האם כל צעצוע צריך אפליקציה? דיון בשאלה בעקבות כנס הצעצועים Toy Fair 2014
תשובה: לא.
לאחר שסיימנו את הדיון המעמיק בשאלה, נסביר אותה גם. כנס Toy Fair 2014 שהתקיים בניו יורק החודש הציג טרנד חזק של שילוב צעצועים אמיתיים עם אפליקציות סמארטפון או טאבלטים. מכונית מירוץ עם שלט רחוק? פאסה! מכונית מירוץ שנשלטת ע"י אפליקציית סמארטפון? אוווווווו… זה מה שהילדים רוצים!
הבלוג מאמין, כמובן, שיש מקום לצעצועים כאלה ולקידמה בעולם, אך חושש מהיום שלא יישארו צעצועים מהסוג הישן (לצד ספרים מנייר ומתי פעם אחרונה ראיתם תקליט מחוץ לביתו של היפסטר?). כאלה אנו, שמרנים משהו.
מה היה בתערוכה? בקטגוריה הסטנדרטית תמצאו בובות של משחקי הכס (קוראים לזה Action Figures כי זה למבוגרים, אבל אתם לא מרמים אף אחד!). יש גם בובות (כן! בובות!) של כוכב הקופים, והכי יפה, מודל ענק של Guardians of the Galaxy: קומיקס\סדרת טלוויזיה\בקרוב סרט על רקון עם רובה לייזר ענק ועץ שנלחמים ברוע בגלקסיה. באמת. תוסיפו לכך את לגו מכסחי השדים החדש (יש!) ותקבלו את הדיווח של IGN.
לפני שנעבור לצעצועים המקוריים באמת, צריך שתי השלמות. האחת היא ליין צעצועי הדינו-רובוטריקים החדש. IO9 מציג גלריה ענקית של רובוטים שמייקל ביי עומד לפוצץ בסרט הקרוב, והגרוע, של הרובוטריקים. בבלוג של מלחמת הכוכבים תמצאו את כל הבובות (שוב, בובות!) של מלחמת הכוכבים. למי שעוד יש כוח לזה.
——————————–
שני סיכומים היו יוצאי דופן בכך שהם חיפשו חידושים ולא סתם בובות של פרנצ'ייזים ענקיים. בסיכום של techlicious למדתי על Wikibear. בובת דב לילדים שמחוברת לאינטרנט. רוצים לדעת מהי בירת קמבודיה? תשאלו את ה – wikibear שלכם! (פנום פן, ושתי נקודות למי שיודע איך זה קשור לחברים). אפשר גם לשאול אותו מה הצבע האהוב עליו, ואיכשהו, אין לי מושג, הוא עונה על זה.
אבל הסיכום המומלץ ביותר הוא של Popular Science, שבחרו את עשרת הצעצועים האהובים עליהם ביריד. שם תמצאו את Makey Makey. רעיון אדיר(!!!, והייתי מוסיף עוד סימני קריאה אבל זה היה עלול להיראות מגוחך). רוצים להפוך את המדרגות שלכם לפסנתר ענק? או לעשות פסנתר מבננות? רוצים לשחק פקמן בעזרת דף נייר? אז Makey Makey מאפשר לכם לעשות את זה. איך? כמה שניות צפייה בסרטון הבא יסבירו.
לסיום: פוסטפלצת של IO9 על הטוב שבטוב שבתערוכה. הם חגגו את זה בצורה מרשימה עם עומס אדיר של תמונות, כמו שרק הם יודעים.
רשימת ה-5 של IGN מעניינת, כי ארבע חמישיות ממנה הן לא באמת צעצועים. כלומר, בסדר, בתיאוריה *אפשר* לשחק עם הבובות של באטמן / משחקי הכס / כוכב הקופים, אבל אני די בטוחה שרוב האנשים שקונים בובות כאלה קונים אותן לתצוגה, ולא למשחק – וזה גם קהל היעד שהיוצרים מכוונים אליו. הפסלים של שומרי הגלקסיה הם *אך ורק* לתצוגה. הדבר היחיד שם שבאמת סביר יותר שאנשים אשכרה ישחקו איתו הוא ערכת הלגו (ובכל זאת, כמה מהקונים יהיו אנשים שרוצים לעשות ג'ום-ג'ום-ג'ום עם המכונית ולשלוח את מכסחי השדים להילחם בדרקון מערכת הטירה ובשלדים מערכת הפיראטים וכו', וכמה הם חנונים מבוגרים שירכיבו את הערכה פעם אחת ואז ישאירו אותה לתצוגה? אני ברצינות תוהה על זה ביני לבין עצמי[*]). משהו בזה קצת עצוב בעיניי.
[*] הסוגריים התחילו להתמשך יתר על המידה, אבל רק רציתי לציין שכשהייתי ילדה והיינו משחקים בלגו (ביחד עם הילדים של השכנים – באיזשהו שלב אפילו שילבנו את כל ערכות הלגו שלנו לארגז ענק אחד, ומדי פעם היינו אוספים את הדמויות שאיתן שיחקנו, מלבישים עליהן תרמילים, מעלים אותן על הסוסים שלהן ועורכים נדידת-לגו מהדירה שלנו לשלהם או להפך) הייתי בונה כל מיני בתים קטנים לאיש הלגו 'שלי' ולסוסו, ואז נקשרת אליהם ושומרת אותם על המדף ליד המיטה שלי כדי שלא יפרקו אותם – ושאני חושבת שהייתי ילדה די מוזרה ושזו היתה התנהגות קצת מטופשת.
צודקת, לא חשבתי על זה. רק ניטפוק לדברים היפים שכתבת: המשחק בלגו *הוא* תהליך ההרכבה. בשביל לשחק במכסחי השדים אפשר לקנות כבר כמה עשורים בובות של מכסחי השדים ולשחק בהן.
צודק. אבל לא *רק* תהליך ההרכבה, ובהחלט לא הרכבה חד-פעמית שאחריה הכל נשאר לתצוגה; כל הקטע של לגו הוא הפירוק וההרכבה מחדש בצורות שונות ומעניינות (אני זוכרת שבערכות שהיו לנו כילדים – ואולי עד היום, כבר מזמן לא קניתי לגו – בסוף הדף של הוראות ההרכבה לדבר הספציפי שמופיע על הקופסא היו כמה רעיונות ל'וריאציות על נושא', דברים אחרים שאפשר להרכיב עם אותם חלקים).
טרנד האפליקציות עולה על העצבים. ובכלל, ההנחה שברור שיש לך סמארטפון, אחרת אתה לא נחשב ואנחנו אפילו לא סופרים אותך או מכירים בקיומך כלקוח.
אין לי סמארטפון, אין לי שום רצון להוציא ממון רב על מכשיר שמבצע שיחות טלפון כשמכשיר בן עשור יכול לעשות את אותו הדבר עם חיי בטריה יותר ארוכים ועמידות טובה יותר בפני נטייתי להפיל אותו כל יומיים (כולל באמצע הופעה של פול מקרתני – וזה היופי במכשיר ישן, הוא חוזר אליך בסוף, כי אף אחד לא מעוניין לגנוב אותו…). אין לי גם שום רצון ללקות בהפרעת הקשב/לקות חוסר הנימוס הבסיסי שמגיעה עם הסמארטפון. אם כבר, אני בעד טרנד שברגע שבן שיחתך בבית הקפה/מסעדה מתחיל לבדוק פייסבוק או מיילים במכשיר פשוט תנצל את חוסר תשומת הלב שלו ותלך בעודך משאירו עם החשבון.
כיום גם רואים הורים שנותנים סמארטפון לילד בן 4, ואפילו נתקלתי בתינוקות בעגלה עם מכשיר (שמראה סרטוני וידאו בקולי קולות באוטובוס) – כי למה לחכות לגיל בית ספר אם אפשר להעניק לילד קרינה עודפת כבר בגיל ינקות.
ובסופו של דבר, אם נשפוט על פי אחייניתי בת השנתיים וחצי, בפעם האחרונה כשהביאו לה בובה מפוארת (כזו שאני הייתי שמחה לאמץ בעצמי), היא הרימה אותה בשמחה, זרקה הצידה, ושיחקה במשך שעתיים עם הארגז שבו היא היתה.
ככה מפתחים דמיון, ככה מעשירים את הילד, ולא, לא צריך לזה מכשירים נלווים בערך של שלוש/ארבע ספרות.
אני לא מתייחס לסמארטפון בתור טלפון. כלומר, בתור טלפון הוא מכשיר די גרוע ומיותר. אבל בתור מיני-מחשב עם מערכת הפעלה יעילה? הוא יופי של דבר!
סמארטפון לילדים זה סיפור שונה לגמרי. שמח שלא היה לי אחד כשהייתי קטן.