המדף הז'אנרי: אסטריקס והפיקטים. ספר חדש וראשון מאת היוצרים החדשים של אסטריקס

בעולם הדמיוני שלי מייקל ג'ורדן שב לשחק כדורסל בכושר שיא. בעולם הדמיוני שלי בראד בירד חוזר לעשות סרטי אנימציה, ביל ווטרסון ממשיך את קלווין והובס, קורט קוביין מוציא אלבום חדש לנירוונה –

ורנה גוסיני כותב את הספר ה – 26 של אסטריקס.

אבל זה לא יקרה. רנה גוסיני נפטר ב – 1977 מדום לב פתאומי. הוא הותיר אחריו ייתומים 25 ספרים של אסטריקס, אותם יצר יחד עם הצייר אלבר אודרזו.

25 הספרים של אסטריקס שכתב גוסיני הם המייקל ג'ורדן של הקומיקס האירופאי. קשה למצוא מישהו שיתווכח שהם היצירות הפופולריות והמשפיעות ביותר שיצאו מתעשיית הקומיקס של צרפת ובלגיה.

הספרים הם, אחד אחד, הברקות. חלקם ברמת גאונות צרופה וחלקם סתם טובים. הם גם כוח כלכלי אדיר. תעשייה של סרטים (מצויירים ומצולמים), משחקי מחשב ואפילו פארק שעשועים.

מבחינתי אסטריקס הוא ההתגלמות של הריח של קסם ילדותי. כשהייתי בן עשר חלמתי שיום אחד יהיו לי כל הספרים בסידרה. זה עוד יקרה.
—————————-

אודרזו, הצייר, המשיך ויצר תשעה ספרים נוספים בסידרה לאחר מות גוסיני. הרמה שלהם הלכה וירדה, עד שהספר הלפני אחרון היה יצירה די מגוחכת שכללה חייזרים וגיבורי על. לא פלא בהתחשב בכך שאודרזו כתב את הספרים האחרונים בשנות השמונים לחייו (וגם בכך שהוא אף פעם לא נודע בתור המוח של הצמד).

אודרזו כבר בן 86. כנראה שלהמשיך לאייר ולספר סיפורים הוא לא יכול. ולכן הוא הטיל פצצה לתעשיית הקומיקס האירופאי: אסטריקס, הבייבי שלו, עובר לידיים של קומיקסאים חדשים. זו פצצה בגודל מכירת הזכויות של מלחמת הכוכבים לדיסני והפקדתם בידי ג'יי ג'יי אברהמס.

זה גם לבטח הגשמת חלום ילדות של היוצרים.

————————
כתיבת הספר הופקדה בידי ז'אן-איב פרי (Jean-Yves Ferri) והצייר דידייה קונרד (Didier Conrad). שניהם לא ילדים, בני 54. שניהם עם נסיון רב בשוק הקומיקס הצרפתי.

על דידייה קונרד, אגב, אמר אודרזו שהוא החקיין הכי טוב של אנדרה פרנקווין (קומיקסאי צרפתי אגדי). גם כן סוג של מחמאה. לפני קונרד היה אמור עוזרו של אודרזו, פרדריק מברקי (Frédéric Mébarki), לאייר את הקומיקס החדש. אודרזו הקשוח פסל אותו לאחר שראה את התוצאה הראשונית.

הספר החדש מביא את אסטריקס ואובליקס לסקוטלנד. אולי בגלל שזו אחת הארצות היחידות באירופה שאסטריקס טרם ביקר בהן. או אולי בגלל שהספר הנמכר ביותר בשפה האנגלית בתולדות הסידרה הוא 'אסטריקס בבריטניה', והיוצרים קיוו לשחזר את ההצלחה הכלכלית.

כדי לדייק צריך לאמר שאסטריקס מגיע לבקר את הפיקטים. עם שהתגורר בסקוטלנד לפני מלנתלפים שנה. נקודה ראשונה לזכות הספר החדש: עכשיו כולם יודעים מי היו הפיקטים.

נקודה שניה לזכות הספר: הספר תורגם לסקוטית! הנה, לפניכם:

——————————

מסורתית יש לאסטריקס שתי נוסחאות כלליות לעלילה (עם כמה ספרים שחורגים ממנה). הנוסחה הראשונה היא מזימה מתוחכמת של הרומאים שמנסים לכבוש את הכפר הגאלי הבלתי-כביש. העלילות הללו מתרחשות בכפר עצמו ורוב הספרים המוצלחים בסידרה כוללות אותן.

הנוסחא השניה היא שאסטריקס נוסע לארץ כלשהי כדי לעזור למקומיים נגד הרומאיים או רשע מקומי אחר (כמו 'אסטריקס והקליאופטרה' למשל). זוהי נוסחא יותר קלה ליישום; הרבה מהבדיחות בה הן בדיחות סטריאוטיפיות תרבותיות קלות לכתיבה. זו מן הסתם הנוסחא בה הולך הספר החדש. בחירה לא רעה לספר ראשון שאמור להמשיך סידרה מיתולוגית.

השליש הראשון של הספר מתרחש בכפר הגאלי הידוע היטב לכולנו. הוא מ-עו-לה! ז'אן-איב פרי כותב קומדיה שגרמה לי לצחוק בקול רם יותר מפעם אחת. הוא תופס את הדינמיקה החברתית בין הדמויות בכפר בצורה מעולה. גם הנשים בקומיקס שלו ממשיכות לקבל תפקיד הולך וגדל כמו בשנים של אודרזו (לעומת השנים של גוסיני שהתרכזו בעיקר בדמויות הגבריות).

מבחינה אמנותית דידייה קונרד עושה עבודה מצויינת. רואים שהוא חקיין פנטסטי. בעיקר בשליש הראשון של הספר, שמתרחש בכפר הגאלי. שם היה לקונרד חומר רקע עצום של אודרזו כדי לדעת איך בדיוק נראה הכל. התלונה היחידה לחלק היא היא הבעת הדמויות: לחלקן, ובעיקר לאסטריקס, יש מין הבעה קבועה של בובה במקום הבעת הפנים מלאת האופי שנתן אודרזו לדמויות.

אבל אז העלילה יוצאת מהכפר, ואיתה מתחילות בעיות…

ראשית, הסיפור. הסיפורים של גוסיני כללו מזימות שלא היו מביישות את מוח מ'פינקי והמוח'. אצל ז'אן-איב פרי המזימה כל כך פשוטה שהיא גורמת לעלילות המאוחרות של אודרזו להיראות כמו מזימות של טיריון לניסטר. אסטריקס הפיקח לא נזקק אפילו לשמץ מפיקחותו. המזימה הייתה מכשילה עצמה בכיף אפילו אם הוא לא היה שם.

הסיפור מחוץ לכפר הגאלי כולל גם סיפור אהבה של לוחם סקוטי ו..אהובתו. צריך כשרון אדיר כדי להעביר סיפור אהבה בקומיקס של 50 עמודים. לז'אן-איב פרי אין אותו. שזה לא ממש פלא. סיפורי אהבה באסטריקס היו תמיד הנקודה החלשה בסידרה. יוצאי הדופן היחיד הם סיפורי האהבה הנכזבת של אובליקס (שאין פה).

מהבחינה האמנותית החלפת הצייר ניכרת גם היא ברגע שיוצאים מהכפר. לקונרד יש פחות הקפדה על פרטים מלאודרזו, והתמונות לא מלאות אלפי רמזים שצריך לשים אליהם לב בקריאה עתידית. גם המפלצת מלוך נס (באמת?) נראית יותר כמו מוצר-הישר-לחנויות של דיסני מאשר כמו משהו מלא אהבה אסטריקסית.

אי אפשר לאמר שהתאכזבתי מהספר. הוא ספר קומיקס צרפתי טוב לסוגו. אבל הסוג שלו הוא לא הרפתקאה שנונה למבוגרים ולילדים כאחד. הסוג שלו הוא ספר ילדים עשוי היטב שגם מבוגרים עשויים להשתעשע ממנו. לא לזה חיכנו, אבל זה מה יש.

מבחינה מסחרית, אגב, הספר הוא כבר הצלחה. הוא יצא ביום הראשון ב – 15 ארצות ו – 23 שפות. בצרפת וגרמניה בלבד יצאו חמישה מליון(!!) עותקים שלו. מוכרים אותו פה בסופרמרקטים, קיוסקים וסביר להניח שגם במאורות ההומלסים מתחת לגשרים.

אסטריקס היה תופעה ספרותית כשהארי פוטר עוד היה חלום ילדות של רולינגס.

[אסטריקס והפיקטים – ז'אן איב פרי ודידייה קונרד. 48 עמודים. 2013]