המדף הז'אנרי: some kind of fairy tale – גרהם ג'ויס

חבר סיפר לי פעם שאלוהים נגלה אליו בחלום, והוא קם מאושר. זה נשמע לי כמו טירוף מוחלט. זה לא משפיע בכלל על החברות שלנו.

למה שזה ישפיע בעצם? לסיפור הזה יש השפעה אפסית על ההווה. האם אלוהים באמת נגלה אליו או שהתת-מודע שלו שלח לו תמיכה נפשית מוסווית? פרקטית זה לא משנה לכמה כיף לשתות איתו בירה.  במקרה הזה האמת, שכולנו רודפים אחריה כל חיינו, פשוט לא חשובה.

ב – some kind of fairy tale מככבת נערה שטוענת שפיות חטפו אותה. הקרובים אליה מתחלקים לשני סוגים: אלו שנחושים בדעתם "לחשוף את האמת!". כי אין פיות ומה זה השטויות האלה ואת צריכה טיפול. ואלא שמושכים בכתפם ואומרים "מילא. העיקר שחזרת ואת שפויה לגמרי עכשיו. תשתי כוס תה?".

זהו ספר תענוג. ספר שהאנגליות (או האיריות) נשפכת לו מכל הפינות. הוא (סוג של) אגדה מודרנית קטנה, וספר פיות מעולה, אם יש כזה תת-ז'אנר.

היה זה חג המולד. בני הזוג מרטין לא חיכו לאיש, אך נשמעה דפיקה בדלת.

דל, הבעל הקשיש, פתח. 'שלום גבירתי' הוא אמר לאשה צעירה שלא זיהה. 'שלום אבא', היא ענתה. אשתו, מארי, ניגשה לדלת, הסתכלה באורחת – והתעלפה.

עשרים שנה מוקדם יותר נעלמה בת הזקונים של המשפחה, טארה. "אבא לא אוהב לדבר על זה", אומרת אישתו של אח שלה לילדים. חשבו שהיא מתה. נחטפה ונרצחה. אבל הנה היא עומדת בפתח הדלת. עשרים שנה אחרי, כאילו דבר לא קרה, ויש לה הסבר מדהים.

טארה (שהשם שלה מתכתב עם אגדת המיתולוגיה האירית Hill of Tara) יודעת שאף אחד לא מאמין שהיא נחטפה ע"י פיות. אז היא אומרת, 'יאללה, בואו. תבחנו אותי'. הם שולחים אותה לפסיכולוג קשיש שחי ביער (הפסיכולוג הכי מגניב שראיתם אי פעם). היא עוברת בדיקות רפואיות. CT, בדיקות שיניים. כולם נורא מעשיים לגביה.

זאת לא בדיוק אגדה קלאסית על פיות. זו אגדה על מה קורה בעולם האמיתי כשמישהי נחטפת על ידי פיות. זוהי אגדה על מוזיקאי מוכשר אך חסר מזל בעיירה אנגלית קטנה. ואם זה נשמע לכם משעמם, אז לא קראתם מעולם דבר של גרהם ג'ויס.

גרהם ג'ויס פשוט כותב בחסד. כשאמא של טארה מציעה סנדוויץ' לכל מי שנכנס לבית הוא אומר 'יש אנשים שמאכילים אותך באהבה, ויש אנשים שאוהבים אותך באמצעות אוכל', ואני מוצא עצמי מסכים לגמרי. הוא מספר ש'האמונה התפלה המודרנית היא שאנו חופשיים מאמונות תפלות' – וישר נכנס לו עוד ציטוט למחברת שלי. some kind of fairy tale כתוב לעילא.

הסיפור מתפתח לאט, אבל יש אחד כזה. עם הלילה מהודקת וטוויסטים וכמה רגעים פנטסטיים. הוא מערב פולקלור פיות ואת העולם האמיתי, עד כדי כך שלא ברור מה עיקר הסיפור. הוא דן במהות הזכרון האנושי ובמהי האמת. האם האמת היא מה שקרה לטארה, או האמת היא מה שכולם חושבים שקרה לטארה?

some kind of fairy tale מזגזג בעדינות בין הקו של אגדה לסיפור מציאותי. הוא מרפרף בין דרמות משפחתיות ואנשים לבין עלילת פנטזיה דרמטית. יש בו דמויות שלא ייצאו לי מראש עוד הרבה זמן.

כשסיימתי לקרוא אותו, עמוק באמצע הלילה, הרגשתי מין הרגשה יראה ופליאה. גם על העלילה, שגורמת לך לחוש שיש קסם אמיתי בעולם. וגם על יכולותיו של גרהם ג'ויס כסופר, שמצליח למזג כל כך הרבה ז'אנרים לספר אחד מוצק.

some kind of fairy tale זכה בפרס הפנטזיה העולמית ב – 2013, ובשיא הצדק. זה הספר האחרון שכתב גרהם ג'ויס לפני מותו. לשירת ברבור מוצלחת מזאת קשה לייחל.