המדף הז'אנרי: ריקוד עם דרקונים (שיר של קרח ואש #5) – ג'ורג' ר. ר. מרטין

אני קורא מאד לא רציני של שיר של קרח ואש.

אני זוכר את כל הדמויות הראשיות, כן. אבל רק איזה שבעים אחוז מדמויות המשנה. אם הולכים לדמויות השוליות, אני כבר לא מכיר יותר מחצי מהן. חובבן.

אז נכון, אפשר לבדוק באינטרנט במהלך הקריאה ולהיות מעודכנים עד הסוף. אבל בינינו? אני לא רוצה לקרוא ככה ספר. זה לא כיף.

אם לא קראתם את חמשת הספרים של הסידרה, לא כדאי לכם להמשיך לקרוא אחרי התמונה. הנה דעתי על ארבעת הראשונים (1, 2, 3 ו – 4)

אם אתם לא יודעים מהי סדרת שיר של קרח ואש, אז תגידו, מה אתם עושים פה?! יש לכם חמישה ספרים וארבע עונות של סדרת הפנטזיה הכי מפורסמת במאה ה – 21  להשלים!

[לא כריכת הספר, אבל תמונה יותר יפה]

זו השנה החמישית בה אני עושה טיול אופניים (השנה: ביער השחור), והשנה החמישית בה אני קורא ספר מסדרת שיר של קרח ואש במהלך הטיול. יש עדיין סיכוי שהספר השישי יצא לפני הטיול שנה הבאה. אבל אני לא מחכה בשמש.

בחמש השנים האלה יצאה סדרת הטלוויזיה 'משחקי הכס' שמבוססת על הספרים והפכה ללהיט עולמי. פתאום כל האינטרנט מדבר עליה. יש מליוני אנשים, בלי צחוק, שמנתחים כל פרק, דמות ומשפט. בתכל'ס, קצת מיותר עבורי לכתוב על היצירה.

ריקוד של דרקונים מתחיל כהמשך ישיר לספר הקודם. שזה רע מאד, כי הספר הקודם היה משמים ומרדים. דנים כאן רק בדמויות שנעדרו מהספר השני, ובדברים שהם עשו בינתיים (או יותר מדויק, לא עשו. הם לא עושים כלום). ככה זה ממשיך חצי ספר.

יש שני אלמנטים שמצילים את החצי הראשון משיממון. הראשון הוא טיירון. הדמות האהובה על מרטין, עלי ועל רוב מעריצי הסידרה. כל פרק מנקודת מבטו של טיירון הוא תענוג רצוף של שנינות. איפה חותמים על עצומה לכך ששני הספרים האחרונים יסופרו רק מנקודת מבטו?

האלמנט השני הוא איכות הכתיבה של מרטין. היא הייתה מושלמת בספרים הקודמים, אבל הצליחה איכשהו *להשתפר*. מרטין הוא כותב הפנטזיה הטוב ביותר בפלנטה. נקודה. אולי לא מבחינת עלילה או מקוריות, אבל מבחינת איכות הכתיבה? יצירת מופת.

הוא מכניס מילים חדשות לשפה האנגלית, ואז חוזר עליהן שוב ושוב עד שהם נכנסים לראש הקורא. הוא חוזר על מנטרות ("מילים הן רוח") ויוצר סלוגנים חדשים לסדרת הטלוויזיה.

הוא מדגים שוב ושוב את נקודת מבטו על העולם: שאנשים מונעים מייצר מיני ולא מלוגיקה. הוא מדגים את זה חזק וטוב עד שזה נצרב בתת מודע של הקורא.

הנה כמה ציטוטים שאהבתי מהספר.

"אין אדם חופשי באמת. רק ילדים וטיפשים חושבים אחרת."
"אדם שקורא ספרים, חי אלף תקופות חיים לפני מותו."
"אנשים ילחמו על דברים שהם חשים ששייכים להם, אפילו אם אלו דברים שהם השיגו ע"י גניבה."

בחצי השני שאר הדמויות נכנסות לעלילה, מתרחשים כמה אירועים ראויים לציון (דרקונים!). א-בל. זה לא גורם לספר להיות טוב. מקסימום, סביר.

הקסם של העולם פשוט מגוחך. ברנדון סנדרסון, שמאמין במערכת קסמים ברורה שהסופר חייב להבין, היה מתפקע מצחוק. מרטין ממציא את מערכת הקסם שלו, אם בכלל יש אחת כזאת, כל פרק מחדש. הוא מבין אותה פחות ממגדת העתידות בדוכן בשוק.

השימוש של מרטין בנקודות המבט של הדמויות תמוה. בספר השלישי היה נדמה שהוא סוף סוף השחיז את השיטה. הוא השתמש בה כדי להזרים אנדרנלין לקורא ולתת את ההרגשה שעוד מעט קורא משהו גדול. ואז… הוא וויתר על כל החידושים שלו. סתם ככה! אולי הוא שומר את הטוב ביותר לסוף?

עם כל התלונות, ויש הרבה, נהניתי מריקוד עם דרקונים. כי מרטין כותב טוב. כי יש שם הרבה דמויות מוצלחות. וגם כי קראתי אותו במהלך חופשה, ויכולת ההנאה שלי מבידור עולה משמעותית בחופשה.

[ריקוד עם דרקונים – ג'ורג' ר.ר. מרטין. 2011. נקרא באנגלית]