חומוסית הזהב או: חומוס קלבוני ברמת גן

[ראו תגובת עדכון למטה]

החומוס באבו חסן סניף הדולפין יותר טעים מזה שבסניפים החדשים. למעשה, החומוס שם הכי טעים בשולחנון הקטנטן שבחוץ בשמונה בבוקר ביום סגריר.

זה לא שיש הבדלים אמיתיים בטעם; כנראה שאין. אבל חומוס זה אחד המאכלים שהכי מושפעים מסביבת ההגשה. חומוס אמיתי, לפי ההגדרה שלי, לא מגישים במסעדה גדולה עם המון סועדים. חומוס אוכלים בכוך סתמי קטן, במקום בו יש טבח אחד ומלצר אחד שלוחצים את היד לכל לקוח שני שמגיע.

למה כל ההקדמה הזאת? כי אכלתי לפני שנים בחומוס קלבוני ביפו ומאד לא אהבתי אותו. זה היה אחרי השיפוץ והמקום היה מהודר מדי לטעמי. תרתי משמע.

א-בל: החודש סעדתי בחומוס קלבוני ברמת גן לעומת זאת, והיה מעולה! האם החומוס שונה? יותר סביר להניח שברמת גן המסעדה ממוקמת בחור באמצע רחוב ראשי, וזה קנה את ליבי.

בואו נתחיל רגע משם המקום. חברי פ', חומוסאי רב-מעללים, המליץ לי עליו. הוא טען שקוראים לזה 'חומוסית הזהב'. הוא גם אמר שבפנים כתוב משהו על הקשר לקלבוני, אבל הוא לא בטוח.

כשאני הגעתי כבר לא מצאתי זכר לשלט חומוסית הזהב. בניין ליד שוכנת מאפיית הזהב, אבל על החומוסיה עצמה לא רשום כלום. יש רק כמה שלטים קטנים שמציינים 'חומוס קלבוני'. שאלתי את העובד והוא אישר שהם 'חומוס קלבוני מיפו – יש לנו סניף גם בחולון!'.

יש כמה גרסאות של החומוס: גרגירים, פטריות וכו'. הכל בסביבות העשרים ש"ח פלוס. מנת קומפלט עם סלט-צ'יפס-פלאפל עולה 32. בלי לחשוב הזמנתי חומוס-מסבחה. זה מה שהגיע:

לא בטוח מה החומוס ומה המסבחה פה. האמת היא שכמות החומוס מאד, אבל מאד – איך לאמר את זה בנימוס? קומפקטית. סיימתי אותה בשש ניגובים. לבד היא לא מספיקה להשביע בן אדם חצי-בוגר. יחד עם התוספות של הקומפלט זה סבבה לגמרי.

החומוס עצמו היה באמת טוב. מאד טחינתי. כמעט נוזלי מרוב טחינה. הגרגירים הפתיעו; למרות שהם גדולים יחסית למה שמגישים בחומוס אדהם ודומיו, הם היו רכים כמו שמיכת פוך. ממש נמסו בפה.

שאר תוספות הקומפלט היו מעולות. החבר שסיפר לי על המקום אמר שיש להם את אחד הצ'יפסים הטובים באיזור. אמר – וצדק: צ'יפס של פעם: עבה ובשרני. הפלאפל היה פריך מבחוץ ורך מבפנים – רק חבל שהיו כדורים ספורים בלבד. הסלט? טרי וטוב. הבחור שהביא אותו הזהיר ש'הוא כבר מתובל! לא להוסיף מלח!'. וצדק.

המקום עצמו פיצי. כל כך פיצי שאפילו מקום לכיור אין בו – הכיור ממוקם בחוץ (ראו תמונה). הוא יושב על ציר תנועה ראשי: רחוב ירושלים. אבל מעבר לדלתות ההזזה וזמזום המזגן ישנו כמעט ניתוק מהרחוב.

חומוס קלבוני ברמת גן כבר הספיק לאסוף מעריצים. לא רק החבר שהמליץ עליו – שהוא חומוסאי ידוע. לידינו, למשל, ישב אדם שאמר שהוא בא במיוחד מירושלים בשביל לאכול שם. אני לא בטוח אם החומוס עד כדי כך מיוחד. הוא טוב, אפילו טוב מאד – אבל יש טובים ממנו.

כשלוקחים בחשבון את חווית האכילה: כוך קטן, כמה שולחנות, כיור בחוץ, מקום שאף אחד לא יודע עליו באמצע הדרך ושני עובדים – טעם החומוס בלי ספק משתפר.

[חומוס קלבוני רמת גן. שדרות ירושלים כמעט על הפינה עם בן גוריון]