המדף הז'אנרי: Caliban's War – ג'יימס ס.א. קורי (השני בסדרת ההתרחבות)
Leviathan Wakes, הספר הראשון בסדרת ההתרחבות, היה כוכב מועדון הקריאה של הבלוג. בלי שום ספק. זוהי אופרת חלל חצופה מלאת אקשן. קרב חלליות רודף קרב חלליות והכל איכשהו נעשה בצורה נורא חכמה והגיונית. ספר פשוט מבריק.
ספר ההמשך, Caliban’s War, הוא בדיוק אותו הדבר – רק טיפה פחות טוב. זה הגיוני, כן?כמה סדרות אתם מכירים עם שני ספרים אדירים אחד אחר השני?
(רשימה קצרה מהראש: פנדורין, אמבר, NewsFlesh (בלי הספר השלישי) ומאלאזן. אפילו בשאוש"ק ושר הטבעות הספר השני פושר יחסית לראשון ולשלישי שהם יצירות מופת)
אי אפשר לדבר על Caliban's War בלי לספיילר את הספר הקודם. אז מי שלא קרא – קישתא. לכו לביקורת על Leviathan Wakes, תקראו אותו ואז תחזרו.
העמודים הראשונים של Caliban's War ממשיכים בדיוק את הקו של הספר הקודם: אקשןןןןן!!!1
הסצינה הראשונה מתרחשת על גנימד, אחד מירחי צדק. היא מציג בפנינו את בובי: לוחמת מארינס ממאדים בגובה שני מטר פלוס. אמזונה-אמזונה.
בובי מאיישת את אחד המוצבים של מאדים על גנימד. כמו כל הצוות המאדימי, עיקר תפקידה הוא לצפות על עמיתיה מכדור הארץ ולראות שהם לא עושים דברים חצופים מדי ע"פ הקוד הבינלאומי.
עד שיום אחד העמיתים מכדור הארץ עושים משהו לא צפוי: הם מתחילים לרוץ לכיוון המוצב המאדימי. מה שבהתחלה נראה כמו טמטום טהור, מתגלה מהר מאד כמשהו מפלצתי אחר שמן הסתם קשור לחייזר מהספר הקודם.
התקרית היא הקש ששובר את גו הגמל, ומלחמה מתחילה על פני גנימד בין כדור הארץ למאדים.
כמו בספר הקודם, גם פה כל פרק מועבר מנקודת מבט של דמות אחרת. רק שהפעם יש לנו ארבע נקודות מבט. אחת ישנה: קפטן ג'ים הולדן (האדיר) מהספר הקודם. שלוש חדשות: בובי, איזה מדען מגנימד, וכריסיאן אוואסרלה: סגן יו"ר האו"ם ואחת הנשים החזקות ביקום.
פה טמונה אחת הסיבות שהספר חלש יותר מקודמו: הדמויות. בספר הקודם היו רק שתי דמויות: קפטן הולדן והבלש מילר. שתיהן היו אדירות. בספר הזה? הולדן נשאר הולדן. המדען מגנימד דמות כל כך מאוסה ובכיינית שחבל לבזבז עליה מילים. ובובי? היא פרווה כזה. לא מזיק, אבל בטח לא מועיל.
רק כריסיאן אוואסרלה היא דמות פנטסטית מבין החדשות. היא הודית מזדקנת עם פה גדול, אגו ענק ובטחון עצמי בשמיים. הדבר היחיד שמפחיד אותה הוא שהשמיים יפלו על ראשה, ובתכל'ס גם מזה היא לא ממש חוששת. היא נכנסת למקומות שהיא לא מוזמנת אליהם, ובין קללה לקללה יורה שורת פקודות. היא פקחית, מלאת אנרגיה, עובדת קשה ופוליטיקאית למופת (חוץ מהקללות). ממש דמות מלאת השראה.
הנקודה החלשה השניה של הספר היא "אילוץ-הסופר". מצבים בהם ברור שהסופר יצר איזה אילוץ מלאכותי כדי להריץ את העלילה. גם הספר הראשון היה מהודק להפליא, אבל שם הדברים נפלו למקום באיזה הגיון פנימי מופלא. פה? ביותר מדי סצינות רואים את טביעת היד של הסופר במה שהדמויות עושות.
מעבר לשני הקיטורים האלה, Caliban's War הוא עדיין ספר טוב. הוא המשך ראוי ל – Leviathan Wakes. ואפילו אם הרמה טיפ-טיפה גולשת כלפי מטה, עדיין קשה לי לחשוב על מתחרה ראוי בתחום אופרת אקשן-חלל.
מסכים, אבל בכל זאת המשכתי גם לשלישי, ככה שיצא טרילוגיה בשלושה שבועות, שזה לא רע. השפעה ניכרת של ג'ורג' ר ר, גם במבנה, גם בסיפור. קצת יותר מדי חפירות רומנטיות ופילוסופיות לטעמי ב 2+3 אבל עדיין שווה קריאה. ד"א, אני קראתי כריסיאן, והיא בהחלט ההברקה של הספר.
צודק – כריסיאן.
האמת היא שגם המשכתי כבר לשלישי – כמעט בלי הפסקה אחרי השני. מבחינתי הייתה שם עוד ירידה ברמה. גם מבחינת הדמויות וגם מבחינת זה שפתאום הכניסו לי דת לעלילה משום מקום. הוא עדיין טוב, אבל פחות טוב מהשני. אם המגמה תימשך אז הסידרה תימאס אחרי הספר הבא. (והם מתכננים לפחות שישה אם זכור לי נכון)
אכן, הכומר (WTF כומר, נקבה, לסבית, עם בת זוג אפריקאית, במקור ממוסקבה, כרגע שוכרת על איזה ירח, עם עודף תובנות על חמלה, אנושיות ומקומו של אלוהים, עמוס קצת, לא?) היא דמות בלתי נסבלת, אבל, למרבה המזל, רוב הדמויות לא נוטות להמשיך הלאה.
אני שומר את דעתי לעצמי כרגע כי אפרסם אותה על גלי האתר שבוע הבא.
אגב, ההשפעה של מרטין רלוונטית היות ודניאל אברהם היה סוג של עוזר שלו (ומרטין היה מנטור שלו) והם אף שיתפו פעולה בספר אחד (Hunter's run).
יותר מזה: הם שניהם משתתפים בקבוצת הכתיבה המפורסמת של ניו מקסיקו (יחד עם גרר"מ ועוד הרבה סופרים ספקולטיביים מפורסמים).
בדיוק אתמול סיימתי לקרוא את הספר הראשון של the milkweed triptych (שגם נכתב ע"י מישהו מהקבוצה). ישר משם התחלתי את הרביעי של שאוש"ק, ומפה לשם נראה שכל מה שאני קורא לאחרונה נכתב ע"י אנשים מניו מקסיקו.
הממ, חשבתי שאיאן הוא בריטי ומסתבר שהוא בכלל ממינסוטה.
כנראה שהוא מתחזה למישהו מניו מקסיקו.
ניו מקסיקו לא מתחברת לי למד"ב בכלל – יותר למתח כי רבים מעלילות פנדרגסט ומרעיו של פרסטון וצ'יילדס הן או בניו מקסיקו או בניו יורק.
מה חשבת עליו ? הסוף היה קצב מבאס והרגשתי שאין ממש צורך בהמשך. לא קראתי את הבאים.
בואנה. ניו מקסיקו זה המקום למד"ב! יש שם מלנתלפים סופרים. יאן טרגיליס נולד במינסוטה וחי בניו מקסיקו אם הבנתי נכון.
הספר? הרעיון מעולה (וקיבל השראה מהסצינה הראשונה של אקסמן: ההתחלה – לדעתי). גם הביצוע טוב: ממש קיבלתי את ההרגשה של לואו-טק גיבורי על. רק יש בעיה אחת: העלילה לא מי יודע כמה. ממוצעת כזאת. לא צפויה, אבל גם לא מרשת. שום סצינה או פרק או דמות שנחרטו לי בזכרון (למרות שכל הדמויות עגולות וכתובות היטב). תקן אותי?