המדף הז'אנרי: גארו – לאוני סוואן. מותחן כבשים בלשי

הכבשים הבלשיות האיריות חוזרות! ואיתן מגיעה תעלומת רצח נוספת ביערות אירופה הקפואים.

מי הן הכבשים האיריות? הן כנראה עדר הכבשים החכם בעולם.

הן פרצו לחיינו ב -2005 עם הרומן גלנקיל. שם הן פתרו בתושיה רבה את עניין מותו של הרועה שלהם בשדות המרעה הירוקים של אירלנד. הפעם הן מגיעות בצוותא עם הרועה החדשה שלהם לטירה מוקפת יערות קפואים באמצע החורף בצרפת.

התוצאה דומה לספר הראשון בסדרה: חמוד כל כך(!) אך חסר עומק אמיתי.

אירופה! הכבשים תמיד רצו לראות את אירופה! או במקרה שלהן, לטעום את שדות המרעה באירופה. כעקרון הן מאד אוהבות את צרפת. נכון יש שלג וקר, אבל מתחת לכל זה מסתתר עשב טעים.

אבל לא הכל אידיאלי בחיי הכבשים. ראשית, הן מוקפות בעדר עיזים פסיכיות (כי כל אחד יודע שעיזים הם החיה המטורפת בעולם). הללו מספרות להן סיפורי אימה על המקום. איך יום אחד מצאו עדר איילים שלם שחוט ביער. העיזים קוראות לרצוח 'גארו': אדם בתוך עור זאב. במהרה מתרחשים אירועים שדורשים את תשומת לב הכבשים בנידון.

לאוני סוואן, הסופרת הגרמניה שהגתה את הכבשים הבלשיות, עושה מאמצים עילאיים הפעם כדי לגרום לנו להתעניין בעלילה. יש הרבה דמויות, תתי-עלילות, חשודים וחקירה מסועפת כמו בטובים שמותחנים הבלשיים.

ה"בעיה" היא שהכל מועבר מנקודת המבט של הכבשים. זה מקשה מאד על מעקב אחר העלילה. כי לכבשים הכל נראה מוזר. משקפת? קלפי טארוט? טלוויזיה? איש זאב? לכבשים הכל נראה תמוה באותה המידה.

מהר מאד, כמו בספר הראשון, כל העניין של הקורא עובר להתחכמויות החמודות של הכבשים ולא לתעלומה עצמה. אפילו מצאתי עצמי מתעצבן כל פעם שהמוקד עבר לדמות אנושית!

וזה לא שהכבשים מרתקות. הן בעיקר חמודות. לקרוא את עלילות הכבשים זה כמו לקרוא ספר ילדים מתוחכם מאד. והאמת היא שקצת נראה לי שלאוני סוואן חשבה על קונספט לספר ילדים, אבל החליטה בכוח לנסות להעביר אותו לעולם המבוגרים.

כשאני רואה את הכבשים אני מעלה נגד עיני את החבובוטף. זו מחמאה לא קטנה; החבובוטף היו אחת התוכניות האהובות עלי בתור ילד! אבל זו גם סדרת ילדים כמובן. בהקשר הזה מותחני הכבשים האלה מרגישים כמו ז'אנר חדש של בלש-זעטוט בגיל הגן.

אני שמח שקראתי את גארו. הוא ספר חמוד שעושה טוב על הלב. קשה לי להמליץ על גארו. הוא ספר שמשחזר גימיק ישן ואין בו הרבה יותר מזה.

אז אומר זאת כך: אם הרעיון של אוסף כבשים משעשעות שחוקרות תעלומת רצח מעלה לכם חיוך על הפנים – גשו נא לקרוא את גארו. וקיראו אותו לאט כי כך ראוי לספר הזה להיקרא. אבל אם אתם מחפשים תעלומה בלשית אמיתית, נו, על פנדורין כבר שמעתם?

[לאוני סוואן – גארו. עם עובד, 2011. 395 עמודים בעברית. מקרה נדיר בוא הספר תורגם לשפת הקודש אך טרם יצא באנגלית]