המדף הז'אנרי – סיירת החלל "נצחון" – סטניסלב לם
יש מעט מאד מד"ב מפורסם שלא נכתב במקור באנגלית. 'פיקניק בשולי הדרך' של האחים סטרוגאצקי, סולאריס של סטניסלב לם ו… המפף. בטח שכחתי איזה משהו גרמני או צרפתי (ז'ול וורן?), אבל די זהו.
הנקודה שלי היא שסטניסלב לם, זוכה פרס מסדר הנשר הלבן הפולני, חבר של כבוד לשעבר באגודת סופרי המד"ב האמריקאיים, וסופר מד"ב מפורסם בכל העולם – הוא תופעה יוצאת דופן.
קראתי בעבר שניים מספריו: סולאריס וחזרה מהכוכבים. שניהם מצוינים, אבל שניהם לא… סוחפים.
זה לא שיר של קרח ואש: יצירה בה דף רודף דף וכשמניחים אותה מהיד רוצים לקרוא את כל מה שהכותב כתב אי פעם. אבל אלו כן יצירות חכמות, מקוריות, כתובות היטב – וכן, גם מהנות. אבל לא בטירוף. אולי באשמת התרגומים הישנים.
וזו גם פחות או יותר הדעה שלי על סיירת החלל "נצחון". אבל בואו נסביר:
על כוכב רג'יס 3, כוכב מרוחק מישובי בני האדם, נעלמה החללית קונדור. סיירת החלל 'נצחון' נשלחת לשם כדי לבדוק מה עלה בגורלה.
אנשי הסיירת מוצאים את קונדור כמעט ללא פגע, אך עם בעיה קטנה אחת: צוותה מת לגמרי. סיבת המוות? גוועו ברעב – וזאת בשעה שמחסני הספינה מתפקעים מאוכל.
מפה מתפתחת תעלומה בלשית אדירה. וכשאני אומר אדירה אני מתכוון: הגיונית. פתרון רודף תעלומה, ואחריה מגיעה עוד תעלומה חדשה. הכל מרגיש כמו פרק מוצלח במיוחד של מס"ב.
אז מה הבעיה? כרגיל אצלי: הדמויות. הן שטוחות וברורות כמו נייר צלופן שקוף. חבל שלם לא כותב כיום – בעידן בו לדמויות במד"ב יש אופי. נכון, הספרים שלו היו מתעבים (מלשון "עבה") פי שלוש. אבל הם גם היו מהנים פי כמה וכמה – והרעיונות המבריקים היו מרוויחים.
בכל זאת, מומלץ לקרוא. כי זה ספר חכם, וזה ספר שמדפדפים בו הלאה כדי לדעת מה קורה, ולפעמים דופקים בראש בהנאה "איך לא הבנו לבד קודם" כשפתרונות מוסברים. לסטניסלב לם היה חזון אדיר והוא לא מתבטל מול סופרים מודרנים של שנות האלפיים.
עוד מחכה לי על המדף 'כנס העתידנים' שלו. ביקורת תבוא לאחר הביקור הבא בת"א.
[סיירת החלל "נצחון", סטניסלב לם. פולנית: 1973, עברית: 1981. 180 עמודים. 8/10]
הערה:מה זה מטיל קדמיום? אסטרוגטור? מנורת גמגבר? וזה רק מבחר מקרי מתחילת הספר! אז כן, את רובם אפשר להבין מהקונטקסט. אבל הנקודה היא שעברית שפה קשה, תרגומים ישנים לעברית קשים מאד, וזה בהחלט מוריד מרהיטות הספר.
נכון, ספריו של לם באמת אינם סוחפים כספרי מד"ב אחרים. אבל אני חושב שזו טעות לנסות למדוד את אותן מסות אקזיסטנציאליסטיות עמוקות ומורכבות שלו באמת מידה שכזו, המתאימה יותר לבידורונים עמוסי ריגושים.
עניינם המרכזי של סולאריס ושל סיירת החלל "נצחון" הוא, לדעתי, האבסורד הבלתי נסבל של הקיום. לם בוחן ממעוף הציפור את האדם ומקומו ביקום, ולכן אינו נדרש לפיתוח פסיכולוגי של הדמויות המרכזיות. הסגנון היבש והמדעי שבו מגוללים שני הספרים את אפסותה של האנושות (הבוטחת כל כך בעצמה) לנוכח מסתורי הקוסמוס כרוך, כך נדמה לי, בתחושות עזות של בדידות, כאב ובעיקר אימה מצידם של גיבורי היצירות ושל הקוראים לנוכח חוסר הפשר של הבלתי ידוע והבלתי מובן. תחושות אלו, שהעלילה הבלשית שולית להן, הן שמסייעות לרעיונותיו של לם לחדור עמוק ולשקוע הרבה אחרי שנשתכחו הרעש והצלצולים של יצירות מד"ב אחרות.
דווקא כנס העתידנים הוא יצירה קלילה יותר שחותרת אולי לאותם יעדים פילוסופיים, אך באמצעות הומור שחלקו שחור וחלקו על גבול הנונסנס. אני מאחל לך הנאה בקריאה ומצפה לביקורת מאירת העיניים.
הערה להערה:
אני לא בטוח לגבי מטילי קדמיום ומנורת גמגבר, אבל המילה אסטרוגטור מופיעה כך במקור הפולני.
אחת התגובות מאירות העיניים שהופיעו בבלוג. ממש נהניתי לקרוא אותה (בלי קשר להאם היא סוחפת או לא ; ) ).
אני עדיין לא מחסידי סגנון הכתיבה היבש של לם, אבל לפחות עכשיו מבין אותו יותר בהקשר האמירה.
בכלליות, לדעתי ספר-סוחף נוצר לווא דווקא ע"י ריגושים זולים. יש המון סוגים של כתיבה סוחפת. קח אותי, למשל, כקורא; דמויות סוחפות אותי. מהרגע שהתחברתי לדמויות אני יכול לקרוא עשרות עמודים המתארים את ארוחות הבוקר הבנאליות שלהם.
אפילו הרעיונות שמנסה להעביר הספר – שתארת במילים הכי מדויקות שיש – היו מועברים יותר בחדות ע"י דמויות מלאות. חוסר האונים של הדמויות היה מועצם פי כמה וכמה לו הייתי רואה בהם אנשים אמיתיים. לכן הקטעים בסוף שמתוארים דרך עיניו של הנווט רוהן, הדמות היחידה בספר שהותירה בי רושם כלשהו, חודרים יותר.
אני אוהב במיוחד את "טיס חלל שלו" (אני חושב לפחות שזה שם התרגום הישן שקראתי לעברית). אוסף של סיפורים קצרים.
כמו שכתב דרור מעלי, הגדולה של לם היא לא בעלילות סוחפות שיכולות היו באותה המידה להיות לסדרת טלויזיה רוויות נתלי צוק (איך לתרגם Cliff Hanger?). הגדולה שלו לטעמי היא בראיה שלו אל תוך הדברים והיכולת לספר סיפורים קטנים שאומרים הרבה. מזכיר לי בזה את צ'אפק, אם כי ברוב הדברים הכתיבה שלהם ממש לא זהה.
גם אתה וגם דרור רואים את הדברים קצת קיצונית. כתיבה סוחפת לא חייבת להיות כתיבה לסדרות אמריקאיות. יש כל כך הרבה ספרים חצי-פילוסופיים סוחפים (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום של קונדרה קופץ לי עכשיו כדוגמא אחת מיני רבים). זו בהחלט מעלה של ספר לדעתי.
מי זה צ'אפק? (וסליחה מראש על הבורות)
קארל צ'אפק זה האח של האיש שהמציא את המילה רובוט!
האמת שלרוב אומרים את זה הפוך, קארל הוא האח היותר מפורסם מבין השניים לדעתי.
דודה וויקי כמובן יכולה לספר לך עוד הרבה עליו- https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%90%D7%A8%D7%9C_%D7%A6%27%D7%90%D7%A4%D7%A7
אני אוכל להמליץ לך על "המלחמה בסלמנדרות" ו"האיש שידע לעופף", כמו גם על "שנת הגנן" אותם קראתי. שלשה ספרים שונים האחד מהשני, אבל כל קחד מהם מקסים ומעניין בדרכו שלו.
עכשיו כשאתה אומר את זה אז שמעתי את שמו בעבר – וישר הצלחתי להדחיק.
מקבל את ההמלצה. עכשיו רק צריך למצוא דרך להשיג את הספרים.
כנס העתידנים 🙂
יקח קצת זמן. הוא נמצא בישראל ואני בארץ אחרת לגמרי.
שוב עשית לי חשק לקרוא מדע"ב (לא שזה קשה). תודה!
והערה: באתר הקורסים המעולה (והחינמי) קורסרה יש קורס שמוקדש למדע בדיוני. רובו נוגע ליצירות ישנות להפליא, אבל שבוע אחד הוקדש לLeft hand of Darkness. ניתנו שם תובנות נחמדות על הספר. כדאי.
https://www.coursera.org/course/fantasysf
נראה אדיר הקורס! הבעיה שהתחיל בדיוק עכשיו סמסטר חדש, והסיכוי שאצליח להתפנות לקורס נוסף מתוך בחירה קטון-קטן.
את שומע את הקורס באופן קבוע? מה עוד יש שם?
צ'לח לי מייל לfuzzyami בג'ימייל. אפשר לארגן משו.
ואאווו, הזכרת לי את הקיבֶריאדה.
חייב למצוא אותו. צריך להיות פה עותק בתרגום עברי באיזשהו מקום