חולצות אדומות זכה בהוגו!

חולצות אדומות זכה. ברכות לג'ון סקאלזי.

אני בשוק. כלומר, מופתע. אבל גם שמח כי זה הספר שהכי אהבתי מהרשימה – וקראתי 3.5 ספרים ממנה! רוצה לאמר, אני באמצע של Throne of the Crescent Moon (שיככב במועדון הקריאה עוד כמה חודשים). את החמישי, של לויס מקמסטר בוז'ולד, לא אקרא בזמן הקרוב כי ספרים שלה לא מדברים אלי.

בואו נעשה סדר. חולצות אדומות הוא פצצה של ספר. לא סתם כתבתי עליו ביקורת משתפכת כל כך.

מצד שני, חולצות אדומות הוא לא הספר הכי עמוק בעולם. הוא יותר קריצה מתמשכת לחובבי סדרות מד"ב. הביקורת הרווחת אומרת 'איזה כיף של ספר! עכשיו בואו נלך לקרוא דברים רציניים'.

2312 הוא פשוט ספר טוב יותר. למרות שהוא פחות מהנה לקריאה וסוחף מחולצות אדומות. 2312 מפוצץ רעיונות כרימון. כשהמציאו את ז'אנר המד"ב, חשבו עליו. הוא גם ספר מהולל פי אלף. הנה הביקורת  עליו.

אולי גם מסתמנת מגמה: זו השנה השנייה ברציפות שהספר שזוכה בהוגו הוא ספר שקורץ, במודע ובצורה הכי ברורה בעולם, לקהל חובבי המד"ב\פנטזיה. שנה שעברה זה היה Among Others (ביקורת). הוגו הוא פרס בחירת הקהל. האם נמצא הטריק לזכות בפרס? לכתוב ספרי מטא כאלה?

זה הרגע לנחם את מירה גראנט שהפסידה. שוב. בפעם השלישית ברציפות. הפעם עם הספר הסוגר של טרילוגיית Newsflesh: בלקאאוט. הנה הביקורת עליו. לא שאני מופתע: הוא הספר החלש בסידרה. אם השניים הקודמים לא זכו, איזה סיכוי היה לו?