וולפסאו. כפר. פרנקוניה. שלג (פוסט תמונות צנוע)
הסיפור איך הגעתי בפעם הראשונה לוולפסאו (wolfsau) אבד מזמן בין הטיוטות לפוסטים.
וולפסאו מוקף בגבעות משלושה כיוונים. הכפר הוא התגשמות הרומנטית הגרמנית: עשרה בתים, שבע משפחות. שלושה עומדים ריקים כאנדרטה לתקופות יותר משגשגות.
עד לפני עשור היה שם פאב. התושבים המעטים סרו אליו אחרי העבודה לכמה בירות עם השכנים. עד לפני חמש עשרה שנה הגיע פעם בשבוע שוחט לכפר ועזר במלאכת שחיטת הבקר.
כיום החוואות במקום היא יותר תחביב. יש מכוניות. הדרך לעיר הגדולה הקרובה היא 45-60 דקות נסיעה, ואנשים לא מתפשרים על עבודה. בזוג שאני מכיר, הוא, שגדל בכפר, מרצה להיסטוריה, והיא רוקחת.
בסופ"ש האחרון טיילתי עם אימי בין שווקי חג מולד בפרנקוניה שבבוואריה. כדי להגיע לוולפסאו היינו אמורים לקחת אוטובוס לכפר אחר, קצת יותר גדול, לידו – ואז ללכת ברגל חצי שעה. אבל התחילה סערת שלגים והמארחים הציעו לאסוף אותנו עם באוטו.
השלג המשיך לרדת בלילה, והמראות מהחלון בבוקר היו עוצרי נשימה. באומץ רב יצאנו לטייל ברוח ובקור בין שבילי הכפר. עולים טיפה לגבעות ואז יורדים שוב.
אירוניה. בטיול בן שלושה ימים בין אטרקציות תיירים מפורסמות, המראה הנהדר ביותר בסופו של דבר הוא הבאנאליות לשמה.
תמונות מקסימות וסיפור נוגע ללב. שמעתי שברוסיה יש הרבה כפרים חצי נטושים כאלה, שנשארו שם ארבעה-חמישה זקנים, כי כל הצעירים עקרו לעיר הגדולה.
עולם הולך ונעלם.
הייתי שמחה לבקר בכזה מקום ולו רק כדי לתפוס את ההסטוריה במעופה.
דווקא בגרמניה יותר קל לחיות כיום בכפר כזה: עם תחבורה ותשתיות וכו'. להרבה זו הגשת חלום החיים בטבע בלי להתפשר על העבודה.
במזרח אירופה, שם יש עדיין כפרים רבים שאין כביש שמגיע אליהם, הסיפור קצת שונה..
מראה של אחרית הימים,וגם תחושה…הלבן המסנוור הזה והבדידות בין האחו והגבעות מרשימים ביותר
פוסט נודף אווירה. כיף לקרוא ולראות.
מעניין יהיה לקרוא איך באמת הגעת למקום הזה לראשונה.
יש סיפורים שנשמעים יותר אקזוטיים כשלא מספרים אותם. זה פה כלל הרבה מאד גשם ואנשים טובי לב..