המדף הז'אנרי: עיר של עצמות – קסנדרה קלייר

הרבה קוראים שלחו בקשה, טלפתית אומנם, שאכתוב ביקורת על עיר של עצמות. כי באמת חסרה ביקורת נוספת לשלושים מליון שכבר יש ברשת.

עיר של עצמות הוא ספר פנטזיה אורבנית לנוער. הספר הראשון מתוך סדרה בת שישה ספרים שדי כבשה את צמרות המכירות מאז שדמדומים ומשחקי הרעב יצאו לפנסיה. אוטוטו, ב – 23 לאוגוסט, יצא סרט ע"פ הספר לאקרנים. החלטתי לקטול אותו לפני שזה יהפך לטרנד.

אין שום דבר מתוחכם בספר. העולם? ניו יורק של ימינו אנו – רק עם שדים, ערפדים, אנשי זאב ולוחמי חושך חבויים! העלילה סובבת סביב קלייר פריי. נערה בת 15 שחושבת שהיא רגילה לגמרי אבל היא ממש, אבל לגמרי, לא! למעשה, היא נצר למשפחת לוחמי חושך מהוללת עם כישורים חבויים שהיא לא מבינה! אגב, סימני הקריאה בפוסט זה נועדו להיקרא בטון סרקסטי!

יש לקלייר ידיד ילדות שמהעמוד השני לוטש בה עיני עגל, יש גם אחד, לוחם חושך עשוי ללא-חת, שמבלבל אותה. יש משולש אהבה משעמם ועולם שחייבים להציל. ממש הארי פוטר פוגש כל קלישאה אפשרית.

עיר של עצמות הוא הספר הכי מקטב שראיתי מזה הרבה זמן. תעיפו מבט בציוני הקוראים: 1, 5, 1, 5 וכו'. סדרה לא מתכנסת. או שאוהבים אותו מהעמוד הראשון או שחושבים 'מה זה הבבל"ת הזה?!' וממשיכים עד הסוף רק כדי לספר שקראתם. וזה לא שרק טינאייג'ריות אוהבות את הספר. ממש לא. אנשים בוגרים ואינטליגנטים שאני מכיר עפו עליו כאילו הוא הביאה החדשה של הארץ התיכונה.

יש לי הימור ללמה זה ככה: עיר של עצמות הוא ספר קלישאתי שכתוב מעולה. אפילו אני מצאתי שם ציטוטים שנונים להמשך החיים ("הוא נראה טיפש בהתחלה, אבל כשמכירים אותו לעומק מגלים שהאינטליגנציה שלו בעצם ממוצעת לגמרי"). קסנדרה קלייר, בניגוד לסוזן קולינס ממשחקי רעב, יודעת לכתוב, עם יציאות שנונות להחריד.

זה גם ספר לא משעמם לכאורה. כלומר, תמיד קורה משהו. הבעיה היא שהמשהו הזה בדר"כ צפוי, מטופש – או במקרה הכי גרוע: מופרך לגמרי. כולל קטע בלתי נשכח בו אחת הדמויות נהפכת לעכבר. סתם ככה! באמת, כאילו, סתם. לא קרה שום דבר כבר שלוש שורות ואת הסופרת תפס חשק עז לעכברים.

מה שהכי מצחיק הוא שייתכן שאמשיך הלאה עם הסידרה. לא כי היא טובה. לא כי היא מעניינת. אלא כי היא תופעה תרבותית. ובתכל'ס, עשיתי דברים גרועים יותר בחיי בשביל להישאר מעודכן מאשר לקרוא יצירה קריאה חסרת עמוק.