המדף הז'אנרי: מייקל שייבון – ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי

מספרים על עוזר המאמן של הניו יורק ניקס, שנשלח לכתוב דו"ח על שיקגו של מייקל ג'ורדן. אולי קבוצת הכדורסל הטובה בהיסטוריה. העוזר חזר, והגיש למאמן הניקס דף ריק.

המאמן התפלא ושאל לפשר הדבר. 'הם מושלמים', ענה העוזר, 'מה כבר יש לכתוב על מישהו מושלם? הוא פשוט מושלם'.*

כך בדיוק אני מרגיש לגבי 'ההרפתקאות המדהימות ביותר של קוואליר וקליי'. אז מה שנעשה בהמשך הסקירה יהיה ככה:

ראשית, אספר לכם על כל הדברים שלא מושלמים בקוואליר וקליי. אז אספר לכם על העלילה שלו. בסוף אדון בכמה נושאים שעולים מהספר, ואזכיר לכם שהוא כן (כמעט) מושלם ומאד מומלץ.

הנה החסרונות של ההרפתקאות המופלאות של קוואליר וקליי:

• יש לו שם ארוך מדי (מעתה נקרא לו פשוט קק"ל).
• הוא לא ספר מתח אלא ספרות יפה. אל תצפו ל – page turner או יצירה סוחפת.
• הדמויות סבבה, אבל אף אחת מהן לא ברמה של טיריון ממשחקי הכס.

מצד שני(!):

• יש בו אהבה לקומיקס שמגמדת אפילו את קווין סמית'.
• הוא מריח תיבת קסמים ישנה, כמו חנות פלאות מאובקת עם חדר סודי בשדירה ה – 34 במנהטן.
• הוא משלב פולקלור יהודי עם קוסמים מתחילת המאה, תרבות קומיקס ואמני המלטות.

שני נערים יהודים על גבול הבגרות נפגשים בניו יורק של תחילת מלחמת העולם השניה.

האחד, סם קליי, יהודי יליד ברוקלין, הוא חובב קומיקס מושבע. התמזל מזלו של סם, והוא חי בתור הזהב של הקומיקס: השנים הראשונות של סופרמן ובאטמן.

השני, בן דודו ג'ו קוואליר, הוא צ'כי שהוברח מפראג לניו יורק רגע לפני תחילת המלחמה.

קליי הוא איש רעיונות. בן לילה הוא יכול להגות קונספטים למאות חוברות קומיקס שונות. קוואליר הוא איש טכני אובססיבי. בפראג היה קוסם, אמן הימלטות, והכי חשוב: למד ציור באקדמיה.

כשקליי מבחין בכשרון הציור של בן דוד, הוא מציע: בוא ניצור חוברת קומיקס ביחד! סוג של סופרמן או משהו כזה. והם יוצרים: האסקיפיסט, אמן ההימלטות.

דרך יצירת חוברת הקומיקס מציג שייבון את עולם הקומיקס של ניו יורק בשנות השלושים. דרך ג'ו, הוא מציג את עולם הקסמים. דרך שני הגיבורים, תתקלו בעולם היהודי של פעם, ודרך העלילה תראו את חוסר האונים של יהודים בארה"ב לנוכח זוועות מלחמת העולם השניה. שייבון מצליח להכניס המון במגנום אפוס של 700 עמודים (בפונט קטן).

אחד המוטיבים בספר, הוא האמונה בעבודה קשה. באובססיביות. שני הגיבורים שקדנים להפליא. כשהם נכנסים למשהו, הם נכנסים אליו עד הסוף. והם תמיד מצליחים. שייבון, כמו הרבה סופרים אחרים (אקונין למשל), אוהבים דמויות אובססיביות. הרבה יותר קל לכתוב סיפור טוב על דמויות אובססיביות.

שייבון בקושי כותב דיאלוגים. את רוב אפיון הדמויות תקבלו בגוף שלישי מהמספר. זה האלמנט הכי חלש של הספר.

חיבור רגשי אמיתי לדמויות מצריך, על פי רוב, לשמוע אותן "מדברות". לא משנה כמה יספרו לך על מישהו שהוא מעניין, זה יהיה שונה כשתשמע אותו אומר בעצמו משהו מעניין.

מייקל שייבון יודע לקחת תחומים לא קשורים ולעשות מהם סיפור שלם. הוא חוקר מצטיין, וכל אלמנט בסיפור אמין. הוא כותב חכם, עם השקפות מעניינות על העולם. הוא הוגה עלילה וספר שתרצו להמשיך בו הלאה.

קק"ל זכה בפרס הפוליצר לשנת 2000, ובצדק. הוא נחשב לאחד הרומנים האמריקאיים הגדולים של המאה הנוכחית, והוא ספר מומלץ מאד.

[ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי. נקרא בעברית. עם עובד, 2000 (תרגום, 2003)]

——————————
*יצוין שהסיפור המקורי היה על קבוצה אחרת. אבל שכחתי על מי וזה לא באמת משנה.