המדף הז'אנרי: ההתיישבות האחרונה – ג'ון סקאלזי. הספר השלישי בעולם האדם הזקן.
אני אוהב את ג'ון סקאלזי. כאילו, מאד אוהב את ג'ון סקאלזי. כלומר, ממש אהבתי שניים משלושת הספרים שלו שקראתי (לשלישי נשארתי אדיש). עכשיו אפשר להעלות את זה לשלוש מארבע. כי ההתיישבות האחרונה הוא ספר מד"ב מעולה.
זהו הספר השלישי בסידרת האדם הזקן. זוכרים שבסקר המד"ב הגדול של לוקוס זכה הספר הראשון בתואר ספר המד"ב הטוב ביותר של המאה ה – 21? שני דברים נוספים לציין על הספר: הוא היה מועמד להוגו. כמו הספר הראשון והרביעי בסידרה. הוא נטול גימיק; דבר יוצא דופן אצל סקאלזי. סופר שלכל ספר שלו יש סיפור משלו.
בהתיישבות האחרונה אנו חוזרים לג'ון פרי. גיבור הספר הראשון וה'אדם הזקן' בכבודו ובעצמו. פרי פרש מעולם המלחמה וחי בעולם <חור-בתחת>. שם הוא מנהל חווה שקטה יחד עם אשתו ובתו. זו בכלל לא קלישאה ולאף אחד לא ברור שבעמוד השלישי יבוא איזה קולונל מלא חשיבות-עצמית וישלח אותם למשימה סודית.
המשימה, מסתבר, היא להקים התיישבות. נשמע משעמם? בלו שבוע בהתנחלות – או, לחילופין, בהתיישבות במערב ארה"ב בתחילת המאה ה – 19, ואז נדבר. פרי וסייגן עוזבים בשמחה את העולם הנידח שלהם כדי ללכת להקים התיישבות בעולם אחר – ומפה הדברים מסתבכים.
כל מי שקרא אי פעם ספר של סקאלזי יודע למה לצפות: אקשן אינטיליגנטי בלי הפסקה. הדמויות של סקאלזי זהות לגמרי. כולן לוגיות להחריד ומסוגלות להפיק מסקנות מבריקות משבריר מידע ("הממ.. שלחו אותנו לכוכב עם הרבה מכסחות דשא, מה שאומר שיש שם דשא, מה שאומר שיש פרות, מה שאומר שיש גילפיריאניים – חייזרים שצדים פרות – מה שאומר שמחכה לנו מלחמה! חברים, התאמנו בקליעה למרכז הכובד של הפרה!").
כולם גם חברמניים כאלה, אנשי אקשן, אף פעם לא מתעייפים כי אנשים כידוע תמיד מלאי אנרגיה, ובעלי יכולות מנטאליות של מייקל ג'ורדן בעמידה מול אתגרים.
אבל אני, ועוד מליוני קוראים, אוהבים את הדמויות הללו. אני אוהב את הגילויים והטוויסטים הבלתי פוסקים של סקאלזי. חלקם נראים נורא הגיוניים. חלקם מופרכים, אבל עדיין כיפיים. אין שנייה משעממת בספרים של סקאלזי, ועם זאת לא נדמה שהוא מזלזל באינטיליגנציה של הקורא. להפך אם כבר.
קראתי את ההתיישבות האחרונה בתזמון מושלם: בדיוק עכשיו יצא הספר החדש של סקאלזי בעולם האדם הזקן (החמישי במספר). מה שאומר עוד שניים למנייאק. אגיע אליהם בטח לפני סוף הקיץ.
[ההתיישבות האחרונה – ג'ון סקאלזי (אמזון
קראתי את "האדם הזקן" ולא אהבתי. התרשמתי שהמספר אוהב את הגיבור שלו יותר מדי, והוא שורד כל מיני דברים מופרכים מדי, ומצליח במטלות לא אפשריות כמעט ללא שום הכנה.
זה בהחלט לא ספר מציאותי. הגיבורים של סקאלזי הם סוג של ג'ק באואר כאלה. לי זה לא מפריע. נהפוך הוא!
טוב, אז מין הסתם – לי זה הפריע. זה מפריע לי גם ב "24".
אני מוכן לקבל עולם שונה, אבל גם בעולם שונה יש חוקים משלו, ויש לי יכולת להעריך מה סביר בו, גם אם פחותה.
אם אירועים לא סבירים בעליל יתרחשו אחד אחרי השני ותמיד לטובת הגיבור, זה יגרום לי להפסיק להתעניין בו. מה אכפת לי שהגיבור נמצא פצוע בבית מבודד, מוקף בפושעים חמושים ברובי לייזר?
הוא פשוט ישבור את המראה, וישתמש בה בשביל להחזיר את כל היריות חזרה אליהם, ויהרוג אותם, או משכנע אותם שהוא פשוט יתומה מסכנה, או משהו אחר מופרך לחלוטין.
ברגע שהסופר מכופף את המציאות של הסיפור יותר מדי (ו "יותר מדי" זו הגדרה מאוד גמישה, אני מסכים), אז זה כבר לא מעניין.
ב – 24 זה התחיל להפריע לי בעונה הרביעית. עכשיו לא ברור לי איך הצלחתי לסספנד את העניין שלוש עונות. בינתיים אצל סקאלזי אני נהנה מזה. לאיודע להסביר למה.
אגב, קראת את חולצות אדומות? הספר הלפני אחרון שלו. נראה לי שהוא עצמו מסכים איתך. הוא מבקר שם את המנהג הזה של סקאלזי הצעיר וקורא לו "עצלנות".
(הרעיון עם המראה גאוני. ברשותך, אשתמש בו בסיפור הקצר הבא שאכתוב! :D)
בבקשה, תשתמש 🙂
לא קראתי את חולצות אדומות. אחרי "האדם הזקן" עברתי לדברים אחרים.
אני חייב לומר שהוא לא היחידי, זו בעייה יחסית נפוצה. פשוט אצלו התחושה שלי הייתה שזה בממדים אחרים לגמרי.