המדף הז'אנרי: סנאף – טרי פראצ'ט

יש ז'אנר בריטי של ספרי הווי כפרי. קראתי עשרות מהם בתור ילד. יש גם ז'אנר בריטי של ספרים בלשיים. גם מהם קראתי לא מעט.

זה תענוג גדול כששני הז'אנרים פוגשים אחד את השני לתעלומת רצח כפרי. עם שוטר הכפר, הפאב, האופה והנפח המקומי.

בסנאף פוגשים שני הז'אנרים, ז'אנר בריטי נוסף: 'ספרי טרי פראצ'ט'. גדול סופרי הפנטזיה ההומוריסטיים הבריטיים של העת המודרנית. לפראצ'ט יש סגנון ייחודי משלו. מטורלל, סאטירי, מרגש לעיתים ומאד אנושי.

*ה*סדרה של פראצ'ט, עם ה' הידיעה גדולה, מודגשת ושמנה, היא סדרת עולם-הדיסק. יש כבר ארבעים(!) ספרים בסדרה. מה זה, חסמב"ה? פראצ'ט, שחולה באלצהיימר, אמר אגב שהוא ישמח שבתו תקח את מושכות הסדרה כשהמחלה תתעצם.

סנאף, שיצא ב – 2011, הוא הספר ה – 39 במספר. והוא ספר מאד ממוצע של הסדרה: קצת מצחיק, קצת מעניין וקצת סובל מפספוס. ההרגשה שלי בסוף הייתה, 'איזה יופי היה! אבל היה יכול להיות הרבה יותר טוב!'

המפקח ווימס, שכבר הופיע בשומרים! שומרים! (אחד הטובים בסדרה), אנשי המשמר, Feet of Clay ועוד כמה ספרים, יוצא לחופשה רגועה עם אשתו סיביל בכפר.

ווימס יודע שלשוטר אמיתי אין מנוחה. "איפה שיש שוטר, שם יש פשע!" הוא אומר בתוקף ("אהמ", מתקנת אותו מזכירתו, "נדמה לי שזה ההפך").

אז הם יוצאים לכפר באגביות כזאת, והכל מתנהל על מי מנוחות. יש סצינה מקסימה של "ווימס הולך לפאב", יש שלל דמויות מטורללות עם טירלול פרצ'אטי שאין דומה לו.

ואז מתרחש רצח, והספר קצת יורד מהמסלול.

טרי פראצ'ט הוא רב אמן של כתיבה הומוריסטית. הוא גם רב אמן של העברת רעיונות. 'אלים קטנים', שמדבר על דתות, הוא אחת המסות החילוניות המרשימות ביותר שקראתי (מעבר לכך שהוא גם ספר ממש מצחיק).

מה שפראצ'ט הוא לא, זה טווה עלילה מוכשר. יש לספרים שלו עלילה, אבל בדר"כ ממש צריך להתרכז כדי לעקוב אחריהן סביב כל פיתולי המילים, החידודים והסחות הדעת של פראצ'ט.

העלילה פה, מעבר לתעלומת הרצח, מערבת גם טרולים. טרולים הם הנחותים שבין היצורים דמויי-האדם של עולם הדיסק. כל כך נחותים עד כדי כך שחלק מתושבי העולם רואה בהם בכלל נכס-צאן ולא יצורים אנושיים.

טראצ'ט אוהב להילחם את מלחמתם של הנידחים. הוא עשה את זה עם גלמים ב – Feet of Clay, גמדים, גובלינים ומה לא בספרים אחרים. יש לו יכולת מופלאה לדוג ולהציג את הטוב בכל ייצור חי.

פה הוא עושה את זה לטרולים. וזה… מאד לא מחדש. כאילו, מה זה משנה בשבילי אם זה טרולים או גלמים? את מה שיש לפראצ'ט לאמר על יצורי שוליים כבר שמעתי יותר מפעם אחת.

אז ברגע שמורידים את התובנה הגדולה של הספר, והיות והעלילה בינונית ביותר, נשארים בסופו של דבר עם ספר חמוד, מצחיק, אבל לא יותר מכך.

זה לא רע בכלל כמובן. רוב הספרים של עולם הדיסק עונים על ההגדרה הזאת, וזה שקראתי איזה חמש עשרה מהם אומר שכנראה שאני אוהב את זה! רק שתדעו למה אתם נכנסים.

מילה לסיום: ליבי ליבי למתרגם של ספרי טרי פראצ'ט. איך אפשר לתרגם את ים משחקי המילים וההתחכמויות שלו? סנאף, נגיד, הוא טבק הרחה שהיה נהוג פעם בחברה הגבוהה. הוא גם רצח פתאומי ואלים כמו בסרט סנאף.

איך מתרגמים את זה לעברית? ליבי ליבי.

[סנאף – טרי פראצ'ט. 2011. 480 עמודים באנגלית]