הצילו,יש שערוריות בהוגו שלי! (על מועמדי הוגו 2014)

המועמדים לפרס ההוגו 2014, פרס המד"ב והפנטזיה החשוב ביותר, הוכרזו לפני שלושה ימים. ההוגו הוא פרס של "חוכמת ההמון"; המועמדים (והזוכים) נבחרים בידי משתתפי וורלדקון: כנס המד"ב\פנטזיה העולמי שייערך השנה בלונדון (מי בא?).

כמו כל פרס קהל, או אולי כל פרס בעולם בכלל, ההוגו לא מושלם. לפעמים יש בו מועמדים מגוחכים. מצד שני, הוא גם פרס די רגוע. לא מלא שערוריות ומריבות. עד… השנה בה פתאום התגובות להכרזת המועמדים להוגו מזכירות תוכנית של יציע העיתונות.

ראשית, הנה המועמדים הטריים בקטגורית הספר הטוב ביותר:

1. Ancillary Justice – אן לאקי
2. Neptune's Brood – צ'רלס סטרוס.
3. Parasite – מירה גרנט
4. Warbound – לארי קוריירה
5. מחזור כישור הזמן – רוברט ג'ורדן וברנדון סנדרסון

[פרסומת למועמד המוביל, Ancillary Justice]

נעבור עליהם אחד אחד:

Ancillary Justice הוא המועמד המוביל. ספר הביכורים של אן לאקי הוא אופרת חלל על תרבות בה לא מבחינים באנשים על סמך המין שלהם. המבקרים התחרו במי יחלוק יותר שבחים לספר, כשדידי חנוך שלנו אמר ש"אחד הספרים החשובים ביותר מזה זמן רב במד"ב". יענו, תמצאו אותו בקרוב במועדון הקריאה האהוב על בעל הבלוג.

Neptune's Brood הוא אופרת חלל על בנקאים ויועצי השקעות בעתיד. גם זו דרך לעשות מד"ב מקורי: לכתוב על עתיד התחום המשעמם ביותר בנמצא.

את Parasite של מירה גראנט הזכרתי כבר לפני כמה חודשים. טרם קראתי אותו כי זמני מוגבל, אבל חיבתי לסופרת כה עזה עד כדי כך שאני בעדו עוד כבר עכשיו.

Warbound של לארי קוריירה הוא איפה שהדברים מתחילים להיות לוהטים. לארי קוריירה בחור שמרן, לא ליברל וממש ממש לא תקין פוליטית. הוא חובב נשק, תומך נלהב בזכות האזרח האמריקאי לחימוש עצמי, וכשהוא מתווכח הוא קורא לכל מיני סופרי מד"ב אחרים, כמו אנ.קיי ג'מיסין 'Dumbass' ושקרנית.

אבל חטאו הגדול ביותר של קוריירה הוא תמיכתו בתיאודור ביל, הנקרא גם Vox Day. ווקס דיי הוא אדיוט אמיתי. הוא מאמין, לדוגמא, שאין דבר כזה אונס במסגרת הנישואין, כי מהרגע שהאשה נתנה הסכמתה בפומבי, היא לא יכולה לקחת את זה בחזרה. הוא החבר היחיד אי פעם שסולק מארגון סופרי המד"ב האמריקאיים, לאחר שהשתמש בטוויטר שלהם כדי לקשר לפוסט בבלוג שלו, בו הוא קורא לאחד החברים 'צפרדע שמן', ולאחת אחרת, סופרת שחומת עור (אנ.קיי ג'מיסין, שוב), 'חצי-פראית'.

תיאודור ביל מסוכסך עם כולם. עם ג'ון סקאלזי יש לו ריב מתוקשר מאז 2005. לצ'יינה מייוויל הוא קרא 'British Twit' והאיץ בו להגביל את הערותיו הרגשיות ל'לונדוסטאן' ולשאר האי שלו. ווקס דיי, על שלל המוזרויות מלאות השנאה שלו הוא לא דמות רצויה בעולם המד"ב\פנטזיה.

ההמולה החלה כשהתברר שנובלטה של ווקס דיי, Opera Vita Aeterna, קיבלה מועמדות להוגו! כי מסתבר שלארי קוריירה הריץ קמפיין בשם Sad Puppies כדי לקדם את סיכויי ההוגו של הספר שלו. זה לא באמת יוצא דופן; סופרים מקדמים את הספרים שלהם בבלוג כל הזמן. רק שקוריירה גם נתן את שאר ההמלצות שלו, אחת מהן על ווקס דיי (שהצטרף להצבעה של קוריירה). הרבה אנשים מכנים את זה עכשיו נסיון להשתלט על פרס ההוגו.

אני לא אחד מהם. כלומר, תהרגו אותי, אני לא רואה את הפשע הגדול בלפרסם את ההצבעה שלך לפרס ההוגו. אפילו קריאה אמיתית לקוראים להצביע כמוהם אין שם.

אין אסון כאוטי בהכללת לארי קוריירה ברשימת המועמדים. כן, דעותיו שונות לחלוטין משלי וכן, הוא כנראה לא אדם מהסוג שהייתי מחבב, אבל סובלנות זה דבר שהולך לשני הצדדים, וכל עוד הוא לא גולש למחוזות ההזויים של ווקס דיי, אני מוכן לקבל אותו.

ווקס דיי הוא כמובן סיפור אחר. הבחור אדיוט עם תעודות. בחיי שהייתי מעדיף שטיפוסים כמוהו לא יכללו בקהילת המד"ב. השאלה המפורסמת לגבי אורסון סקוט קארד (המשחק של אנדר והומופוב ידוע) תקפה שבעתיים גם פה; האם לשפוט יצירה רק בפני עצמה או גם ע"פ היוצר שלה?

אני בדעה שיצירה נשפטת בפני עצמה. מצד שני, הבחירה של איזו יצירה לקרוא בהחלט מושפעת מזהות הכותב. לכן, לא אקרא בהתנדבות יצירות של ווקס דיי – אבל במקרה וכן אאלץ, מכל מיני סיבות בעתיד, לקרוא כאלה, אשפוט אותן כאילו נכתבו ע"י משה רבנו בכבודו ובעצמו.

התעייפתם? כי עוד לא תמו השערוריות! את המועמדות החמישית קיבל מחזור כישור הזמן. לא, לא הספר (כי אין ספר כזה), אלא הסידרה עצמה. על כל 14 ספריה (28 בעברית? עדיין מחלקים כל ספר לשניים?). דבר כזה טרם קרה בתולדות ההוגו.

אז איך קרא שסידרת ספרי פנטזיה די משעממת קיבלה את הכבוד הראשוני הזה? תשובה: הם ניצלו פגם בתקנון.

פעם, בזמן שספרי מד"ב ופנטזיה היו מתפרסמים בחלקים מדי כמה שבועות במגזינים, היה ניתן לתת את הפרס לספר, בשנה בה החלק האחרון שלו התפרסם. גם זאת, אגב, רק בתנאי שאף אחד מהחלקים לא היה מועמד לפרס בפני עצמו.

מעריצי הסידרה ניצלו את הסעיף הזה כדי להציג את מחזור כישור הזמן בתור ספר אחד גדול, שחולק ל – 14 חלקים. ל"מזלם", אף אחד מהספרים לא היה מועמד אף פעם להוגו, מה שמעיד קצת על איכותם.

למרות שמבחינת התקנון הכל תקין, יש פה תחושה קשה של רמאות. כלומר, של ניצול סעיף משפטי בבירור נגד רוח המשורר. באותה המידה היה ראוי, אולי, להעמיד את סדרת מלאזן להוגו בשנה בה היא הסתיימה. או אפילו יותר טוב: אפשר יהיה לתת מועמדות לכל סדרת ולאד טלטוס ביום מן הימים! שאלה נוספת היא האם מחזור שער המוות, על כל 14,000 עמודיו, יתווסף לחבילה הדיגיטלית של המועמדים להוגו. התשובה של ההוצאה היא 'כן' רבתי. בברכת קריאה מוצלחת לכל הקוראים האמיצים.

בכל מקרה, תנוח דעתכם. לא לארי קוריירה, לא ווקס דיי ולא מחזור כישור הזמן יזכו בהוגו. מועמדותם דווקא עשתה להם סוג של שירות דב: היא העלתה את דעותיהם הבעיתיות על פני השטח, ובטווח הארוך תגרום להם, בתקווה, יותר נזק מתועלת.

לקריאה נוספת ומומלצת: דידי חנוך, שהרבה יותר נסער ממני.