חומוס בין עזה לברלין

להיות בירושלים בלי לבקר בחומוסיה זה כמו לאכול מילקי בלי קצפת. זה טעים, אבל יודעים שמשהו חסר.

ביקרתי כבר פעם או פעמיים ברובע המוסלמי ומרכז העיר (פה ופה ופה ופה ופה וחיחיחי.. עוד מליון פעמים שלא כתבתי עליהם), וזה גם היה התכנון שלנו להפעם.

אבל אז עברנו ליד חומוס בין עזה לברלין, ונזכרתי שיש גם חומוסיות יהודיות טובות בעיר. וששמעתי עליו בתכל'ס דברים די טובים, וגם קצת מסוכן עכשיו ללכת למזרח ירושלים, עם המצב וכל זה. וגם שאנחנו ממש רעבים (שזוהי הסיבה האמיתית שנכנסנו. על כל השאר חשבתי בדיעבד).

הדבר הראשון ששמים לב בבין עזה לברלין זה שהמעצב שלהם צריך שיעור דחוף באנגלית (על השלט כתוב: From Gaza to Berlin). אחרי זה נוחת החומוס, ושמים לב שחומוס עם גרגירים (26 ש"ח) – ברוך השם – הם יודעים להכין.

צלחות ההגשה מזכירים מאד את החומוסיות המפורסמות מהעיר העתיקה. צלוחית עמוקה עם שלאחטת חומוס, הרבה גרגירים קטנים ורכים, בריכת שמן זית והר פטרוזיליה. נום נום נום.

הטעם היה מאד לא מתובל. בעל חומוסיה מפורסמת בת"א (השם שמור במערכת) אמר לי השבוע שחומוס זה מאכל פשוט: טחינה, גרגירי חומוס ומיץ לימון. בבין עזה לברלין לוקחים את הפילוסופיה הזאת ברצינות.

הוספתי קצת מלח למאכל, וקיבלתי מנה ממש טובה. יחד עם פיתות עבות ובשרניות יותר מהממוצע, יצאתי מרוצה.

בנוסף הזמנו מרק קובה (30 ש"ח). בלי שיגידו איזה קובה (חלאבי? ברוז? חמו? חמוסטה?!). היה חמצמץ, עם קובות ממולאות בשר. ארוחת צהריים מנחמת לטיול הליכה של יום ירושלמי גשום וקר.

מעזה לברלין היא חומוסיה טובה. היא לא ברמת החומוסיות האגדיות של העיר העתיקה או מזרח העיר, אבל בהחלט חומוסיה כיפית. עם הגשה בסגנון חבר'מני ירושלמי ("יש לך חמישה שקלים? נו, תביא! למי אתה מחכה, למשיח?"), היא מקום טוב לעצירה בזמן ביקור בעיר הקודש.