לדעת את סוד קסמו. לרוברט הייתה תשובה פשוטה: הוא פגש את השטן באמצע הלילה בצומת במיסיסיפי, ומכר לו את נשמתו תמורת כיוון הגיטרה.

עכשיו, בזמן שהאגדה הזאת כנראה לא אמיתית, בכל זאת יש בה איזשהו גרעין של אמת שנשמע נכון למעריצים. החבר'ה מרדיולאב עשו מאמצים כבירים, והלכו לחקור את הפרשה. התוצאה? פודקאסט של שלושים דקות. מי שיבחר להאזין מוזמן לחלוק עם הכיתה את התשובה.

9. פינת ההישג המתמטיקה. בטח כבר קראתם על זה בוואינט:

השערת גולדבך אומרת את הדבר הבא: "כל מספר זוגי גדול מ – 2 ניתן להציג כסכום של שני מספרים ראשונים". שימו לב למילה זוגי. אנשים נוטים להשמיט אותה. שימו לב ש – 1 לא נחשב מספר ראשוני. לכן '2' לא כלול בהשערה: אין מספרים ראשוניים קטנים ממנו (אחרת: 1+1 = 2 כמו שמלמדים בפעוטון).

זו אחת ההשערות הותיקות במתמטיקה; מקורה במכתב ששלח גולדבך למגה-מתמטיקאי אוילר  ב – 1742. מאז חלו כל מיני התפתחויות, אבל לא משהו מסעיר. הטענה עדיין לא מוכחת.

עד היום! סתם. גם היום היא טרם הוכחה. אבל טרנס טאו, מתמטיקאי ששמו כבר הופיע כמה עשרות פעמים בבלוג בעבר, עשה צעד נוסף בדרך להוכחה: הוא הראה שכל מספר אי-זוגי גדול מ – 1 (מאותם הסיבות כמו קודם) הוא הסכום של לכל היותר חמישה מספרים ראשוניים.

התקדמות? לכאורה אין פה התקדמות. הטענה מדברת על מספרים זוגיים ושני גורמים, וטרנס טאו על מספרים אי-זוגיים ו*עד* חמישה גורמים (יענו: או פחות). אבל מעשית יש פה הצהרה חזקה: העובדה שהטענה כללית כל כך – בלי קשר לכמה המספר הגדול – היא הישג יוצא דופן. בהחלט כזה ששווה אייטם בגיקדום.

[אמנות מחווה להאנה-ברברה. נו, החבר'ה האלה שעשו את הפליסטונס ושות']

10. גאונות היא הבזקה. אינשטיין, ניוטון וניימן – כולם הגיעו לגילויים הגדולים שלהם כשלא ניסו לפתור שום בעיה.

אבל מה עדיף? לנוח? לעבוד על בעיה קשה אחרת? או לעסוק באיזה פעילות לא דורשת מחשבה על סגירת מעטפות? ניסוי חדש שבדק את הנושא קובע: האופציה האחרונה עדיפה.

כידוע, תוצאה שתומך בה רק ניסוי אחד היא שטויות. אלא אם היא תוצאה שאני גם תומך בה כמו זו הפעם ואז זו עדות מנצחת. הלכתי לשחק במחשב. ובמטוטא ממכם – כשהמנחה מחפש אותי, נא לשלוח לו לינק למחקר.

11. יש הנחה – אולי נכונה – ששירותי המוזיקה החדשים "צודקים" יותר. נו, אתם יודעים, כל השירותים האלה שאתה משלם מאה שקל לחודש ויכול לשמוע כמה מוזיקה שאתה רוצה. למה צודקים? כי הם מחליפים את חברות המוזיקה המרושעות. כי הלקוח משלם פחות ומקבל יותר.

אבל גם אל קפונה היה נחמד אל החברה שלו. כלומר: צריך לראות את התמונה המלאה. ופה השאלה: האם האמנים נהנים משיטת ההפצה החדשה? איך מתפזר הכסף שהלקוח משלם? האם הבוסים החדשים לוקחים פחות לכיסם ומפרישים יותר לאמן?

ברור שלא! כלומר, זה מה שטוען דיוויד לורי – מוזיקאי, מפיק, טכנאי הפקות וגיק מוזיקה. ממש לאונרדו דה-וינצ'י של המוזיקה. הוא מציג תמונה אפלה משהו; אמנים, אפילו קטנים, שלוקחים יותר סיכונים ומרוויחים פחות כסף.יותר מכך: בזמן שחברות התקליטים השקיעו ביצירת מוזיקה, החברות החדשות רק מפיצות אותה.

[האם התקופה הויקטוריאנית הייתה היפה בתקופות האנושיות? Klockwerks – האתר של רוג'ר ווד – מציג שלל שעונים ויקטוריאניים עותקי נשימה. סטים פאנק במיטבו]

12. אורי ברקוביץ' היה בקייב. בניגוד אלי הוא לא בילה זמנו בחיפוש שקית גדולה, אלא ממש התעניין במקום.

הפוסט שכתב על הביקור הוא אחד הטקסטים המרתקים על אוקראינה בכלל וקייב בפרט בעברית. הקריאה מעוררת בי דחף עז לעלות על מטוס מזרחה ולנחות בבירת אוקראינה.

13. גם אתם סובלים מקדחת הצמא לידע? כולם סביבי נראים חולים במחלה הזאת כיום.  כבר כמה חברים התמכרו לקורסים של Coursea עליהם כתבתי בעבר. אבל יש את אלו שזה לא מספיק להם, ורק רוצים עוד ועוד.

שאלו את סלאשדוט: איפה יש קורסים מכוונים אונליין? והמגיבים בסלאשדוט ענו. אלו כבר לא הדיונים המרהיבים מפעם, וזה עצוב נורא. אך עדיין, יש שלל לינקים מצוין. Khan Academy, או קורסים ביוטיוב או מה לא.

תקראו, תאזינו ותחכימו. סלוגן הגיקים.

14. סדרת קומיקס מצליחה שמסתיימת היא חגיגה אמיתית. עולם הקומיקס הוא הדבר הכי מסחרי וציני ביקום, והסיכוי שיפסיקו לחלוב שם פרה שופעת שואף לאפס.

אבל זה קורה! זה קרה עם פריצ'ר (המופתית), Y the last man (המופתית אך קצת פחות) ועכשיו זה קורה עם DMZ – המופתית למדי אבל לא סוחפת כמו קודמותיה.

DMZ מתרחשת בעתיד דיסוטופי. עתיד בו ארה"ב נמצאת בעיצומה של מלחמת אזרחים חריפה עם ניו יורק. קראתי את 23 החוברות הראשונות בסדרה (מתוך 72), ולא נראה לי שבחודשים הקרובים אגיע לשאר. אבל עכשיו לפחות יש סיבה לשאוף להמשיך.

אח, געגועים לימים בהם היה זמן פנוי לקרוא מלאמלאמלאמלא קומיקס.

15. המסע למאדים מתקרב! וב"מתקרב" הכוונה היא למדברים עליו עד מוות אבל שום דבר בתכל'ס לא קורה.

היזם ההולנדי טורף הגבינות, בארס לאנסדרופ, מחיה את רעיון המסע לכיוון אחד. כמה? ארבעה אסטרונאטים. למה? אמה. הרעיון: הרבה הרבה הרבה פחות דלק לסחוב על החללית. מימון: בעזרת ריאליטי שיעשו על ארבעת המופלאים. I kid you not.

בינתיים בגזרת הירח העסק מתחמם, ואפילו לנו יש נציגים פוטנציאליים שם: SpaceIL. ובנאסא קצת משקשקים. עד עכשיו הם די התייחסו לירח כאל מחסן האיחסון הפרטי שלהם, ולא נוח להם שבאים ילדים אחרים לשחק שם.

אז הם מאיימים על הבאים העתידיים: אל תגעו בדברים שלנו! או ש… או ש… בתכל'ס אין להם יותר מדי מקל וגם בכלל אין גזר. אבל הם עדיין מבקשים בתוקף.

להאמין לטענה שיש רק מחקר אחד שתומך בה זה הרגל רע. אלא אם כן הטענה תומכת בסגנון החיים שלי כמובן. חוקרים "הוכיחו": קפה מונע אלצהיימר. ואני מוסיף: גם בירה מן הסתם!